ארכיון פוסטים מאת: תומר טרבס

מבטלים את האגרה: ראיון אצל אורלי וגיא

קריאתנו המתמשכת לביטול גביית אגרת הטלוויזיה הגיעה לאוזניהם של מקבלי ההחלטות ואולי אף השפיעה במשהו לשינוי המגמה בכיוון הנכון. יש בהצלחת המאבק הציבורי לביטול האגרה בכדי לתת תקווה לאנשים, כי התארגנות אזרחית מסודרת ומתמשכת יכולה עדיין לשפר את מציאות החיים בישראל. ראיון של תומר טרבס אצל אורלי וגיא

מבטלים את האגרה: יום מוצלח למאבק הציבורי

היום, יום ב' ה-2 בספטמבר 2013, ממש בטרם ראש השנה, ייזכר על ציר הזמן של המאבק הציבורי לביטול האגרה כנקודת מפנה חשובה. נראה כי קריאתנו המתמשכת הגיעה לאוזניהם של מקבלי ההחלטות ואולי אף השפיעה במשהו לשינוי המגמה בכיוון הנכון.

בקרוב נפרט עוד אודות החלטת השר ארדן להקפיא את הרפורמה ברשות השידור ועל ויתור הרשות בכל הנוגע לגבייה ממי שאין בידו ממיר. לעת עתה, אני שמח לצרף כאן קישור לראיון אצל אורלי וגיא בערוץ 10 בנושא ביטול האגרה.

מתוך הראיון של תומר טרבס בתכנית של אורלי וגיא בערוץ 10

תומר טרבס: יש חדשות טובות ויש חדשות מעולות. החדשות הטובות הן שרשות השידור הסכימה לא לגבות אגרה ממי שאין לו ממיר דיגיטלי בבית. אלה חדשות טובות, אבל ישפיעו על כמה אלפי משפחות לכל היותר.

החדשות המעולות הן שהמאבק הציבורי לביטול האגרה משפיע על מקבלי ההחלטות. לא ניתן להעלות על הדעת את ההחלטות האחרונות בכיוון הנכון של הפחתת גביית האגרה ללא המאבק הציבורי.

יש בהצלחת המאבק הציבורי לביטול האגרה בכדי לתת תקווה לאנשים, כי התארגנות אזרחית מסודרת ומתמשכת יכולה עדיין לשפר את מציאות החיים בישראל.

אנחנו הולכים לחבק את השר ארדן והממשלה בדרך לקבלת ההחלטה הנכונה להפסיק להתעמר בציבור ולבטל את גביית האגרה.

אנחנו בעד שידור ציבורי טוב, אבל שידור שבאמת עובד עבור הציבור צריך לחקור כיצד לוקחים מיליארד שקל מכספי הציבור ומחזירים לנו שידורים חוזרים של תכניות משנות השמונים. שידור ציבורי, עצמאי ואיכותי לא צריך לגבות אגרה מהציבור ולבטח יכול לפעול עם תקציב נמוך בהרבה ממיליארד שקל.

גיא מרוז: אין שום דרך זולת לסגור את רשות השידור ולפתוח מחדש. אורלי וילנאי: ובתקציב מופחת.

עוד בנושא: מבטלים את האגרה – ניצחון ראשון.

מבטלים את האגרה – ניצחון ראשון

גביית אגרת הטלוויזיה הפכה לסמל של השחיתות הציבורית. בימים בהם הממשלה מקצצת בכל השירותים לאזרח, הבזבזנות של הערוץ הראשון מקוממת במיוחד. מעל מיליארד שקלים נשרפים מדי שנה ללא כל תמורה עבור האגרה. אחרי למעלה משנה של מאבק, אני שמח לשתף כאן ניצחון ראשון לצרכנים, בתקווה שמהווה סימן לבאות

ניצחון ראשון: רשות השידור תפסיק לגבות אגרה ממי שלא מחובר לממיר

בעקבות תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים, הסכימה רשות השידור להפסיק לגבות אגרה ממי שלא מחובר לממיר (הוט, יס או עידן+), וזאת בניגוד למדיניות של אגף הגבייה עד כה, לדרוש תשלום עבור "פוטנציאל קליטה" עבור כל מסך.

