סיפור לכבוד חג סוכות: בית קבוע מול ניידות
לכבוד חג סוכות החל השבוע, חשבתי על הקשר המפתיע בין הצורך בדיור של קבע ובין הפתרון למחירי הדירות, שנמצא דווקא ביכולת לניידות גבוהה. אתם מוזמנים להצטרף אלי למחשבות ואשמח כמובן לקבל משוב. לא בטוחים עדיין? עזרו בבקשה להפיץ הלאה את הדיון, כדי שנוכל למצוא יחד את התשובה הטובה ביותר.
דורשים דיור במחיר סביר
המחאה החברתית של קיץ 2011 התחילה כאשר דפנה ליף נטעה אוהל בשדרה ונסובה סביב נושא הדיור. דפני פגעה בול במה שרבים כל כך הרגישו. גם אני. כמה שנים קודם לכן כתבתי על מצוקת הדיור מתוך שדרות רוטשילד ממש (מתוך הספר "ללקק את המרפק"):
השניים סיימו את העלייה של שינקין וצעדו בצל של שדרות רוטשילד המשופצות, נהנים מהשקט העירוני של תחילת סוף השבוע. ערן הניד את ראשו לצדדים בתנועה איטית. "אתה והחלומות שלך. אתה לא מבין שלאנשים פשוט לא אכפת יותר?" שאל בשקט, בלי צורך לדבר בקול רם מעל ההמולה של שינקין שהשאירו מאחור. יואב התעקש. "איך לא אכפת להם? כולנו קורעים את התחת כל יום מתוך ידיעה שבמקרה הטוב, אם נחסוך שקל לשקל, אולי נצליח לקנות מכונית יד שלישית שבקושי עולה את הקסטל. מאיפה בדיוק אנחנו אמורים לממן דירה?". ערן ויואב סובבו את הראש אחרי בחורה שעברה בשדרה בכיוון ההפוך מהם, במכנסיים נמוכים וצמודים. יואב המשיך, "מאיפה בדיוק נביא כסף כדי לגדל ילדים יום אחד? ואנחנו עוד אמורים להיות דור ההמשך של מעמד הביניים. הכל פיקציה. אין יותר מעמד ביניים ואין נעליים".
דור שלם הרגיש ועדיין מרגיש שעבדו עלינו. גם אם נשלים את הלימודים ונעבוד קשה מאוד, אפילו עם משכנתה גדולה ועזרה מההורים, עדיין כמעט בלתי אפשרי לרכוש דירה. ויצאנו לרחובות. ודרשנו דיור בר השגה. ודיור ציבורי. וערבבנו מושגים… וקיבלנו… כלום בעצם.
טוב, דווקא התחילו כמה תכניות בנייה גרנדיוזיות של ערים שלמות בזול, אבל כפי הנראה אלה פתוחות רק לציבור החרדי. אגב, גם החרדים צריכים מקום לגור, זה בסדר, אבל זה לא פותר את הבעייה ליתר האנשים.
הקשיים בדרך לדיור
אז מסתבר שיש שלוש בעיות שלא מדברים עליהן, אשר הופכות את הדרישה לדיור במחיר סביר לבלתי אפשרית כמעט. ראשית, דיור ציבורי, שהוא דיור שהמדינה מממנת ונותנת במחיר ממש נמוך למיעוטי יכולת, תמיד ילך קודם כל לנזקקים ביותר. ככה זה עם סעד ורווחה. והדור הצעיר שיצא להפגין לא נמנה, למזלו, עם הקבוצה החלשה ביותר.
שנית, דיור בר השגה, שזה דיור שהמדינה מכריחה את היזמים למכור בזול ולממן מתוך הדיור שהם מוכרים ביוקר, פשוט ייקר עוד יותר את יתר הדירות. מה גם שהוא דורש שינוי מבני מרחיק לכת בשוק הנדל"ן, שאפילו הממשלה החזקה בימים אלה טרם הצליחה להעביר.
