ארכיון הקטגוריה: תקשורת

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה

יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות

חומוס אורן בעמק הסיליקון

המסעדה המדוברת ביותר בעמק הסיליקון של קליפורניה בימים אלה היא "חומוס אורן", שפתח ידידי ויזם ההיי-טק המצליח אורן דוברונסקי (Oren's Hummus). ההצלחה של המסעדה היא עדות נוספת להתפתחות המהירה של הקהילה הישראלית שם. קהילה המורכבת מישראלים מצליחים, אשר אינם מסתירים עוד את זהותם. למעשה,  בשדרות האוניברסיטה בפאלו-אלטו, אחד הרחובות הראשיים בעמק הסיליקון, השפה העברית נשמעת מכל עבר. איך הגענו למצב הזה?

קליק: הרשמה לעדכונים, כדי שנוכל להמשיך לדבר ולעשות יחד

מודל ירושלים

גדלתי בירושלים וכנראה שעד סוף ימיי, היכן שלא אגור, תמיד אראה עצמי ירושלמי. זה עניין של אופי שקשה לשנות. אבל ירושלים עצמה השתנתה מאוד מאז ימי ילדותי. למעשה, רק אחד מכל חברי ילדותי נותר לגור בירושלים, כל היתר עזבו. וזה לא רק הם, גם ההורים של חבריי עזבו מזמן. לפעמים אני חושב שיש יותר ירושלמים בתל-אביב ובניו-יורק מאשר בירושלים עצמה. הבתים, הרחובות והאבנים של ירושלים נותרו במקום, אבל עיר מורכבת בראש ובראשונה מאנשים, וכאשר אלה עוזבים, העיר כבר לא אותו דבר.

את התהליך שעבר על ירושלים אני מכנה עזיבת המסוגלים. החיים בעיר לא היו קלים. בכל מקום, בכל רגע, אפשר היה לחוש את כל הסכסוכים האפשריים בארץ. בין כל שלושה אנשים, אחד הוא חרדי, אחד ערבי והשלישי לא זה ולא זה. תוסיפו על כך קשיים של פרנסה, וזה כבר מספיק כדי לדחוף אנשים החוצה. אבל לא כולם מסוגלים לעזוב, אלא רק השכבה שמסוגלת גם לדברים אחרים. אותם אנשים שמסוגלים לעבוד, לשלם מסים, לנהל עסק, לקיים חיי תרבות, לעזור לאחרים. המסוגלים הללו הם הראשונים לעזוב, כי הם יוכלו לעשות את כל זה גם במקום אחר.

וכשהמסוגלים עוזבים, המצב נהיה קשה עוד יותר, והנשארים מאחור צריכים לשאת בנטל גבוה עוד יותר. עם עליית הנטל, גם של תשלום המסים וגם בכלל, שכבה נוספת של מסוגלים קמה לעזוב. וחוזר חלילה. התוצאה היא שירושלים היום היא עיר פושטת רגל. רבים מהתושבים בה פטורים מתשלום ארנונה וללא תקציבים מיוחדים מהמדינה, בירת ישראל מזמן הייתה מועמדת לפירוק. והתהליך שעבר על ירושלים, שתמיד הייתה סמל למצבו ולעתידו של עם ישראל, מתפשט וקורה עכשיו ברחבי המדינה.

מודל ירושלים - כולם עזבו

מודל ירושלים – כולם עזבו

עזיבת המסוגלים

ברחוב שלנו במושב, מתוך שמונה משפחות בשורה, עזבו במהלך השנה החולפת שלוש משפחות ועברו לארצות הברית. שלוש מתוך שמונה. נכון, אין מדובר במדגם מייצג, אבל למעשה זה רק עושה את המצב גרוע יותר. אנחנו גרים בהרחבה של מושב כפר אוריה ליד בית שמש. ברחוב שלנו גרות משפחות צעירות, עם ילדים, אנשים עובדים, משלמי מסים, עם השכלה ומקצוע. בדיוק אותם מסוגלים שאמורים לשאת את החברה הישראלית למחוזות טובים יותר.

אף אחת מהמשפחות העוזבות לא הכריזה על ירידה סופית מהארץ. כולם נוסעים רק לכמה שנים. אבל הניסיון מלמד שרבים נשארים שם. וגם אם חלק מהמשפחות שבות לבסוף לישראל, חלק ניכר מהשנים הקריטיות של התבגרות הילדים והקריירה של ההורים נעשה בניכר.

בבית שמש הסמוכה, לעומת זאת, בשכונות עניות יותר של חרדים, עם נטייה לא לעבוד ולא להגיע לרף תשלום המסים, דווקא קולטים עלייה. ברמה הלאומית, העלייה שם מתקזזת עם הירידה אצלנו. ולכן לא תמצאו בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ההגירה השלילית. אבל היא מתרחשת ממש לנגד עינינו בדיוק כפי שזה קרה בירושלים. עצרו לרגע וחשבו – האם אתם מכירים ישראלי שמתגורר עכשיו בחו"ל? אני מוכן להתערב שכן, ויתר מכך – שמדובר במישהו שמשתייך לקבוצת המסוגלים.

כיכר העיר ריקה

משפחה אחת משכנינו היקרים שעזבו חזרה הקיץ לביקור. שמחנו. הילדים כל כך גדלו, מקסימים, וממש מדברים אנגלית עכשיו. רק שנה חלפה ואפילו העברית במבטא אמריקאי קצת. אבי המשפחה, חבר טוב שעוד ישוב בקרוב, השתלב בארגון שמנסה לאגד את הקהילה הישראלית בלוס-אנג'לס. יש לזה הרבה פוטנציאל, הוא מספר, גרים שם מאתיים וחמישים אלף ישראלים.

