ארכיון הקטגוריה: הצעות לתיקון

מבטלים את אגרת הטלוויזיה – תקווה חדשה

לאחר שמונה חודשים של מאבק ציבורי, יש תקווה חדשה בדרך לביטול אגרת הטלוויזיה. סיכום ביניים מעודד

התנעת המאבק הציבורי לביטול האגרה

בחודש יוני 2012 פרסמתי כאן בבלוג "הישראלים" פוסט תחת הכותרת: "לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד – מי בעד?" בניסיון לעורר את הדיון סביב ביטול האגרה. אמנם ידעתי שמדובר בנושא בוער, אך עדיין הופתעתי מעוצמת והיקף התגובות. בפייסבוק נספרו למעלה משלושים אלף שיתופים ואלפי אנשים הגיבו בהתלהבות רבה ובקריאה למאבק ציבורי מסודר.

באותה תקופה פעלתי להשקתה של תנועת "עורו" בניסיון לעורר את הציבור למעורבות חברתית. התגובה השכיחה ביותר שנתקלנו בה ברחובות הייתה ייאוש. עזבו אתכם, אנשים אמרו, אין שום סיכוי לשנות את המצב. החלטתי שדווקא ביטול האגרה יכול להיות מקרה בוחן – נלמד את הנושא לעומק, נתארגן, נפעל בצורה מסודרת, ואולי כך נחזיר לאנשים את התקווה שעדיין אפשר לשנות את מציאות החיים בישראל.

מאז אני פועל בזמני החופשי המועט לטובת העניין. מדי פעם אני מתעייף, אבל אז שוב פונה אלי משפחה נזקקת הנרדפת על ידי רשות השידור או מישהו שקיבל שיחת טלפון מתחזה, ואני מקבל דחיפה להמשיך ולהתמיד. עתה, לקראת הקמתה של ממשלה חדשה בישראל, יש תקווה חדשה להצלחת המאבק. הכל תלוי בהתמדה של הציבור. של כולנו בעצם.

מבטלים את האגרה

מבטלים את האגרה – לחיצה על התמונה מובילה לעמוד הפייסבוק

מדוע לא מבטלים את האגרה

לא ארחיב כאן מה רע כל כך באגרה. זה כבר די ברור, ומי שרוצה להעמיק מוזמן לקרוא את כל הפוסטים הקודמים בנושא אגרת הטלוויזיה כאן: ביטול אגרת הטלוויזיה בבלוג הישראלים.

מטריד אותי הרבה יותר בשלב זה לגלות מה עוצר את השינוי – מדוע בעצם לא מבטלים את האגרה?

כדי לרדת לעומק הנושא, שוחחתי עם אישי ציבור שעסקו בו בעבר, קראתי פרסומים והצעות חוק שנכשלו, פניתי בכתב לכל אחד מחברי הכנסת… בשורה התחתונה הסתבר, כי יש רוב מוצק בציבור הישראלי הדורש לבטל את אגרת הטלוויזיה. כמעט כולם מסכימים כי מדובר במס מיושן ורגרסיבי כנגד החלשים, אשר גבייתו מעצבנת את האנשים וגרוע מכך – היא בזבזנית מאוד. אפשר לחסוך למדינה ארבעים מיליון שקלים מדי שנה, וכנראה שאף יותר, מעצם ביטול מנגנון הגבייה המיותר.

ובכל זאת, דווקא כדי לשפר את סיכויי ההצלחה של המאבק שלנו, מצאתי חמש סיבות לכך שלמרות דרישת רוב, אגף הגבייה של רשות השידור ממשיך להתקיים, ובגיבוש ההצעה יש התייחסות לכל אחת מהן.

1. עצמאות השידור הציבורי

הסיבה המרכזית לכך שטרם בוטלה האגרה טמונה למעשה בטעות. הנימוק המושמע ביותר מטעם המצדדים בהמשך גביית האגרה הוא הרצון לקיים שידור ציבורי איכותי ועצמאי. לטענתם, גביית האגרה מבטיחה את עצמאותה של רשות השידור מן הממשלה.