הניצחון כאן, לדעתי, הוא בעצם שינוי המגמה. לאחר למעלה משנה של מאבק ציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה, כאשר עשרות אלפי אנשים פועלים באופן מאורגן ומתמשך, סוף סוף ניכרים סימנים להצלחה. לא ניתן לדמיין בכלל נסיגה שכזו מהליכי הגבייה האגרסיביים, אלמלא הלחץ הציבורי.

בעיניי, מדובר בקרב מאסף של רשות שידור, שמנסה להדוף כך את דרישת הציבור לביטול האגרה, אבל למעשה יהיה זה משב רוח גבית לחיזוק המאבק.

אגרת הטלוויזיה – סמל לשחיתות הציבורית

גביית אגרת הטלוויזיה הפכה לסמל של השחיתות הציבורית. בימים בהם הממשלה מקצצת בכל השירותים לאזרח, הבזבזנות של הערוץ הראשון מקוממת במיוחד. מעל מיליארד שקלים נשרפים מדי שנה ללא כל תמורה עבור האגרה.

אנחנו דווקא בעד שידור ציבורי, איכותי ועצמאי, המשרת את הציבור הרחב ביעילות ומקבל מימון ציבורי בהתאם, אבל זה לא מה שקורה היום בערוץ הראשון עם השידורים החוזרים של תכניות משנות השמונים.

ממשיכים במאבק: מבטלים את האגרה

יש לבטל את גביית אגרת הטלוויזיה באופן מיידי. בפני הממונה הנכנס על רשות השידור, השר גלעד ארדן, מונחת הזדמנות פז לייצג את הציבור נאמנה, ואנחנו נתמוך בשר, נמשיך במאבק ואף נרחיב אותו עד להשגת המטרה.

מה שהתחיל כאן במספר מילים, צמח למאבק ציבורי נרחב לו שותפים רבים, וכיום הוא מהווה מקור לתקווה כי התארגנות מסודרת ומתמשכת של אזרחים יכולה להביא לשיפור מציאות החיים בישראל. התחלנו עם ביטול האגרה ונקווה להצלחה שאחריה עוד מטרות ראויות רבות.

הצטרפו עם "לייק" לחיזוק המאבק בעמוד הפייסבוק:

https://www.facebook.com/AgratTelevizia

עוד פוסטים ועדכונים על המאבק לביטול האגרה כאן:

מבטלים את האגרה – בלוג הישראלים

ניצחון ראשון: מבטלים את האגרה

ניצחון ראשון: מבטלים את האגרה

עוד על החלטת בית המשפט בכתבה של The Marker.

הסיפור על אריה שהרביץ לילדים שלו

השכן שלנו אריה היה מרביץ לילדים שלו. מה זה מרביץ, מפוצץ אותם במכות. ביום טוב, היה נותן סטירות, אגרופים ובעיטות. אפשר היה לראות בקלות את החבורות הסגולות על הרגליים והידיים. ביום רע, היה שולף מקל מטאטא או בקבוק שבור, ואז היו חתכים וכתמי דם על הבגדים. כל הבניין היה שומע ורואה. אחרי שנה, כל הרחוב כבר ידע, ואחרי עוד שנה, נדמה היה שכל השכונה מכירה את הסיפור. אריה הוא אבא מכה.

יום קיץ אחד, אריה ממש השתגע מעצבים, הכניס את הילדים למטבח, פתח את הגז בכיריים וסגר את הדלת. כולנו שמענו אותו צורח עליהם שייחנקו וימותו – לו לא אכפת כבר מכלום. הם באמת נחנקו. ורק כמעט מתו, כי בשנייה האחרונה הוא פתח את הדלת. אבל הבן הגדול סיפר הכל בבית הספר ובמשך שבוע כל השכונה דיברה רק על המקרה. אריה הרעיל את הילדים בגז.

זה כבר היה מוגזם. עיני כולם היו נשואות לברק השמן, ככה קראו לשכן מקצה הרחוב, שהיה עולה חדש מאמריקה ותמיד הסתובב עם אקדח ענק בחגורה, כמו שריף מהסרטים. היה ברור שחייבים לעשות משהו ואם כבר, אז עדיף שברק השמן יטפל באריה, כי הוא לא יעז להחזיר לו. אבל ברק השמן התלבט נורא, כי מהניסיון שלו באמריקה, אם הוא יירה באריה, אז ייקחו את הילדים למשפחות אומנות או בית יתומים, ושם המצב שלהם יכול להיות גרוע הרבה יותר.