עצירה. נשימה. החנקתי דמעות. מאתיים וחמישים אלף ישראלים, לא יהודים אמריקאיים, אלא ישראלים של ממש, ורובם המוחלט כאלה שיכלו לתרום המון לחברה. וזה רק בלוס-אנג'לס. לשם המחשה, כי קשה לתפוש את המספר, בלוס-אנג'לס לבדה מתגוררים יותר ישראלים מאשר בכל הערים הבאות: דימונה, צפת, נשר, ערד, שדרות, קריית אונו, אופקים, בית שאן, אריאל, קריית שמונה. כולן יחד. אתם מוזמנים לדמיין את הערים האלה מתרוקנות מתושבים.

עזיבת המסוגלים - היכן גרים יותר ישראלים

עזיבת המסוגלים – היכן גרים יותר ישראלים

צריך לדבר על זה. וגם לעשות

מה שקרה לירושלים, קורה עכשיו למדינה, וזה מצב מסוכן מאוד. עזיבת המסוגלים הופכת את חייהם של הנשארים לקשים יותר ומעודדת עזיבה נוספת. אני מאחל הרבה בהצלחה למסעדה הישראלית בקליפורניה, אבל הייתי מעדיף לבקר שם רק בתור תייר. בלי הבדלים של ימין ושמאל, רובנו היינו רוצים לראות תהליך הפוך לעזיבה, כזה שגורם לישראלים טובים לבחור לחיות בישראל.

ואולם, אף שמדובר בעובדה בשטח אשר צריך להתייחס אליה בהקדם, הנושא זוכה בינתיים למעט מדי התייחסות ציבורית. עזיבת המסוגלים הפכה להיות נושא מוקצה, הסכנה הלאומית שלא מדברים עליה. וחבל. צריך ללמוד את הנתונים, לבחון את ההשפעה שיש לעזיבה הזו על מציאות החיים בישראל, ואז – גם לעשות. עלינו לפעול על מנת להפוך את ישראל למקום שטוב וראוי לחיות בו. כדי שישראל תהיה בית לאומי לעם היהודי, היא צריכה קודם כל להיות בית.

* רוצה לקרוא עוד? הפוסט הבא יכול לעניין גם כן: למה לא נסעתי לאמריקה?

קליקהרשמה לעדכונים, כדי שנוכל להמשיך לדבר ולעשות יחד –

** עדכון: התחלה טובה – במוסף הארץ השבוע הקדישו כתבה נרחבת לנושא ושמחתי להתראיין. הקישור כאן: מוסף הארץ.

*** מקור תמונת ירושלים: כאן. מקור איור המאזניים: כאן.

ממשלה יעילה וקטנה לישראל – השמיעו את קולכם!

שרינו על כתפינו

ממשלה גדולה מדי היא בזבזנית, מרוקנת את הכנסת מאנשים טובים, ולא יעילה – איך אפשר לנהל את המדינה עם 40 איש יושבים סביב שולחן הממשלה?

אין בעיה למנות שרים בלי תיק ושרים לענייני משהו מיותר, יש הרבה כאלה. בתנועת עורו אנחנו מזכירים – "שרינו על כתפינו" – כל השרים המיותרים עולים לנו האזרחים מיליונים.

אבל אני חושב שזו לא אשמת נתניהו ואני לא רוצה לתקוף דווקא את ראש הממשלה – הרי הרעה הזאת מלווה אותנו כבר שנים והתחילו אותה ראשי ממשלה קודמים. במקום לתקוף את הממשלה היוצאת, אני מציע לחזק ולעזור לממשלה הנכנסת – ולא משנה מי ירכיב אותה.

הבוקר השתתפתי בתכנית של אורלי וגיא בניסיון משותף עמם לקדם את המאבק – שלושתנו לבשנו חולצות משעשעות… הנה ההקלטה:

הצטרפו למאבק – זה לוקח 20 שניות

ממש עכשיו, לפני הבחירות, זה הזמן שלנו – הציבור הרחב – להשמיע בקול גדול את הדרישה: הממשלה הבאה צריכה להיות קטנה יותר, יעילה וחסכונית. 18 שרים צריכים להספיק.

ככל שנלחץ חזק יותר, המשא ומתן הקואליציוני ייפתח מנקודת מוצא טובה יותר – נבחרי הציבור ידעו מה הציבור רוצה ויפעלו להקמה של ממשלה יעילה יותר.

במקום לאבד תקווה, צריך לפעול – הלחץ שלנו משפיע!

מה עושים? תנועת עורו פונה בימים אלה לכל המפלגות והמועמדים בדרישה להתחייב מראש: לא להסכים להיות שרים בלי תיק, לסרב לקבל תיקים סתמיים בלי אחריות ציבורית אמיתית, לא להצטרף לממשלה מנופחת.

ככל שיותר אנשים יצטרפו לקריאה לממשלה קטנה יותר, כך יתחייבו המועמדים לפעול בהתאם – ואנחנו נהיה שם גם אחרי הבחירות, כדי להזכיר להם ולעקוב אחרי הביצוע.