ובכן, גם אני בעד שידור ציבורי איכותי ועצמאי, אולם אין קשר לוגי מחייב בינו ובין האגרה. כיום, כאשר כן גובים את האגרה, קשה לתאר את שידורי הערוץ הראשון בתור עצמאיים או איכותיים. כלומר, גביית אגרה לא מבטיחה עצמאות או איכות. ומנגד, ישנם גופים ציבוריים אחרים, כדוגמת מבקר המדינה או משטרת ישראל, אשר פועלים באופן עצמאי ואיכותי מבלי לגבות אגרה מן הציבור.

2. הרפורמה ברשות השידור

מזה עשרות שנים ברור לכל מי שעוסק בנושא, כי רשות השידור מנוהלת בצורה מיושנת ובזבזנית וחייבת לעבור רפורמה ניהולית משמעותית. למרבה הצער, במשך השנים נכרך נושא גביית האגרה וגובהה בדיונים אודות הרפורמה, וכך ככל שנדחה יישום הרפורמה, נדחה גם הטיפול בגביית האגרה.

והנה, ממש לאחרונה התבשרנו כי בשעה טובה החל הביצוע המיוחל של רפורמה ברשות השידור, כמובן ללא ביטול גביית האגרה, ובכך הוסר נימוק זה כנגד ביטול האגרה. יש רפורמה ואפשר להפסיק להיאחז בה.

3. היעדר הנהגה אמיצה

חלק ממי שעסק בנושא האגרה בעבר מספר, כי חברי כנסת חששו כי פעילותם כנגד האגרה תגרור סיקור תקשורתי עוין מטעם עיתונאי רשות השידור. לפיכך, גם כאשר הועלו הצעות חוק לביטול האגרה, הן מימין (למשל רובי רבלין) והן משמאל (למשל איתן כבל), קשה היה למצוא להן תומכים.

אישית, אני מעריך הרבה יותר את עיתונאי רשות השידור ומתקשה להאמין כי הם יתנקלו לשליחי ציבור שמנסים ליישם את רצון הרוב. מה גם שההצעה המובאת כאן לא באה לפגוע בהם, אלא דווקא לחזק את מעמדם בסופו של דבר.

כדי לאתר את ההנהגה הדרושה, פניתי לכל חברי הכנסת והמפלגות. והנה, בטרם הבחירות התחייבו בפניי תשעה-עשר חברי כנסת כי יתמכו בהצעת החוק וכן מספר מפלגות הביעו תמיכה בהצעה המתגבשת. את הפרטים פרסמתי כאן: חברי כנסת תומכים בביטול האגרה, וכן כאן: מבטלים את האגרה – משאל מפלגות.

אפשר לקוות שריבוי חברי הכנסת החדשים בכנסת הנכנסת לצד הרייטינג הנמוך כל כך של הערוץ הראשון יהווה קרקע פוריה לגיבושה של ההנהגה האמיצה הדרושה.

4. לחץ עובדי אגף הגבייה

אף שאין לי נתונים מדוייקים, דומה כי אגף הגבייה שימש במשך שנים מקום נוח לסידורי ג'ובים, דבר שמבטיח לעובדיו לובי חזק בכנסת. אין ספק כי הם הפעילו לחץ כנגד סגירת האגף ואפשר להבין את החשש למקום עבודתם.

דווקא נימוק זה נכון בעיניי ולכן חשוב לוודא כי הפגיעה בעובדים תהיה הקטנה ביותר האפשרית. ככל הידוע לי, מדובר בכמאה וחמישים עובדים עם התמחות בגבייה, ובימים אלה בדיוק מרחיבה רשות המיסים את שורותיה בכמה מאות תקנים. יש כאן הזדמנות לנייד את העובדים המתאימים מאגף הגבייה של רשות השידור לרשות המיסים ובכך למזער את הפגיעה בהם.

5. התקציב ומשרד האוצר

נותרה אם כן הסיבה שמכשילה כמעט כל הצעה טובה – עמדת משרד האוצר. גם השנה, כבכול שנה למעשה, יטען משרד האוצר כי בימים של קיצוצים בתקציב, לא נשאר כסף לביצוע ההצעה.

