ארכיון הקטגוריה: פוליטיקה

העם דורש חדק צרפתי – המחאה החברתית מתחדשת

תמונות, רשמים ומסקנות מההפגנה הראשונה – ולא האחרונה – של מחאת קיץ 2012

עם צאת השבת, בערב של ה-12 במאי 2012, זרמו לכיכר רבין בתל-אביב מאות בני אדם בקריאה להחזיר את המדינה לאזרחים. פחות או יותר. הקריאה לא הייתה אחידה, ויכוח נוקב סביב האופי הפוליטי וההנהגה של המחאה העכיר במעט את האווירה, ועדיין – ההתרגשות הייתה באוויר. אזרחי ישראל מתעוררים לקיץ חדש ומפסיקים לשתוק. עם התפזרות ההפגנה, מוצעים כאן שלושה רעיונות לשיפור ושורה תחתונה של תקווה.

סיסמאות לא ברורות בהפגנה הראשונה של קיץ 2012

סיסמאות לא ברורות בהפגנה הראשונה של קיץ 2012

מה בדיוק אנחנו דורשים?

המסר של ההפגנה לא היה אחיד, בלשון המעטה. לנצח את השיטה, להחזיר את המדינה לעם, להפיץ אהבה, צדק חברתי, להפיל את הממשלה, להתחבר למחאה הגלובלית כנגד הון ושלטון, לשבור את המונופולים, מדינת רווחה. השיר "שירת הסטיקר" שכתב דוד גרוסמן ללהקת הדג נחש הזדמזם מחדש. אם נציג הממשלה היה מגיע להאזין לקול העם, הוא היה מדווח כי העם דורש חדק צרפתי. כדי להביא לשינוי אמיתי, צריך להתגבש סביב דרישות ברורות יותר. זה תהליך והוא יגיע.

המחאה היא לא פוליטית. או שכן

לקראת תחילת התכנית האמנותית קראה אחת המארגנות במערכת הכריזה: "זו הפגנה אזרחית, לא פוליטית. נא להוריד שלטים של מפלגות". רוב השלטים הגדולים בהפגנה היו מטעם מפלגות שמאל, בעיקר חד"ש, מרצ, איתן כבל שרץ בבחירות להסתדרות. היו לה כוונות טובות. צריך באמת להסיר גורמים מפצלים ולהתאחד. עודף הכרזות מטעם מפלגות השמאל מרחיק ציבור רחב מפעילות המחאה וחבל.

אבל המינוח שגוי. ההפגנה דווקא כן פוליטית. דרוש כוח פוליטי כדי להביא לשינוי בסדרי העדיפויות. היא התכוונה שההפגנה אינה מפלגתית. מפלגה, מלשון פילוג, יוצרת חיץ בין אנשים סביב הנושאים שאינם בהסכמה רחבה, כמו גבולות המדינה והיחס למדינות השכנות. אבל המחאה היא פוליטית מאוד. עם הזמן, ייבנה כוח פוליטי חוצה מפלגות סביב הסכמה אזרחית, אשר ישפיע על המפלגות הקיימות ואולי אף ישתלב בתוכן.

מי מנהיג את המחאה?

מארגני ההפגנה עשו מאמץ שלא להעמיד הנהגה. תכנית ההפגנה קבעה כי לא תהיה במה. כל הנאומים נכתבו מראש על ידי המארגנים והכוונה הייתה להקריאם מגובה הציבור על ידי דוברים רבים. הכל כדי לא להבליט אחדים מעל אחרים. הרעיון יפה, אבל זה לא הצליח. במה מאולתרת נוצרה באיזור מוגבה, היא גודרה, הוארה, צולמה והוקרנה על המסכים, ופרצופיהם של נושאי הדברים נראו ברחבי הכיכר, אך בלי לציין את שמם. זו לא הייתה התכנית, אבל זה טוב מאוד. מכל עבר נשמעו שאלות: מי דיבר עכשיו? מי זו? מחאה דורשת הנהגה. נכון, מנהיגי מחאת הקיץ שעבר התפצלו ביניהם וגרמו לפעילים רבים לסלידה. אבל אין זה אומר שהנהגה היא פסולה מעיקרה. כנראה שעדיין לא נמצאו המנהיגים הנכונים, שיוכלו לאחד את השורות, אבל מי יודע, אולי הם היו הערב על הבמה המאולתרת.

יש תקווה

בשורה התחתונה, יש מה לשפר: מסרים אחידים יותר, בניית כוח פוליטי, גיבוש הנהגה מאחדת, אבל עצם יציאתם של אלפי אנשים לרחובות היא חשובה ומעודדת וקריאתם לתיקון מעוררת השראה. הייתה זו הפגנה ראשונה לקיץ 2012, אבל היא בהחלט לא האחרונה. ימים יגידו אם פעילות המחאה תדחוף את הממשלה לביצוע או אולי תשפיע על תוצאות מערכת הבחירות הבאה. אני אופטימי.