אני מזמין את כולם להיכנס לאתר עורו uru.org.il ובלחיצת כפתור להשמיע את קולנו – אם גם לכם כבד על הכתפיים, לפני שמטילים עוד מיסים וקיצוצים, צריך ממשלה קטנה יותר. היכנסו והצטרפו עכשיו, זה לוקח בדיוק 20 שניות.

שרינו על כתפינו: בממשלה הבאה 18 שרים

שרינו על כתפינו: בממשלה הבאה 18 שרים

 כבר כתבתי על זה בעבר: אל תסכימו להיות השר לענייני שקר כלשהו – ובכוונתי להמשיך. המאבק שלנו צודק – הצטרפו גם אתם.

תוצאות הבחירות של עורו וראיון עם רזי ברקאי

מה בוער עם רזי ברקאי

"תעצור בצד! אתה חייב לעצור בצד!"

לא, זה לא שוטר צעק עלי. המפיקה של רזי ברקאי, בתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל, צעקה עלי שלא שומעים טוב ותכף עולים לשידור… ככה התחיל הראיון. בניסיון נואש שלי, בדרכי לעבודה בבוקר, למצוא מקום שקט לעמוד בו עם הרכב.

אפשר להאזין לכל הראיון כאן (שודר במקור: 19.9.2012, 08:45):

[youtube http://www.youtube.com/watch?v=N_GW0Llq4hQ&w=380&h=200]

ציטוטים נבחרים

והתוצאות הן… בצורה בולטת מאוד נושא החינוך מפריע מאוד לישראלים. נושא השקעה במורים ובכיתות קטנות נמצא בראש סדר היום ובצורה ניכרת מעל יתר הדברים.

מה שפוגשים ביומיום הוא מה שמה שמטריד. אם נסתכל על הנושאים שהגיעו למקום השני והשלישי – יוקר המחיה ומערכת הבריאות … בבוקר לקחת את הילד לבית הספר, בערב לקחת את הסבתא או האמא המבוגרת לבית החולים, ובין לבין לעמוד בתור לבנק או בסופר, היומיום הוא מה שמטריד.

הבחירות של עורו הסתיימו, אבל העבודה בעצם רק מתחילה.

אנחנו רוצים להשפיע על המפלגות לפעול להיות יותר קשובים למה שהציבור באמת רוצה. יש לנו תחושה שחברי הכנסת היום נקרעים בין לוביסטים וסקטורים צרים, ואין מי שידחף אותם לפעול בשביל מה שהקבוצה הגדולה ביותר בישראל רוצה לעשות.

תוצאות מסע הבחירות – 4.9.2012

מסע הבחירות של תנועת עורו לייצוג הרוב בישראל הוכתר בהצלחה רבה. יותר ממליון ישראלים נחשפו לתנועת עורו באמצעות סדרת מפגשים, מסע ברחבי ישראל, כיסוי תקשורתי נרחב ופעילות נמרצת ברשת. תודה לכל מי שהשתתף בבחירות – ביחד נמשיך לפעול לקידום סדר יום אזרחי חדש למדינת ישראל.

במהלך מסע הבחירות כ-65 אלף גולשים ביקרו באתר התנועה, ושהו בו בממוצע יותר מ-3 דקות – זמן גבוה מאוד יחסית לצפוי, ולמדו על עורו ועל היכולת שלהם להשתתף בעיצוב סדר היום בישראל. ערוץ היוטיוב של עורו זכה ללמעלה מ-76 אלף צפיות בהובלה של סרטון "חברי הכנסת המעופפים", שהפך ללהיט ויראלי ברשת.

קרוב ל-20 אלף ישראלים הצטרפו לפעילות עורו והצביעו בתוך זמן קצר – היקף חסר תקדים בישראל – באתר האינטרנט של התנועה ובקלפיות ברחבי הארץ, ואלה התוצאות:

1. החינוך הוא הנושא המטריד ביותר את הישראלים. הדרישה לחינוך טוב יותר, עם הגדלת ההשקעה בתגמול והכשרת מורים ובכיתות קטנות, בולטת מעל כל נושא אחר בצורה ניכרת, עם 33% יותר הצבעות מהנושא שדורג אחריה.

2. תושבי ישראל מתקשים לגמור את החודש. הפחתת יוקר המחיה הוא עדיין נושא בוער, ועמו הדרישה להפחית את עמלות וריביות הבנקים ללקוחות ועסקים קטנים, שהגיעה למקום השני בדירוג. גם הדרישה להוזלת הדיור דורגה גבוה והגיעה למקום הרביעי.

3. במקום השלישי, לפני נושאים מדוברים יותר, דורגה עוד בעייה יומיומית כואבת – בריאות נגישה והדרישה להעלות משמעותית את מספר המיטות האשפוז והסגל בבתי החולים. נראה כי רווחת הפרט והקשיים ברמת המשפחה מדורגות גבוה יותר מנושאים חברתיים רחבים יותר.

4. ההצעה לקדם את נושא "גיוס לכל" לא נכנסה לשלישייה הפותחת ואינה מסתמנת כדרישה מובילה של הציבור הרחב, כאשר הדרישה המובילה לחינוך טוב יותר קיבלה 70% יותר הצבעות.