בסוף, אחרי שבועיים של לחץ שכונתי, יצא ברק השמן מביתו בכיוון הבניין של אריה המכה וכל השכונה צעדה יחד איתו. היה זה יום חם מאוד ואריה ישב במרפסת הקומה השלישית וראה את התהלוכה מתקרבת. בעצבים הרגילים שלו הוא התחיל לצרוח שאם מישהו יתקרב אליו, אז הוא יפוצץ את כל הבניין. אבל אריה המשיך להתקדם וכולנו מאחוריו בנהמות עידוד.

כשהגענו, ברק השמן שלף את האקדח מהחגורה, כיוון אותו למעלה אל המרפסת של אריה, אבל לא ירה. הוא עמד שם ככה עם היד מונפת אולי חמש דקות. אנחנו ניסינו לעודד אותו לירות ואריה לא התחבא אפילו ורק המשיך לצרוח. אז, ברק הנמיך את היד המכוונת, צעד שלושה צעדים בכיוון הסובארו הישנה של אריה, כיוון את האקדח אל מכסה המנוע ושחרר שלוש יריות. בום, בום, בום. שקט השתרר ברחוב. אפילו אריה שתק לכמה שניות.

ואז, בלי התרעה מוקדמת, התחילו לצנוח עלינו מכל עבר ביצים. אריה המכה צחק כמו מטורף על המרפסת ושיגר ביצים לכל עבר. ושתדעו, ביצים שנופלות מהקומה השלישית הן לא רק מגעילות, אלא גם כואבות מאוד. תשאלו את רחל שחטפה בראש וירד לה דם על כל הפנים.

אחרי שנגמרו הביצים, עמד אריה המכה במרפסת וצעק שכולם ישמעו – מה תעשה לי עכשיו? וברק השמן צעק אליו בחזרה במבטא אמריקאי – אריה, בלי גז, שמעת אותי?! בלי גז!

באותו לילה אריה המכה פוצץ את הילדים שלו במכות רצח עם בעיטות לפנים ובקבוק שבור ומקל של מטאטא – הכל ביחד, אבל בלי גז. בבוקר כולם ראו שוב את הדם. וככה זה המשיך.

מותר להרביץ אבל לא בגז!

מותר להרביץ אבל לא בגז!

** הבהרה חשובה: לאור התגובות והדיון שהתעורר, אבקש להבהיר שמדובר במשל בלבד, שאינו מבוסס על דמות אמיתית בשכונה. הנמשל היה הנשיא הסורי אסד (בעברית, אריה), שאחרי שרצח עשרות אלפי בני אדם, כנראה תקף אזרחים סורים בנשק כימי ורצח מאות, אבל התגובה העולמית והאמריקאית התמקדה בגז בלבד. לדעתי, אין טעם להפעיל כוח בהיעדר מטרה ברורה, ראויה ומדידה, ואם כבר מפעילים כוח – צריך להשיג את המטרה.

הפלאפל הטוב בישראל – פלאפל ציון

מנת הפלאפל הטובה ביותר נמצאת במסילת ציון

אמנם בלוג הישראלים מוקדש בדרך כלל לתיקון בחברה הישראלית, אבל מותר לפרגן גם לדברים הטובים שיש לנו בארץ. והנה, אחרי חיפושים נרחבים, נמצא הפלאפל הטוב ביותר בישראל – פלאפל ציון במושב מסילת ציון. אם אתם על הדרך בין ירושלים ותל אביב, קחו לכם סטייה של שלוש דקות מהדרך בשער הגיא בכיוון בית שמש והתענגו על פלאפל משובח במיוחד. אם אתם לא בסביבה, מצאתם סיבה טובה לבוא.

פלאפל ציון - הטוב בישראל

פלאפל ציון – הטוב בישראל

מנת הפלאפל המושלמת

ציון שמיר, שף בוגר תדמור נטול גינונים מיותרים, מכין בתוך קראוון בצד הדרך את מנת הפלאפל המושלמת. כל רכיב בה מוכן במקום ובקפידה ויחד הם מתחברים ליצירה ישראלית למופת.