ושלישית, וכאן מסתתר השד שלא מדברים עליו, היא הפגיעה הצפויה בבעלי הבתים. אם נעביר מהפכה בשוק הנדל"ן ונצליח להוזיל את מחירי הבתים, הנפגעים יהיו מי שכבר יש להם בית. עכשיו, אל תדמיינו אילי נדל"ן מעשנים סיגר ממרומי הפנטהאוז וחולשים על שכונה בבעלותם. מדובר במשפחות רגילות, כמוני כמוך, ואם לא אז כנראה ההורים שלי ושלך. לרוב המשפחות בישראל, כששים אחוז, יש דירה בבעלותן, פעמים רבות בשותפות עמוקה עם בנק למשכנתאות. אם נוריד את מחירי הדיור, נפגע חזק במעמד הביניים, שהנכס הגדול ביותר שלו יאבד משוויו, ובעלי הדירות לא יוכלו לפרוע את המשכנתה ולעבור דירה. כשמחירי הבתים בארצות הברית צנחו לפתע, נפלה איתם הכלכלה כולה. הפחד מהתמוטטות דומה בישראל לא יאפשר למעצבי המדיניות לדחוף את מחירי הדירות למטה.
הפתרון: תחבורה ציבורית
אז מה עושים? הפיתרון למצוקת הדיור של מעמד הביניים מצוי בכלל במקום אחר – התחבורה הציבורית. יש בארץ דירות ובתים במחירים נמוכים, פשוט לא במרכז תל-אביב. במרחק קצר מאוד מן הערים במרכז אפשר לרכוש בתים ברבע מחיר, לפעמים אפילו הרבה פחות. רק ששם אין בדרך כלל עבודה. אבל אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה, נוחה וזולה, לפתע אפשר היה לשקול לגור שם באמת.
בקרית-גת אפשר לקנות דירה בחצי מיליון שקל, סכום שבתל-אביב לא מספיק אפילו למחסן. המרחק בין קרית-גת לתל-אביב הוא בסך הכל חמישים קילומטר. רכבות רגילות בישראל נוסעות במהירות של 100 קמ"ש ויותר, שלא לדבר על הטכנולוגיה הקיימת בעולם שמאפשרת בקלות יחסית נסיעה במהירות כפולה של 200 קמ"ש ואף מהר יותר. פותרים את חידת החשבון הפשוטה ומקבלים שזו אמורה להיות נסיעה קצרה של פחות מחצי שעה.
ישראל היא מדינה קטנה. מאוד. זה חיסרון בהרבה מובנים, אבל דווקא בהקשר של מגורים ותחבורה זה יתרון עצום. אם רק הייתה מערכת התחבורה הציבורית יעילה, גם בין הערים, וגם בהמשך בתוך הערים, אפשר היה לגור כמעט בכל מקום בישראל ולהגיע למרכזי התעסוקה והתרבות בקלות יחסית.
אגב, עד לייעול התחבורה בתוך הערים, ובמקביל לתהליך, צריך לדחוף לשילוב טוב יותר של אופניים – על הרכבת ובדרכים העירוניות. אם במכונית שורפים כסף וצוברים שומן, הרי שעל אופניים חוסכים כסף ושורפים שומן. לצורכי יוממות, הלא היא נסיעה יומיומית לעבודה ובחזרה, רכבת טובה עם אופניים הוא השילוב המנצח מכל הבחינות.
חיזוק הפריפריה
ברור שזו הפשטה. בפריפרייה חסרים עדיין הרבה דברים, לא רק תחבורה טובה למקומות עם יותר מקומות עבודה. אבל הכל מתחיל ונגמר באנשים. ככל שהתחבורה תהיה זמינה יותר, יעברו לפריפריה משפחות צעירות חדשות, ואלה יביאו איתן התעוררות של מערכת החינוך והמסחר המקומי. שיפור מערך התחבורה יביא לפריחה של הפריפריה בהרבה מובנים ויכול להיות מקפצה לאיכות החיים בישראל.
בנוסף, אין זה אומר שצריך להפסיק פעולות מבורכות לשינוי מבני של שוק הנדל"ן. תוך כדי שמירה על אינטרסים סביבתיים, יש להמשיך תהליכים של זירוז הפשרת קרקעות, צמצום הבירוקרטיה ועידוד בנייה של דירות במחירים נמוכים, כדי להגביר את ההיצע.
זה לא נשמע מובן מאליו – להציע למי שדורש בית דווקא ניידות. וכן, זה יקח הרבה זמן. ואולם, כדי לענות על דרישתו של דור שלם לדיור, הפתרון המשולב חייב לכלול גם השקעה מסיבית בתחבורה הציבורית, ובראש ובראשונה ברכבת מהירה, יעילה ונקייה.
חג סוכות שמח!