לאחר מגע עם אלפי אנשים, התחושה היא שהישראלים כמעט איבדו את האמונה שאפשר עוד לתקן את מציאות החיים בישראל, אבל עדיין לא מאוחר מדי. ההתעוררות של הציבור הרחב וההתלהבות היחסית מהפעילות של התנועה נותנות תקווה חדשה. צעקו לנו ברחוב 'הלוביסטים של העם' ואנחנו מתכוונים לממש. עכשיו, אחרי הבחירות, תנועת עורו תפעל לקידום מה שחשוב לציבור הישראלי בשטח, ברשת, בתקשורת, בכנסת ובממשלה. בעצם, העבודה רק מתחילה עכשיו וכולם מוזמנים להצטרף לפעילות.

ראיון "העולם הבוקר" בערוץ 2 – תוצאות הבחירות של עורו

העולם הבוקר

השקמתי קום והתייצבתי הבוקר באולפן "רשת" של תכנית "העולם הבוקר", בהנחיית אברי גלעד ועינב גלילי בערוץ 2.

סיפרתי שם על תוצאות מסע הבחירות של עורו והזמנתי את המראיינים ואת הצופים להצטרף לפעילות. מדובר בשני-שליש הצוות המקורי של התכנית המיתולוגית "העולם הערב" ושמחתי מאוד שגם הם התלהבו. טוב, באופן יחסי לשעת הבוקר.

ציטוטים נבחרים

מה הכי חשוב לישראלים? עוד לפני התוצאות עצמן, הם נורא רוצים להגיד מה חשוב להם ולהביע דיעה. עשרים אלף איש – זה חסר תקדים.

זה לא מדגם מייצג. זה מדגם של הקבוצה הזאת, שפעם קראו לה מעמד הביניים, אבל היא כבר לא ממש מרגישה כמו מעמד. אחר כך קראו להם הרוב הדומם, אבל נמאס להם לשתוק. והם עדיין הקבוצה הכי גדולה בישראל.

רוב האנשים באופן מובהק רוצים חינוך טוב יותר עם דגש על השקעה במורים ועל כיתות. אנשים לוקחים בבוקר את הילדים שלהם לגן ולבית הספר ומרגישים שמשהו לא בסדר שם. את הדבר שהכי חשוב להם, מוסרים למקום שלא סומכים עליו. רוב האנשים מסכימים על זה, אבל הם לא מרגישים שיש שיפור. כולנו מסכימים על משהו, והוא עדיין לא מקבל את המקום שלו בסדר העדיפות הלאומי.

מיד אחרי חינוך באים שני הדברים שהם היומיום שלנו – הורדת יוקר המחיה ואחר כך באופן די מפתיע מערכת הבריאות. בבוקר לוקחים מישהו לבית הספר, אחר הצהריים עומדים בתור בבנק או בסופר, ובערב מלווים מישהו לצערנו לבית החולים. ובכל מקום אנחנו נפגשים בפחות ממה שהיינו רוצים.

הציבור מוכיח שהוא יותר חכם ממה שחושבים והוא לא מוכן ללכת על פתרונות קסם ועל דווקא ללכת נגד מישהו.

העניין הזה של לשים פתק קטן פעם בארבע שנים ואז… נחכה ונראה מה קורה, כבר לא כל כך מתאים לנו.

למערכת הביטחון, לסקטורים הצרים ולהבעלי ההון יש לוביזם חזק מאוד, הם מיוצגים בכנסת ובממשלה… אבל את רוב האוכלוסיה, את החלק הגדול שצף באמצע, אף אחד לא מייצג.

אנחנו מזמינים אנשים לבוא לאתר של עורו, להגיע להסכמות, ואז אנחנו פועלים יחד להוציא את זה לפועל.

הגיע הזמן לרענן את הדמוקרטיה, שתהיה דו כיוונית, שיהיה קשר בין נבחרי הציבור והציבור. 

אברי גלעד: זה בעצם הדמוקרטיה החדשה! הלוואי שיקרה מזה משהו.

עינב גלילי: נבוא בשמחה.

שודר במקור: 20.9.2012

קישור לסרטון באתר התכנית: העולם הבוקר.

 

העם דורש חינוך איכותי – תוצאות הבחירות של עורו – ידיעות אחרונות 19.9.2012

העם דורש חינוך איכותי

תוצאות הבחירות לייצוג הרוב בישראל שת תנועת "עורו": יותר השקעה בחינוך, יותר מיטות בבתי-החולים והפחתת הריביות

מאת: יובל קרני

פורסם במקור: ידיעות אחרוונות 19.9.2012 (עמוד 20)

הציבור במדינת ישראל חושב כי קבלת חינוך איכותי יותר, הפחתת יוקר המחיה ונגישות לשירותי רפואה הם שלושת הנושאים המטרידים והחשובים ביותר בסדר היום של המדינה.

כך עולה מתוצאות הבחירות לייצוג הרוב בישראל, שקיימה תנועת "עורו" בשבוע שעבר במסגרת הקמפיין לשינוי מציאות החיים בישראל.

מתוצאות הבחירות עולה כי תחום החינוך הוא הנושא המטריד ביותר את הישראלים. הציבור בישראל רוצה חינוך איכותי יותר, תוך הגדלת ההשקעה בתגמול המורים ובהכשרתם ובמעבר לכיתות קטנות יותר. יוקר המחיה הוא הנושא השני בחשיבותו המפריע לציבור בישראל. בראש סולם הדרישות של הישראלים בתחום זה: הפחתת עמלות וריביות הבנקים ללקוחות ועסקים קטנים. במקום השלישי נמצא תחום הבריאות עם הדרישה להגדיל את מספר מיטות האשפוז ואת מספר הרופאים בבתי-החולים.