מי מנהיג את המחאה החברתית?

מי מנהיג את המחאה החברתית?

חצי כוס (שתן) מלאה

חצי כוס (השתן) המלאה

הקפיצה של שאול מופז לתוך הקואליציה השבוע עוררה גל של תגובות גועל משולבות בדימויים של נוזלי גוף, כולל השתנה מהמקפצה, אבל אפילו בכוס של שתן אפשר לראות את החצי המלא.

אין ויכוח, התוצאה המיידית היא שלילית. מבחינה דמוקרטית, לא אמורים להיות יותר שרים מאשר חברי כנסת באופוזיציה. גרוע מכך, הדרך שבה גובשה הקואליציה החדשה במחשכים פוגעת קשות באמון הציבור בכנסת ובמערכת הפוליטית.

אבל נכון יותר להתמקד בחצי הכוס המלאה. בסך הכל, בתחילת הקדנציה של הכנסת הנוכחית רבים מאיתנו העדיפו ממשלת אחדות. בדומה, רק לאחרונה התנגדו רבים מאיתנו להקדמת הבחירות ללא סיבה אמיתית. מי מאיתנו שקורא לשינוי שיטת הממשל לטובת משילות ויציבות קיבל עתה בפועל ראש ממשלה איתן מאין כמוהו וכנסת שתאריך לכהן יותר מכל קודמותיה. במקום להתלונן על שאול מופז, מוטב לנו להתמקד בהזדמנות שהוא הציב לפתחה של הממשלה.

חצי כוס (שתן) מלאה

חצי כוס (שתן) מלאה

הזדמנות היסטורית

אני מציע להסתכל על השנה הקרובה הקרובה כהזדמנות היסטורית. הקואליציה הרחבה מאפשרת לראש הממשלה לפעול באין מפרע כמעט והוא יכול לממש הבטחות נושנות: חובת לימודי ליבה לכלל תלמידי ישראל, יישום היעד כי על כל הכשירים לעבוד ולהשתלב בשוק התעסוקה, שוויון בנטל הגיוס, שינוי שיטת הממשל ואולי אפילו כינון חוקה. אם יפעל ראש הממשלה בנושאים אלה, תהיה השנה שלפנינו שנת מפנה בהיסטוריה של ישראל ובנימין נתניהו יהיה חתום על כך.

התקופה הקרובה מציבה הזדמנות גם לפעילים החברתיים לדחוף את הממשלה לביצוע הרפורמות הדרושות ולעקוב אחר ביצועיה. אם אכן תממושנה ההבטחות, מה טוב. ואם לאו, אפשר יהיה להאיר בזרקור חזק את חוסר הביצוע ולהגיע לבחירות הבאות עם מידע מוצק וסל מסרים טוב יותר עבור הציבור בבואו להצביע.

בשורה התחתונה, זוהי שנת מבחן. מבחן לראש הממשלה, אשר לא יוכל לתרץ חוסר עשייה במבנה קואליציוני רעוע. מבחן למפלגות הקואליציה, אשר תהיינה חייבות להתגבר על מחלוקות כדי להגשים את ההזדמנות ההיסטורית. מבחן לאופוזיציה, להציע אלנטרנטיבה ראויה. וגם מבחן עבורנו, הציבור הרחב, להיות עירניים ומעורבים, כדי לדחוף את הממשלה לביצוע ולהגיע למערכת הבחירות הבאה מוכנים יותר.

השבוע החולף לא החמיא לכנסת ולישראל, אבל בהתבוננות דרך חצי הכוס המלאה – ולא משנה במה היא מלאה – החודשים הקרובים מציבים לא פחות מהזדמנות היסטורית.

———————-

מקור תמונה: Mountainside.

מי מכיר את אברהם דואן?

האם אחד מן השמות הבאים נשמע לכם מוכר: אברהם דואן, רוברט טיבייב, חמד עמאר?

מי מכיר את אברהם דואן? לא? נסו לחשוב, אולי השם מוכר לכם. עדיין לא? מה לגבי רוברט טיבייב? אל דאגה, אתם לא לבד. זה לא שאתם לא מכירים, הם פשוט אינם מוכרים. ננסה רשימה ארוכה יותר. האם אחד מן השמות הבאים אומר לכם משהו: מנחם אליעזר מוזס, אברהם מיכאלי, חמד עמאר, ציון פיניאן, שכיב שנאן… קדימה, להתאמץ בבקשה. שאלתי כמה וכמה אנשים וכמעט אף אחד לא זיהה אפילו שם אחד מהרשימה. אם במקרה זיהיתם את אחד השמות, אתם חלק ממיעוט מאושר. אם זיהיתם את כולם, אתם כנראה אחד מהם בעצמכם.