את הפיתות אופה ציון במקום, על פי מתכון תימני שעובר במשפחה עם שיפור שלו ליצירת הכיס, והפיתה עבה, טעימה וחסינה לטפטופים. לתוכה יוסיף ציון לבקשתכם רוטב "רוק-אנד-רול" מעשה ידיו, שהטעם הבולט בו הוא קליפות לימון, חומוס מקומי (נטול טחינה), סלט ירקות קצוץ טרי וכרוב כבוש. כל אלה הם ריפוד מצויין לכדורי פלאפל תימני חם המטוגנים לכל מנה לפי הזמנה. את הטחינה תוסיפו כבר לבד (על בסיס טחינה אל-ארז בדרך כלל).

התוצאה, כך יעידו כל הסועדים שמגיעים למקום במיוחד, פשוט טעימה מאוד. ועדת שופטים בלתי תלויה, הכוללת אותי במספר ביקורים, קבעה כי מדובר בפלאפל הטוב בישראל. אין לי שום אינטרסים במקום חוץ מחיבה אישית, אבל אם השתכנעתם לבקר, תמסרו לציון ד"ש מתומר טרבס מכפר אוריה. כן, אני מקדם את איזור המושב שלנו, אבל באמת שלא הייתי משתדל כל כך, לולא היה זה הפלאפל הכי טעים שאכלתי.

ציון שמיר - פלאפל ציון

ציון שמיר – פלאפל ציון

אוכלים סביב השולחן העגול במסילת ציון

את הפלאפל המעולה של ציון אוכלים בצל בין העצים לצד הדרך סביב שולחן עגול. לא מדובר במקום מפואר, אבל אם יהיה לכם מזל, ציון יצטרף אליכם לשיחה נעימה – והוא איש מרתק, תושב מסילת ציון.

מנת הפלאפל עולה 15 שקלים ואם תשטפו אותה עם כוס לימונדה טבעית, המחיר הסביר יעוגל ל-20 שקלים. רבים מהסועדים מתקשים להיפרד ומתענגים על חצי מנה נוספת תמורת 8 שקלים.

פלאפל ציון - בכניסה למסילת ציון

פלאפל ציון – בכניסה למסילת ציון

הוראות הגעה ושעות פתיחה של פלאפל ציון

פלאפל ציון שוכן בקראוון קטן בכניסה למושב מסילת ציון מימין. אי אפשר לפספס. מאותגרי ווייז יכולים לרדת בשער הגיא לכביש 38 בכיוון בית שמש ולמצוא את המושב מימין אחרי שלוש דקות נסיעה. תחנת התרעננות נוחה ונחוצה על כביש מספר 1.

פלאפל אוכלים בצהריים וציון מכין פלאפל בימים ב' עד ה' (סגור בראשון ובסוף השבוע) החל מהשעה 11:00 ועד 16:00 בערך.

פלאפל ציון - עצירה על כביש מספר 1

פלאפל ציון – עצירה על כביש מספר 1

פלאפל ציון - הפלאפל הטוב בישראל

פלאפל ציון – הפלאפל הטוב בישראל

פלאפל ציון – יצירה ישראלית. בתיאבון!

מבטלים את האגרה: המדריך למהפכה

אתמול היה לי הכבוד ללמוד מהמנטורים של המאבק ברשות השידור: דורון צברי ואורי ענבר, יוצרי הסרט "המדריך למהפכה". הציתו אצלי מחדש את הרעל. מדי שנה שורפים מיליארד שקל של כספי ציבור על כלום. אני לא סתם מנדנד, זה מאבק נכון וצודק. ממשיכים במאבק, מבטלים את האגרה!

המדריך למהפכה

המאבק לביטול האגרה, שהתחיל באופן צנוע כאן בבלוג הישראלים והיום מאורגן על ידי תנועת עוּרו, תופס תאוצה, מקבל חשיפה בתקשורת, מושך תשומת לב של נבחרי הציבור, מקבץ עשרות אלפי אנשים, אבל עדיין לא הגענו לתוצאה הרצויה. בדרך לשם, פגשנו אתמול, בערבו של יום ג' (2.7.2013), את מי שהיו שם לפנינו, המנטורים של המאבק ברשות השידור – דורון צברי ואורי ענבר, יוצרי הסרט "המדריך למהפכה".