נכון, ההצעה לביטול האגרה אכן דורשת הקצאת כספים מתוך תקציב המדינה. ואולם, מדובר בדיוק באותם כספים שגם כך נגבים כיום מן הציבור דרך אגף הגבייה, וסגירה של זה מחד, והקצאה של סעיף תקציבי מקביל מאידך, הם בסך הכל ניוד משאבים ללא שינוי. למעשה, יש שינוי לטובה – ההוצאה תהיה קטנה יותר בזכות החיסכון שינבע מסגירת מנגנון הגבייה הכפול והמיותר.

בנוסף, זה בדיוק תפקיד הממשלה – לקבוע סדרי עדיפות בתקציב הממשלה. במקרה הזה, השינוי לא בא על חשבון דברים אחרים, ובמקרה הקיצוני ביותר, אפשר אפילו להעלות את מס ההכנסה, אשר גבייתו פרוגרסיבית, זולה יותר ומקיפה יותר, ובזכות הרחבת מעגל המשלמים – יוקל הנטל. לטעמי אין בכך הכרח, אבל במקרה של התנגדות האוצר, זו יכולה להיות פשרה בכיוון הנכון.

הצעת הפשרה והעצומה לביטול אגרת הטלוויזיה

חלק מן ההצעות לביטול האגרה כוללות גם צעדים מרחיקי לכת יותר, כדוגמת הפרטת רשות השידור או סגירתה לחלוטין, אולם חלק מן הכוח של ההתארגנות הוא מציאת פשרה אשר מתאימה לחלקים נרחבים יותר בעם ובכנסת.

כדי לחזק את הפשרה, פתחתי עמוד עם עצומה לביטול האגרה, ובה הבאתי את עיקרי הצעת הפשרה, בזו הלשון.

אנו קוראים לכנסת ישראל לבטל לאלתר את גביית אגרת הטלוויזיה.

האגרה של רשות השידור היא מס מיושן, מיותר, הפוגע בחלשים וגורם לעגמת נפש רבה בקרב הציבור הרחב. אפשר וצריך לבטל את האגרה, תוך חיזוק ושיפור השידור הציבורי, בשלושה צעדים:

1. אישור הצעת חוק לביטול גביית האגרה על ידי רשות השידור.

2. הבטחת שידור ציבורי עצמאי ואיכותי יותר על ידי קביעת מקור תקציבי רב-שנתי בלתי תלוי.

3. סגירת אגף הגבייה של רשות השידור ועשיית מאמץ לקלוט את עובדיו ברשות המיסים.

הצלחת המהלך לביטול האגרה חשובה לנו גם כדי להחזיר את האמון בדמוקרטיה ובכוחם של אזרחים מאורגנים לשנות ולשפר את פני המדינה.

על העצומה חתמו עד כה, בשמם המלא ובצירוף כתובת דואר אלקטרוני, למעלה מ- 3,600 אנשים, והמספר עולה בהתמדה.

דברי הסבר להצעה לביטול האגרה

בקצרה אסביר, כי בבסיס ההצעה עומדת הצעת חוק קצרה מאוד, המבטלת את גביית האגרה על ידי רשות השידור וסוגרת למעשה את אגף הגבייה.

לאחר מכן, על מנת לנטרל את הנימוק של המגוננים על השידור הציבורי, מוצע לקבע את תקציב רשות השידור על ידי סעיף תקציבי רב-שנתי. אפשר, למשל, לקבוע את בסיס התקציב בתור חצי אחוז מן המסים הישירים, ובכך גם לתרום לגבייה פרוגרסיבית – העשירים משלמים יותר מן העניים.  נכון שיש בכך תלות מסוימת בממשלה, אבל תלות זו קיימת ממילא. דווקא מקור תקציבי רב-שנתי בלתי תלוי יחזק את עצמאות רשות השידור.

הסעיף השלישי מבקש להגן על עובדי אגף הגבייה ולעשות ניסיון כן לקלוט אותם ברשות המיסים, אשר ממילא מרחיבה את שורותיה.

תקווה חדשה לביטול האגרה

עם כינונה של הקואליציה החדשה בכנסת ה-19, יש סיכוי כי ימצא רוב לאישור הצעת הפשרה לביטול האגרה. כדי שזה יקרה והמאבק יבשיל להצלחה, לטובת כלל הציבור, עלינו האזרחים להמשיך את הלחץ כדי שחברי הכנסת החדשים ישמעו אותו חזק וברור – אנחנו בעד ביטול גביית האגרה.