בתנועת "עורו" הביעו שביעות רצון מהשתתפותם של כ-20 אלף איש שהצביעו באתר האינטרנט ובקלפיות שפוזרו ברחבי הארץ. "אחרי מגע עם אלפי אנשים, התחושה היא שהישראלים כמעט איבדו את האמונה שאפשר עוד לתקן את מציאות החיים בישראל", סיכם תומר טרבס, מנכ"ל תנועת "עורו". "אבל עדיין לא מאוחר מדי. ההתעוררות של הציבור הרחב וההתלהבות היחסית מהפעילות של התנועה נותנות תקווה חדשה. צעקו לנו ברחוב 'הלוביסטים של העם' ואנחנו מתכוונים לממש את הכינוי הזה. 'עורו' תפעל לקידום מה שחשוב לציבור הישראלי בשטח".

מה אנחנו רוצים? הנושאים החשובים ביותר לישראלים

מה אנחנו רוצים? תוצאות בחירות עורו – ידיעות אחרונות – 19.9.2012

מה אנחנו רוצים? תוצאות בחירות עורו – ידיעות אחרונות – 19.9.2012

עוּרי עוּרוּ – TimeOut תל אביב 6.9.2012

התנועה החברתית עורו ניצלה את התאריך שבו היו אמורות להתקיים הבחירות, וקיימה קמפיין אלטרנטיבי שבו הציבור מצביע על מה שצריך לשנות במדינה. התוצאות בקרוב

מאת: מעיין יחבס

פורסם במקור: TimeOut תל אביב 6.9.2012 (עמוד 23)

צילום: בן קלמר

בשנת 2006 פסרם תומר טרבס (37) את ספרו הראשון "ללקק את המרפק", הנפתח בדיאלוג בין שני צעירים תל אביביים, הצועדים בשד' רוטשילד ומדברים על כך שבחיים לא יוכלו להרשות לעצמם לרכוש שם דירה: "כולנו קורעים את התחת כל יום מתוך ידיעה שבמקרה הטוב, אם נחסוך שקל לשקל, אולי נצליח לקנות מכונית יד שלישית שבקושי עולה את הקסטל. מאיפה בדיוק אנחנו אמורים לממן דירה? מאיפה בדיוק נביא כסף כדי לגדל ילדים יום אחד? ואנחנו עוד אמורים להיות דור ההמשך של מעמד הביניים. הכל פיקציה. אין יותר מעמד ביניים ואין נעליים".

חלפו להן שש שנים, והיום טרבס הוא המנכ"ל של תנועת עורו, תנועה חברתית ששמה לה למטרה לייצג את אלה שמרגישים שנבחרי הציבור כבר לא מייצגים אותם. עורו החלה להתגבש עוד בטרם מחאת קיץ 2011, אך החלה לפעול רק בקיץ האחרון. אם תשאלו את טרבס מי עומד בראש התנועה, הוא מיד ישיב: "הציבור. עורו נוסדה מתוך תחושה שלא סופרים אותנו, יש נתק שהולך וגדל בין נבחרי הציבור והמצביעים. לפני כל הצבעה חשובה מתייעצים עם הלוביסטים, אבל לא עם הציבור, ועורו נוסדה כדי לאפשר תקשורת טובה יותר בין המצביעים ונבחרי הציבור", מתאר טרבס את אחת הסיבות שהביאה להיווסדות התנועה.

עורו שואבת את ההשראה שלה מתנועות דומות בהפועלות בהצלחה בעולם, כמו Move On האמריקאית, ו- !GetUp האוסטרלית, עם דגש על פעילות אינטרנטית. "האתר נועד לעזור לנו לבסס את חכמת ההמונים באמצעות הרשת. יש מאגר מידע, מערכת מתקדמת של דיונים ומעגלי תנופה, שנועדו לקדם פעולות ולהוציא לפועל את אותן ההסכמות שהציבור הגיע אליהן בדיונים".

אחרי חודש בו חרשו חברי התנועה את הארץ לאורכה ולרוחבה, השבוע הם ניצלו את התאריך שבו אמורות היו להתקיים הבחירות הארציות ופתחו בקמפיין בחירות אלטרנטיבי. "פרשנו קלפיות בכל הארץ והזמנו את הציבור לבוא ולהגיד מה הוא רוצה לשנות בישראל", מתאר טרבס. "יש לכך שתי מטרות – לעורר אנשים לעשות, ולהביע את הדעה שלהם. המטרה השנייה, היא שיום אחרי הבחירות עורו תתחיל לפעול כדי לשנות את המציאות בישראל – להגשים את מה שאנחנו רוצים, ולא את מה שכל מיני לוביסטים אומרים". התוצאות בקרוב.

אתר הבית: uru.org.il

(לחצו על התמונה להגדלה)

עורי עורו - טיימאאוט תל אביב 6.9.2012

עורי עורו – טיימאאוט תל אביב 6.9.2012

הערה אישית: אני זוכר לטובה את טיימאאוט תל אביב, שהיה אחד העיתונים הראשונים לסקר את הספר "ללקק את המרפק" כאשר הוא יצא לאור.

סיירת עורו בירושלים – ידיעות אחרונות 30.8.2012

סוף המסע

תנועת "עורו" השלימה אתמול בירושלים את מסעותיה ברחבי הארץ. "עורו" היא תנועה אזרחית המבקשת לייצג את הרוב בישראל, בלי מפלגות ובוחרים, בנושאים החשובים כמו חינוך, דמוקרטיה, יוקר המחיה, ביטחון אישי ושוויון. פעילי התנועה סיירו ברחבי הארץ בניידת מיוחדת ונציגיה ענו על שאלות ועורכים דיונים בנושאים העומדים על הפרק.