צברי, ענבר, טרבס - המדריך למהפכה

צברי, ענבר, טרבס – המדריך למהפכה

אם לא יצא לכם, פנו שעה וחצי לצפייה בסרט המרגש הזה, המשלב עבודה דוקומנטרית עם חשיפה אישית, סביב המאבק לתיקון רשות השידור. בתום הקרנת הסרט בבית עורו, ערכנו דיון בהשתתפות קהל ושני היוצרים, ושמחתי להנחות ולשאול שאלות.

והיה לנו מה לשאול… האם עדיין יש תקווה לתיקון מציאות החיים בישראל דרך מאבק ציבורי? אילו עוד מנופים אפשר להפעיל כדי להשפיע על השר וחברי הכנסת? האם יש לנו סיכוי מול הכוחות השמרניים המגנים על רשות השידור?

טיפים למאבק

דורון צברי מאמין בשידור ציבורי איכותי ובחשיבותו לשמירה על הדמוקרטיה. על כך אין ויכוח. ואולם, אורי ענבר שופך אור צונן על המציאות: אין שידור ציבורי, אלא רק שידור ממלכתי שמשרת את מי שיושב ברשות הממשלה, ללא עבודה עיתונאית או יצירתית אמיתית. וגם לא יהיה במבנה הרשות הנוכחי. מחיבור הדברים יוצא, כי מוטב לנו להתמקד בביטול האגרה, גם על חשבון סגירת רשות השידור, כי אין שום סיכוי לשיפור שם. אולי, אחרי הסגירה, יפתחו את הערוץ הראשון מחדש בצורה טובה יותר, אבל זה מאבק אחר.

בנוסף, המליצו צברי ושנער לא להישאר בגבולות הנוחים והמוכרים של מאבק ציבורי. את הגבולות האלה, הם הסבירו, שמו שם כדי לבלום שינויים. אם אנחנו רוצים להצליח, צריך לפרוץ את הגבולות ולהעיז.

מבטלים את האגרה

יצאתי מהערב חדור מוטיבציה והתלהבות. הקהל שהגיע ועשרות אלפי אנשים רוצים לבטל את האגרה והדוגמה האישית של צברי ושנער מעודדת מאוד. אם נצליח, זה יתן תקווה אמיתית לכך שמאבק ציבורי מסודר יכול לשפר את מציאות החיים בישראל.

אז קדימה, עם רעל בעיניים וסכין בין השיניים, מדי שנה גובים מהציבור מיליארד שקל ושורפים אותם על שום דבר לתוך גוף מסואב ללא תועלת… ממשיכים במאבק במלוא הכוח – מבטלים את האגרה!

כנס חירום: מבטלים את האגרה!

כנס חירום: מבטלים את האגרה!

* כל הפוסטים בנושא, כאן: מבטלים את האגרה.

** עמוד המאבק באתר עורו, כאן: המאבק נגד האגרה.

למה אנחנו עדיין משלמים אגרה – אתר mako

בשנה האחרונה התארגנו למאבק ציבורי בקריאה לבטל את אגרת הטלוויזיה. השר גלעד ארדן כבר הקשיב לציבור והחליט לשקול בחיוב את הרעיון, אבל מהצד השני קמו בעלי אינטרסים לשימור המצב הקיים. עכשיו נשאר לראות את מי מעדיף כבוד השר

המאבק הציבורי ממשיך לקבל הד בתקשורת בתקווה שגם השר גלעד ארדן שומע אותנו. אני שמח לשתף טור שעלה באתר מאקו, היום 27 ביוני 2013, והופיע בעמוד הראשי של האתר.

למה אנחנו עדיין משלמים אגרה? מאקו 27.6.2013

למה אנחנו עדיין משלמים אגרה? מאקו 27.6.2013

גירסה מלאה של הטור הועלתה כאן בבלוג הישראלים תחת הכותרת: הי, מישהו שומע אותי?

קישור להמשך הטור באתר מאקו: למה אנחנו עדיין משלמים אגרה?

הי, מישהו שומע אותי?