אין ספק כי ישנם נושאים חשובים יותר במשא ומתן הקואליציוני, אבל מעל כולם ניצב הצורך בתקווה. הציבור הישראלי נוטה לייאוש מן היכולת להשפיע על מציאות החיים בישראל, והצלחת המאבק לביטול גביית האגרה יכול לספק תקווה חדשה.

אם טרם עשיתם זאת, אתם מוזמנים לחתום על העצומה כאן: עצומה לביטול האגרה.

כבר חתמתם? מעולה, עכשיו שלחו את הקישור לכמה שיותר אנשים במייל ובפייסבוק. בהצלחה לכולנו!

החלת חוק דרכי תעמולה על האינטרנט – חידוש משפטי

החלטה חדשה של יו"ר ועדת הבחירות מחילה בפעם הראשונה מגבלות חוקיות על תעמולת בחירות באינטרנט

חידוש משפטי: החלת חוק דרכי התעמולה על תעמולת בחירות באינטרנט

לאחר שנים שבהן נמנעו יושבי ראש ועדת הבחירות מלהחיל את המגבלות החוקיות על תעמולת בחירות באינטרנט, קבע לאחרונה שופט בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין, כי דווקא יש להחיל את חלק מהוראות החוק על הנעשה ברשת.

מדובר בחידוש משפטי מרענן. כפי שכתבתי כאן לגבי תעמולת בחירות באינטרנט, אף כי הוראות החוק אינן עוסקות ברשת האינטרנט במפורש, מוטב לנו לבחון את תכלית החוק ולהחילו באופן מידתי ללא קשר לשינויים הטכנולוגיים.

עמדה זו, שנולדה עקב ניתוח ביקורתי של ההחלטה בעניין ש"ס נ' פינס, לא התקבלה בעשור שחלף מאז, ויושבי ראש ועדת הבחירות חזרו על הגישה לפיה בהיעדר הוראה מפורשת, אין להחיל את המגבלות על הרשת. והנה, דומה שיושב ראש הוועדה הנוכחי דווקא מקבל אותה ומשלב אותה בדיני הבחירות.

הוראות מהותיות לגבי דרכי תעמולה

אם המחוקק קבע, למשל, בסעיף 2ב(ב) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, כי "לא ייעשה שימוש בתעמולת בחירות בצבא הגנה לישראל באופן העשוי ליצור רושם כי צבא ההגנה לישראל מזוהה עם מפלגה או עם רשימת מועמדים", הרי שמדובר בהוראה מהותית, והיא צריכה לחול באופן מידתי בכל אמצעי התקשורת. אין כל סיבה למנוע פרסום שמנצל את צה"ל בעיתון ולאפשר פרסום כזה בפייסבוק באו בגישה סלולרית לרשת.

תעמולת בחירות באינטרנט

תעמולת בחירות באינטרנט

הרחבת חוק דרכי תעמולה מהדפוס אל האינטרנט

סעיף 10(ב)(5) לחוק דרכי התעמולה עוסק באופן ברור בהגבלה של מודעות מודפסות ונועד להסדיר מודעות תעמולה בעיתונות הכתובה והמודפסת. כאשר הוא נחקק ותוקן, לא הייתה רשת האינטרנט בשימוש. סעיף זה קובע כי מודעה של תעמולת בחירות "תישא את שמו ומענו של האדם האחראי להזמנתה" ודורש לציין את הסיעה שעומדת מאחורי הפרסום. יש בכך הגיון והמחוקק בחר להגביל את האנונימיות בפרסום תעמולת בחירות, בעיקר מטעם מפלגות.

ובכל זאת, בהחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין, מיום 3 בינואר 2013, בתב"כ 16/19 בעניין הבית היהודי נ' הליכוד ופייסבוק, קבע מפורשות, כי דווקא יש להחיל את ההוראות על האינטרנט:

"לדידי, אין כן מקום לקביעה גורפת לפיה חוק דרכי תעמולה אינו חל (על) פרסום מודעות באינטרנט, הן בהיבטים תוכניים… והן בהיבטים שאינם תוכניים, והדברים צריכים להיבחן בנסיבותיהם, ובשינויים המחוייבים. באשר לסעיף 10(ב)(5) אציין, כי על פניו איני רואה טעם, מבחינת תכלית החוק והשכר הישר, שלא להחילו על פרסום מודעות באינטרנט. … ככל שהדברים אמורים ברשימת מועמדים, איני רואה סיבה להבדיל, בהקשר סעיף 10(ב)(5) לחוק דרכי תעמולה, בין פרסומים בעיתונות ועל גבי לוחות מודעות לבין פרסומים באינטרנט."