(לחצו על התמונה להגדלה)

הסיירת של עורו בירושלים

הסיירת של עורו בירושלים

בתמונה (משמאל לימין): דרור יונה, שי כהן, ליאת בירון, תומר טרבס.

מקור: ידיעות אחרונות 30.8.2012 (עמוד 20)

כתב: דני אדינו אבבה

צילום: אלכס קולומויסקי

הערה שלי: אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים בעיתונים… סיירת עורו ממשיכה לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה. אמנם מסע הבחירות הנוכחי מגיע לשיא, אבל המסע האמיתי לשינוי המציאות בישראל רק מתחיל.

עורו הביטו וראו – ראיון עם עינת פישביין – ידיעות אחרונות 24.8.12

זוכרים שדיברו על בחירות ב-4 בספטמבר אבל הן בוטלו בגלל הצטרפות קדימה לממשלה? מי שלא יכול בלי להצביע מוזמן להשתתף במיזם שיתקיים בתאריך המיועד, בשני הבדלים: האינטרנט יחליף את הקלפי, ובמקום מפלגות יועמדו לבחירה נושאים בוערים. מאחורי הפרויקט עומדת "עורו", תנועה חדשה שמתעקשת לשנות כאן את סדר היום

מאת: עינת פישביין

צילום: אילן ספירא

פורסם במקור: המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 24.8.2012

עורו הביטו וראו - ידיעות אחרונות - 24.8.2012

עורו הביטו וראו – ידיעות אחרונות – 24.8.2012

(אפשר ללחוץ להגדלה)

קטעים מתוך הכתבה:

איראן שבתוכנו

כמות אדירה של כוונות טובות מתרכזת בשעת ערב בהאנגר משופץ ברחוב התעשייה בתל-אביב. סביב שולחן יושבים כשליש מהגרעין של 30 המייסדים. יש בחדר מיליארדר היי-טק אחד, איש עסקים מולטי-מיליונר, פעילה חברתית ממוצא אתיופי, סוכנת מוסד בדימוס ולוחם צדק מובטל מדימונה. השיחה אינה סוטה מהנושא ולו לרגע: כולם רציניים ומרוכזים במטרה.

הם הקימו צוות מקצועי שמטרתו להבין את הדיסוננס, אותו מגדיר איש העסקים רוני דואק, "בין המנהיגות הפוליטית והמפלגות שאמורות לייצג אותנו לבין רוב דומם, מסה קריטית של אזרחים שקולם לא נשמע. יש פה דמוקרטיה, ועדיין לרוב אין קול".

"הרוב איבד את יכולת השליטה שלו", אומרת מירלה גל, אשת מוסד במשך 20 שנה ובעבר יו"ר ויצו העולמית. … "אנחנו רוצים להחזיר את האמונה לציבור, שהוא יכול להשפיע".

ידו הארוכה של הציבור

תומר טרבס, מנכ"ל התנועה: "לא נוכל להחליט על תקציב, למשל, אבל אפשר להחליט על דרישה לבטל את חוק ההסדרים, לדוגמה…".

"אנחנו מביאים כלי חזק מאוד, שיאפשר לאנשים לקבל שליטה על המשאבים וחלוקה צודקת שלהם", משוכנע ג'קי אדרי, פעיל חברתי מדימונה. "אם תפעיל את המערכת בצורה נכונה, יקומו תושבי ישראל שמתמודדים עם בעיה ספציפית, למשל תאונות דרכים, וידרשו את המשאבים לטבל בה. יבקשו ויצליחו לשנות את החלוקה".

הקיר ייפול בסוף

מקורות המימון של עורו בשלב זה הם בעלי האמצעים מבין מייסדיה – נכט, דואק ובן-דרור – שהשקיעו תקציב של מיליונים בשנה שחלפה ולארבע השנים הבאות. התוכנית היא שבעתיד החברים יממנו את הפעילות באמצעות תרומות קטנות שיצטברו לסכומים משמעותיים.

בין המייסדים נמצאים אלי אללוף, מנכ"ל קרן רש"י, אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל-העמק, השחקן נורמן עיסא, העיתונאית במבי שלג, המוזיקאי מיכה שטרית, הכוריאוגרף אוהד נהרין, עו"ד חגית בכר, עומר בר-לב שהקים את תנועת "אחריי", איש החינוך דרור אלוני והשחקנית יעל אבקסיס, זוגתו של דואק.

מייסדי עורו - ידיעות אחרונות - 24.8.2012

מייסדי עורו – ידיעות אחרונות – 24.8.2012

"סוף-סוף אני מובילה משהו שהוא לא רק של הקהילה האתיופית, כמו תמיד", אומרת פנינה גדאי-אגניהו, מנהלת הלל תל-אביב, המרכז לחיים יהודיים באוניברסיטת תל-אביב, וחברת המועצה להשכלה גבוהה. "אני יושבת פה עם קבוצת אנשים מרשימה שדואגת לכלל, שרוצה לצאת ולהיות כלי של העם, של הרוב. אנחנו לא סגורים בעצמנו אלא מחפשים אנשים שרוצים להעלות את הרעיונות שלהם – הכל, תוכניות שלא חשבנו עליהן בכלל – כדי שנוכל ליישם אותם".