מבטלים את האגרה

"הי, מישהו שומע אותי?" כתב חמי רודנר ושרה להקת "איפה הילד" בשנות התשעים, ומאז ועד היום רבים בציבור משתאים למול המערכת הפוליטית ומזמזמים לעצמם בכעס מתגבר – הי, מישהו שומע אותנו? נושאים רבים כל כך זוכים לתמיכה עממית רחבה, אבל ממשלות קמות, נופלות ומתחלפות, וההסכמה הציבורית לא הופכת למציאות. לעתים נדמה כאילו נבחרי הציבור פועלים בנפרד משולחיהם ובעוד אנחנו שומעים את הבטחותיהם מכל עבר, התקשורת נותרת חד-צדדית.

דוגמה מובהקת לנושא, שההסכמה עליו מוחלטת וחוצה מגזרים, היא הדרישה לביטול גביית אגרת רשות השידור. רוב מוחלט של הציבור הישראלי תומך בביטול גביית האגרה. כאשר מסכימים על חשיבותו של שידור ציבורי עצמאי ואיכותי, אזי גם בקרב חברי הכנסת, הן בכנסת הקודמת והן בכנסת החדשה, ישנו רוב מוצק התומך בביטול אגרת הטלוויזיה. אין אפילו צורך לחזור שוב על הטיעונים כנגד אותו מס ארכאי, מיותר ובזבזני, שכן אין מי שקם להגן עליו יותר.

בשנה החולפת התארגנו למאבק ציבורי מסודר בקריאה לביטול האגרה מתוך רצון להשיב את התקווה לישראלים ולהוכיח לציבור, כי פעילות אזרחית עיקשת יכולה לשפר את מציאות החיים. מה שהתחיל בכמה פסקאות כאן בבלוג, התפתח במהירות לעשרות אלפי שיתופים בפייסבוק, לעצומה מאורגנת ובסופו של תהליך – להתאגדות אזרחית בהובלת תנועת עוּרו. הנחנו שאם נשמיע את קולו של הרוב בצורה ברורה וחזקה, גם חברי הכנסת יהיו קשובים ונכונים לפעולה.

עם כניסתו של השר גלעד ארדן למשרד התקשורת, מצאנו הזדמנות נדירה לתמוך בשר ולעודד אותו לפעולה. תקוותנו הייתה כי במסגרת הכוונות הטובות לפוליטיקה חדשה, תתאפשר תקשורת דו-כיוונית והפעם יתורגם רצון העם גם לפעולה בשטח. ובאמת, עד מהרה נעתרו חברי כנסת ואפילו השר עצמו להיפגש, להקשיב ולשקול בחיוב את הרעיון לביטול אגרת הטלוויזיה כפי שהיא נגבית היום מהציבור.

גלעד ארדן - מבטלים את האגרה

עם זאת, למול הסיכוי לשינוי, קמים בעלי אינטרסים לשימור המצב הקיים ומנסים לבלום את המהלך.  לאחרונה פורסם כי השר שוקל לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולבצע רפורמה מרחיקת לכת בשידור הציבורי. אין לטעות, המאבק לביטול האגרה צריך להתקיים ללא קשר לרפורמות רחבות, אשר יישומן יקח שנים רבות. אנו לא ניתן לפוליטיקה ישנה למרוח אותנו שוב שנים בדיונים על רפורמות ברשות.

אנו קוראים לשר ארדן לא לאבד את המיקוד – הבעיה הבוערת ביותר אשר יש לה פתרון קל ומהיר נמצאת באגף הגבייה של רשות השידור. לא במקרה הצענו לשר לבקש תחילה את הנתונים המלאים, אשר משום מה מוסתרים מעיני הציבור. מדובר בגוף מסואב, חממה למינויי מקורבים, המתעמר בציבור, נכשל במשימתו, ומבזבז עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. לו רק, בתור צעד ראשון, יסגור השר את אגף הגביה ואפילו ימשיך בגביית האגרה באמצעות רשות המיסים או גוף קיים אחר, כבר יחסוך לציבור סכומי עתק והרבה עגמת נפש. בהמשך, יוכל גם למצוא מקור מימון חלופי לרשות השידור, תוך כדי ייעולה ושיפור איכות השידורים – אך כל זאת רק אחרי ובלי קשר לביטול האגרה.