מי מכיר? משהו מקולקל בשיטה

מי מכיר? משהו מקולקל בשיטה

אם יצא ואתם נמנים בקרב 758,032 האנשים שהצביעו למפלגת קדימה בבחירות האחרונות, הייתם אמורים לזהות לכל הפחות את שני השמות הראשונים. חבר הכנסת רוברט טיבייב מכהן מטעם קדימה מאז פברואר 2009 ומשמש כיושב ראש ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים ויושב ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-טורקיה. חבר הכנסת אברהם דואן הוא נציג חדש יחסית של מפלגת קדימה. הוא היה במקום 33 ברשימת המפלגה ונכנס לאחרונה לכנסת.

גם יתר השמות המנויים למעלה הם חברי כנסת מכהנים בכנסת ה-18 בימים אלה ממש. נסו לנחש מטעם איזו מפלגה מכהן חמד עמאר… נו, מה דעתכם? ספק רב אם צדקתם. חבר הכנסת עמאר נבחר לכנסת כחלק מרשימת ישראל ביתנו. הוא עורך דין, בן הקהילה הדרוזית, וגם קראטיסט בעל חגורה שחורה דאן 5. חבר הכנסת שכיב שנאן, גם הוא דרוזי, נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אך לא נכנס לאחר הבחירות, ובאורח פלא, הוא מכהן כיום כחלק מסיעת העצמאות של אהוד ברק אחרי פרישתו של מתן וילנאי בדרכו לסין.

חברי הכנסת האחרים ברשימה הם ציון פיניאן, מטעם מפלגת הליכוד, אברהם מיכאלי מטעם ש"ס, ומנחם אליעזר מוזס מטעם יהדות התורה. העובדה שלא שמעתם עליהם אינה מעידה עליהם לרעה. איני מכיר אותם בעצמי, אבל אני מאמין ומקווה שמדובר באנשים טובים וראויים, אשר מקדישים את עצמם ואת זמנם לטובת הציבור. למעשה, שאלתי חבר שיודע, והוא סיפר ששלושת האחרונים הם פרלמנטרים פעילים מאוד. העובדה שלא שמעתם עליהם מעידה לרעה על השיטה – משהו מקולקל בשיטה הפוליטית שלנו.

משהו מקולקל בשיטה הפוליטית

גם חברי הכנסת המוכרים לכם פועלים הרחק מעיניכם ואין לכם מושג אם הם נאמנים למה שהבטיחו בטרם הבחירות או אם הם מייצגים אתכם באופן כללי. הדוגמה הקלה היא חברי הכנסת של מפלגת העבודה, אשר פרשו והקימו את סיעת עצמאות התומכת בקואליציה ימנית, בניגוד לעמדת המפלגה ממנה פרשו ולמעשה, גם בניגוד לרצונם של רבים מאנשי הליכוד. דוגמה קלה נוספת היא החלטתה של אותה קואליציה ימנית להקפיא את הבנייה בשטחי יהודה ושומרון, דבר שאפילו ראשי ממשלה מהשמאל לא עשו. אבל המצב גרוע מכך בהרבה.

הדוגמאות הקלות נוגעות לנושאים שברומו של עולם שזכו לכיסוי תקשורתי נרחב. אבל בכל שבוע מתקבלות בכנסת עשרות החלטות, רובן בוועדות הכנסת, אשר לחלקן משמעות ניכרת על התקציב ועל חיינו, ואין לנו מושג כיצד הצביעו חברי הכנסת. גם לא חברי הכנסת שאנחנו כן מכירים את שמם.

אפשר וצריך לתקן את השיטה

כדי לנסות ולשפר את המצב קמו מספר ארגונים נפלאים, ביניהם: הסדנא לידע ציבורי, שבאמצעות מתנדבים מקימה אתרים כמו "כנסת פתוחה" לשיקוף של הנעשה בבית הנבחרים; "המשמר החברתי", שמציב מתנדבים בתוככי הכנסת על מנת שידווחו לציבור על המתרחש שם; ותנועת "מתפקדים" שמעודדת את הציבור הרחב להתפקד למפלגות הדמוקרטיות כדי להשפיע על רשימות המתמודדים לכנסת. השבוע נתבשרנו על הקדמת הבחירות ואפשר לקוות שעבודתם תביא לשקיפות רבה יותר בכנסת הבאה שתיבחר. אולי הפעם, נכיר טוב יותר את שמות חברי הנכסת, וחשוב מכך – גם את פועלם, כדי שנבחרי הציבור ידעו שעיננו פקוחה.

מי מכם שעוקב אחרי בלוג "הישראלים" כבר יודע, שבימים אלה אני פעיל בקבוצה ששוקדת על הקמת תנועת "עורו" – תנועה חברתית לייצוג הרוב האזרחי. אחת ממטרות התנועה היא לאפשר לציבור הרחב ולארגונים כמו אלה לקיים דיון רב משתתפים, להגיע להסכמות ולקדם סדר יום אזרחי לטובת שיפור המצב בישראל. אם גם אתם מרגישים שמשהו מקולקל בשיטה הפוליטית בישראל, אתם מוזמנים להצטרף ולקחת חלק.

————–

מקור תמונה: וויקיפדיה