"יש כאלה שיגידו שאנחנו תמימים ונאיבים", מוסיף מלמד, "אבל זה דבר מצחיק להגיד על 30 אנשים שבשום תחום בחיים לא נחשבו כאלה, ועכשיו פתאום כן. תמים או לא, לא יודע, אבל באתי עם אמונה".

עוד על התנועה ולהצבעה בבחירות: אתר תנועת עורו.

נשפיע בלחיצת כפתור על עתידנו הציבורי – Ynet 13.8.12

החזון של 'עוּרוּ' – תנועה חברתית פוליטית א-מפלגתית חדשה – הוא ציבור מעורב יותר ונבחרי ציבור שנושאים באחריות. באמצעות אתר התנועה נחליט על מה אנחנו מסכימים, ו'עורו' תעביר את החלטותינו לנבחרי הציבור. "זו הזדמנות של כולנו להשפיע, כי לזרוק פתק פעם בארבע שנים פשוט לא עובד יותר"

מאת: בועז פיילר

פורסם במקור: Ynet ביום 13.8.12

מייסדי הקבוצה בתמונה קבוצתית. צילום: יעל צור

מייסדי הקבוצה בתמונה קבוצתית. צילום: יעל צור

"כמעט כל דבר בחיים שלנו השתנה בעשורים האחרונים בקצב מאוד מהיר, חוץ מהבחירות, שאנו עדיין עושים עם נייר, פעם בארבע שנים ובמשך כל הזמן בין בחירות לבחירות, לא שואלים את הציבור לדעתו כלל", מסביר ל-ynet תומר טרבס (37) מנכ"ל תנועת 'עוּרוּ', הייטקיסט ועו"ד בעברו ויזם חברתי בהווה.תארו לכם עתיד בו כל אחת ואחד מאיתנו יוכל להשפיע על עתידו הקהילתי-ציבורי בצורה ישירה ולא רק על ידי בחירת חברי כנסת. בעקבות פיתוח רשת האינטרנט והמשך השתכללות והנגשת הטכנולוגיה החלו בעולם כולו תנועות הקוראות לעבור למודלים שלטוניים של דמוקרטיה ישירה יותר וייצוגית פחות.

'עוּרוּ' היא תנועה חברתית פוליטית א-מפלגתית חדשה שקמה כדי לנסות ולתקן בדיוק את זה. "החזון הוא ציבור מעורב יותר ונבחרי ציבור שנושאים באחריות למעשים שלהם", מסביר טרבס. "כדי ליצור את היחסים הדדים הללו יש לספק לציבור מקום להביע את דעתו וגם לעקוב אחר פעילות הנבחרים". בקיצור, טרבס רוצה שנחליט, קודם כל, על מה אנחנו מסכימים דרך אתר האינטרנט של התנועה ולאחר מכן 'עורו' כבר תדאג להביא את מה שהחלטנו לידיעת נבחרי הציבור.

"למשל אם מיליון ישראלים החליטו שהם רוצים חינוך יותר שוויוני בכל הארץ וכמה ימים אחרי זה שר החינוך צריך להצביע בנושא, הוא יקבל טלפון או הודעה לפני ההצבעה שתיידע אותו מה החליטו מיליון ישראלים. היא גם תפרט שמתוך אותם מיליון כמאה אלף מזדהים כבוחרי מפלגתו ועוד מאה כמתפקדים למפלגה. ואנחנו נדאג גם לומר לציבור בדיוק מה הוא הצביע כדי שהציבור ידע כיצד הוא פעל, לטוב ולרע".

נרשמים ל"עורו" צילום: סטודיו צילום לם וליץ

נרשמים ל"עורו" צילום: סטודיו צילום לם וליץ

"שישראל תהיה מקום שטוב וראוי לחיות בו"

'עוּרוּ' הוקמה לפני כשנה מתוך רעיון שטרבס מחזיק כבר שנים "בשנת 2006 פרסמתי ספר, שמתחיל בסצנה של שני חברים צעירים צועדים בשדרות רוטשילד בתל-אביב ומדברים על אבדן מעמד הביניים ועל כך שלא יוכלו לקנות דירה שבדיעבד נראה כמעין תחזית למחאה. הספר קרא להתאחד סביב נושאים מוסכמים, ולקרב ישראלים שרוצים שישראל תהיה מקום שטוב וראוי לחיות בו".

התנועה מציגה פורום מעניין של מייסדים העומדים מאחורי הקריאה להתעורר, והם אלו שגם העמידו גם את התקציב לפעילותה. "במשך שנים היו חסרים לי שני דברים: טכנולוגיה וכסף, עד שמצאתי קבוצה שהביאה את המשאבים מתוכה. בעתיד אנו מצפים שחברי התנועה עצמם יעשו זאת, אם צריך מיליון שקלים ויש לנו מיליון חברים, כל אחד יתרום שקל".

בין מייסדי התנועה נמנים אנשי עסקים מובילים, כדוגמת מריוס נכט, ממייסדי צ'ק-פוינט, ד"ר יואב בן דרור, פעילים חברתיים כמו רוני דואק, מייסד שיתופים, אלי אלאלוף וחגית בכר, אנשי ביטחון בעבר, כמו ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי ואיל מלמד, עו"ד חנינא ברנדס, רו"ח יורם טיץ, מנכ"לית ויצ"ו העולמית מירלה גל, אנשי תרבות כמו מיכה שטרית, נורמן עיסא ואוהד נהרין, רבנים כמו הרב יצחק גרוסמן, הרב שי פירון ועוד.