הי, מישהו שומע אותי? אני מקווה מאוד. הציבור הישראלי מאס באגרת הטלוויזיה הבזבזנית, המאבק הציבורי הבשיל, הפוליטיקה החדשה פותחת חלון הזדמנויות לתקשורת דו-כיוונית, ושר התקשורת החדש יכול לפעול לטובת הציבור ולזכות בברכתו כאשר יבטל את האגרה.

תומר טרבס - ממובילי המאבק לביטול האגרה

תומר טרבס הוא ממייסדי תנועת עורו

* עוד על המאבק הציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה כאן בבלוג "הישראלים" – לחצו כאן: מבטלים את האגרה.

** להצטרפות למאבק של תנועת עורו – לחצו כאן: מבטלים את האגרה עם עורו.

מבטלים את האגרה – הלחץ בתקשורת נמשך

לא נוותר: מבטלים את האגרה

בהמשך למאבק הציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה, אני שמח לשתף כאן כתבת טלוויזיה של דניאל אלפנביין בערוץ הכנסת, ששודרה גם בערוץ 10, אודות נפגעי אגף הגבייה של רשות השידור.

התראיינתי במסגרת הכתבה ואמרתי שם בין היתר כי צריך "לבטל את גביית האגרה, בלי לפגוע בעצמאות השידור הציבורי".

תומר טרבס - ממובילי המאבק לביטול האגרה

המאבק לביטול האגרה נמשך גם בטלוויזיה

חשוב לי להדגיש שוב, כי המאבק לביטול האגרה הוא מאבק צודק ונכון, אך ליבו של העניין הוא להשיב את התקווה לציבור הרחב, כי מאבק אזרחי מאורגן ומתמשך יכול לשפר את מציאות החיים בישראל. לכן חשוב כל כך להמשיך עד שנצליח. ואנחנו נצליח.

 

עזיבת המסוגלים – ראיון בתכנית אפקט הפרפר

עזיבת המסוגלים את ישראל

כתבתי כאן בבלוג על תופעה בשם "עזיבת המסוגלים", שהתחילה בתור עזיבת הירושלמים והתרחבה לכלל ישראל, שמתארת כיצד הישראלים עוזבים את מולדתם על רקע התרופפות הקשר עם המדינה והחרפת התנאים.

אני שמח לשתף כאן באיחור אופנתי ראיון של כרבע שעה בתכנית הטלוויזיה "אפקט הפרפר" בנושא, לכל מי שמתעניין ומבקש להעמיק בו, מתוך תקווה להמשיך את הדיון בסוגיה.

עזיבת המסוגלים – חומר נוסף

להרחבה ולרקע נוסף בנושא, אני מזמין לקרוא:

עזיבת המסוגלים – ראיון בערוץ 2 – ראיון נוסף באותו הנושא, הפעם קצר יותר, אצל אברי גלעד והילה קורח בערוץ 2.

עזיבת הירושלמים – תשעה מכל עשרה בוגרים של תיכון רנה קסין בירושלים עזבו את העיר. התהליך של עזיבת המסוגלים מתפשט מירושלים לישראל כולה וצריך להתמודד איתו.

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה: יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות.

יש לי ארץ אחרת? – כתבה במוסף הארץ: תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל.

יחד מורים – ראיון ברדיו ירושלים בנושא התנדבות בבית הספר

התנדבות עם משמעות במערכת החינוך

בהמשך למה שכתבתי כאן בנושא "יחד מורים" – התנדבות עם משמעות במערכת החינוך, התראיינתי השבוע ברדיו ירושלים בתכנית החינוך "מי הבוס" בהובלת יניב לוי ואורית יוסף, שם סיפרתי על מיזם "יחד מורים". לכל מי שהביע עניין, מובא כאן הראיון באורך כ-8 דקות:

השניה האחרונה בראיון נקטעה, שם אמרתי: תודה רבה! אז באמת תודה רבה ליניב ולאורית ואני מקווה שעוד מתנדבים יצטרפו למיזם המקסים הזה. עוד פרטים כאן: "יחד מורים" – התנדבות עם משמעות במערכת החינוך.