חוק דרכי התעמולה – לאן?

החלטה זו מחילה לראשונה מגבלות חוקיות על תעמולת בחירות באינטרנט: מפלגות לא תוכלנה לפרסם תעמולה באופן אנונימי, והיא אף פותחת פתח להחלת הוראות מהותיות נוספות מתוך חוק דרכי התעמולה על תעמולת בחירות באינטרנט, על פי תכלית החוק והשכר הישר.

כפי שהצעתי בעבר בעבודת המחקר בנושא תעמולת בחירות באינטרנט, החלטה זו הולמת את המדיניות הפרשנית הרצויה, ועל המחוקק יהיה לתקן את החוק בהתאם – לקבוע בו מגבלות מינימליות על חופש הביטוי ותעמולת הבחירות ולהחיל מגבלות אלה באופן גורף ללא הבחנה טכנולוגית בין אמצעי התקשורת השונים.

* נוסח ההחלטה המלא באתר ועדת הבחירות.

** עבודת המחקר המלאה: תעמולת בחירות באינטרנט ובתנאים של טכנולוגיה משתנה.

לעצור את הביזיון בחברת החשמל

מי מפחד מחברת החשמל?

האם למישהו יש עוד ספק שהמצב של חברת החשמל מהווה איום אמיתי את המשק הישראלי? מדובר בחוב של למעלה מ-72 מיליארד שקל. אם המדינה תישא בחוב הזה, מדובר במשבר ברמה הלאומית.

אז למה אף אחת מן המפלגות לא מתחייבת לפעול לתיקון המצב? אפשר היה לחשוב שוועד העובדים החזק מפחיד אותם. אבל הנה התבשרנו היום כי מועצת המנהלים אישרה בונוס שנתי ליו"ר החברה, המנכ"ל והיועץ המשפטי, בשנה שבה החברה הפסידה למעלה ממליארד שקל מכספים שהם למעשה ציבוריים. על מה בדיוק הבונוס?!

לעצור את הביזיון בחברת החשמל

לעצור את הביזיון בחברת החשמל

להחזיר את חברת החשמל לעם

כבר כתבתי כאן שצריך להחזיר את חברת החשמל לידי הציבור, ולאור האינטרס הציבורי הרחב, לערוך קיצוץ שכר מקיף ולבצע רפורמת ניהול משמעותית. החדשות היום בדבר הבונוס השערורייתי הן הזדמנות להתחיל לפעול.

אמנם לא מדובר במיליונים, אבל בהחלט בסכום גדול מספיק כדי להתערב. ומכיוון שהבונוס לא ניתן חלילה לעובדים החלשים, אלא דווקא לצמרת ההנהלה, אפשר להניח שוועד העובדים לא יתנגד.

לקראת הבחירות – דחיפת אומץ

לקראת הבחירות, זה בדיוק הזמן לתת למפלגות דחיפת אומץ. אם המועמדים יבינו שהציבור מאוחד בדרישה לטפל גם בנושאים שאינם נראים פופולריים, כמו הביזיון המתמשך של חברת החשמל, הם יתחייבו לפעול בנושא.

זו תהיה התחלה טובה. ברור שלא מספיקה. אחרי הבחירות נצטרך לשוב ולדרוש קיום הבטחות. אבל זה בהחלט יהיה צעד בכיוון הנכון. כולנו יחד יכולים להשפיע ולשנות את מציאות החיים בישראל. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

גם אתם תומכים? הגעתם עד כאן, למה שלא תשתפו את התמונה, את הקישור או את התוכן בפייסבוק, במייל או בכל דרך – והכי טוב, על עמודי פייסבוק של מפלגות. למי אתם מתכוונים להצביע? בדיוק שם. הלחץ יכול לעבוד.