"היום המסר והטכנולוגיה מספיק בשלים כדי שאנשים יוכלו בלחיצת כפתור להחליט להצטרף ולהשפיע על עתידם הציבורי. אם לא נתעורר עכשיו וניקח אחריות, עדיף למצוא את עצמנו במקומות אחרים בעולם. למי שאוהב את ישראל אסור להרים ידיים אל מול הקשיים".

היוזמה יפה והחזון אוטופי, אבל איך מתכוונים טרבס וחבריו להרים את זה? "המודל הזה עובד בחו"ל ככה שלא המצאנו אותו אנו רק ממשיכים לעבד אותו. אנו שואבים השראה מתנועות כמו: GETUP! האוסטרלית ו- MOVE ON האמריקאית.

תומר טרבס בארוע ההקמה צילום: סטודיו צילום לם וליץ

תומר טרבס בארוע ההקמה צילום: סטודיו צילום לם וליץ

נפעל הן בתוך הכנסת עם לוביסטים והן בפעולות ציבוריות ומחר אנו יוצאים למסע של חודש ברחבי ישראל מצפון לדרום. אנו מתחילים בכרמיאל, חיפה ואור עקיבא, עם פעילויות שטח ומעגלי שיח שיחברו אנשים להשתתף, להיכנס לאתר, להצטרף ולבחור במה חשוב שנטפל ב'בחירות' של הנושאים החשובים על סדר היום" (שתאריך היעד הסימבולי שלהם הוא הרביעי בספטמבר. ב.פ.)", מסכם טרבס "'הבחירות' האלו, יקבעו את הנושאים הראשונים בהם 'עורו' תטפל. זו ההזדמנות של כולנו להשפיע, כי לזרוק פתק פעם בארבע שנים פשוט לא עובד יותר".

הנושאים אותם ניתן לבחור באתר עורו הם:

• חינוך טוב יותר

• הפחתת יוקר המחיה

• שיפור מערכת הבריאות

• חיזוק הדמוקרטיה

• שוויון בזכויות ובחובות בין כלל אזרחי ישראל

• מאבק בפשיעה והחזרת תחושת הביטחון האישי

• חלוקה הוגנת של משאבי הטבע תוך כדי הגנה על הסביבה

לכל אחד מהם מצורפים דפי מידע, גם אם חלקי, שיכולים ללמד את הציבור הרחב על הנעשה בנושא בעת האחרונה.

קישור לכתבה במקור: Ynet.

הערה: מתוך הכתבה ניתן להבין בטעות שאני הקמתי את תנועת עורו לבדי, בעוד בפועל יש לעורו פורום מייסדים רחב ומרשים וצוות מקצועי מעולה, ואני שמח על ההזדמנות לפעול יחד איתם ולהגשים חזון משותף. עוד על התנועה באתר: עורו.

ראיון עם אורלי וגיא על מסע הבחירות של עורו

סדר יום ציבורי חדש? ב-4 לספטמבר ישראל הולכת לבחירות

השקמתי מוקדם בבוקרו של יום ב', ה-20 באוגוסט 2012, והצטרפתי לשיחה עם אורלי וילנאי וגיא מרוז בתכניתם בערוץ 10 בנושא מסע הבחירות של עורו והיכולת של אנשים לשנות את המציאות בישראל. הצטרף לשיחה גם המרואיין הקודם, חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן.

מתוך הראיון

הכל השתנה בעולם שלנו, הטכנולוגיה, דברים זזים, הכל מהר – חוץ מהבחירות. פעם בארבע שנים שמים פתק, ויותר לא שואלים אותנו. מתי פעם אחרונה הקשיבו לנו?

הקבוצה הרחבה ביותר בישראל, שפעם קראו לה מעמד הביניים, אבל זה לא ממש מרגיש ככה, ופעם קראו לנו הרוב הדומם, אבל באמת נמאס לנו לשתוק בקיץ האחרון – אנחנו לא נשמעים באמת.

בפעם הבאה ששר החינוך יקבל תקציב… היום הוא מקבל טלפון מסקטורים מאוד מסויימים ומלוביסטים שאומרים לו איזו חברה קבלנית תבצע, וזהו. אבל עורו תתקשר אליו ותגיד לו, אנחנו מדברים בשם מיליון אנשים, שמתוכם 50 אלף הזדהו כמצביעים למפלגה שלך, עשרת אלפים הזדהו כמתפקדים למפלגה שלך, ורגע אחרי שתקבל את ההחלטה, אנחנו שולחים חזרה הודעה מה החלטת. אם תעשה את ההחלטה הנכונה לדעת הרוב, נחבק וניתן מחמאות, ואם לא – נפעל ברשת, בתקשורת, בשטח, בכנסת ובממשלה. אין היום אף לובי שמייצג את דעת הרוב.

נקודה אישית

במהלך השיחה אמרה לי אורלי: "תומר, עיניך נוצצות, זה מקסים". נמסתי. הם לא עשו לי הנחות או עבודה קלה בראיון, אבל אפשר היה להרגיש שזה מתוך אכפתיות שלהם ורצון כן לשינוי המציאות בישראל ולתיקון חברתי. עיתונות עם אג'נדה חיובית.

להצביע ולהשפיע

כדי להצביע ולהשפיע על תוצאות מסע הבחירות של עורו – התנועה לייצוג הרוב בישראל, בקרו באתר התנועה כאן: עורו.