* אפשר להתחיל עם לייק לעמוד הישראלים, כדי להישאר מעודכנים: הישראלים בפייסבוק.

** קישור לתמונה בפייסבוק, כדי לשתף על עמודים של מפלגות ובכלל: לעצור את הביזיון בחברת החשמל בפייסבוק.

*** כתבה מקורית: Ynet.

להחזיר את חברת החשמל לידי ציבור

קיצוץ שכר וביצוע רפורמת ניהול בחברת החשמל

חברת החשמל מאיימת על המשק הישראלי. החוב העצום של 70 מיליארד שקל עלול ליפול על תקציב המדינה ועל כלל הציבור ובכך לשבש את המשק כולו ולעלות לכל אזרח אלפי שקלים רבים. לאחרונה נחשפו אי-סדרים בהתנהלות החברה, החל מהפרשת מיליארדים בלתי מבוקרים לטובת קרנות עלומות של העובדים, מיליארדים נוספים "הלכו לאיבוד" בחשבונאות, ואף עלו חשדות לשוחד ושחיתות.

חברת החשמל שייכת לציבור

חברת החשמל שייכת לציבור

הם (וגם אנחנו) מפחדים

הבעייה היא שאף פוליטיקאי לא מעז לגעת בנושא בשל החשש למחיר הפוליטי של יציאה נגד העובדים המאורגנים. אני אישית בעד התארגנות עובדים – זו זכות בסיסית ואפילו חובה אזרחית. אלא שבמקרה של חברת החשמל משהו לא עובד – החברה עומדת על סף קריסה. לא ברור איפה מונחת האשמה למצב – ממשלות ישראל לדורותיהן, ועד העובדים או הנהלת חברת החשמל – אבל ברור שחייבים לשנות משהו, ומהר.

כפי הנראה כיום, הנהלת חברת החשמל לא מסוגלת לפעול והרגולטורים לא מפעילים פיקוח קפדני ויעיל.

דרושה רוח גבית: הציבור צריך להתעורר

גם במקרה הזה, הגיע הזמן שהציבור הרחב עצמו ידרוש פעילות נמרצת לטיפול בחברת החשמל, בטרם יהיה מאוחר. עם רוח גבית של הציבור, תוכל הממשלה לפעול לשיפור המצב של חברת החשמל ולהחזירה לידי הציבור.

מוזמנים להצטרף לדיון

באתר של תנועת עורו נפתח דיון: החזרת חברת החשמל לידי הציבור, ושם מוצע לערוך קיצוץ חד במצבת כוח האדם, בשכר ובהטבות של העובדים, וכן לערוך רפורמה ניהולית ולחזק את הפיקוח, עד להפחתת החוב ולחיזוק יציבות החברה.

האם זה נכון לדרוש את השינוי דווקא מהעובדים? למה מגיע לעובדי חברת החשמל חשמל חינם? האם יימצא כוח פוליטי אמיץ לשם כך? אולי האשמה היא בכלל הממשלה?

כדי שנוכל לפעול, דרוש עוד מידע ועוד דעות. נגיע יחד להסכמה ואז נוכל ללחוץ על המערכת הציבורית לפעול. הלוואי שגם עובדי חברת החשמל יצטרפו לדיון.

כתבות לדוגמה:

האוצר שוקל למחוק לחברת החשמל חוב של 6 מיליארד שקל, גלובס.

מנכ"ל חברת החשמל: הציבור התרגל לטוב, Ynet.

קליקהחזרת חברת החשמל לידי הציבור.

ממשלה יעילה וקטנה לישראל – השמיעו את קולכם!

שרינו על כתפינו

ממשלה גדולה מדי היא בזבזנית, מרוקנת את הכנסת מאנשים טובים, ולא יעילה – איך אפשר לנהל את המדינה עם 40 איש יושבים סביב שולחן הממשלה?

אין בעיה למנות שרים בלי תיק ושרים לענייני משהו מיותר, יש הרבה כאלה. בתנועת עורו אנחנו מזכירים – "שרינו על כתפינו" – כל השרים המיותרים עולים לנו האזרחים מיליונים.

אבל אני חושב שזו לא אשמת נתניהו ואני לא רוצה לתקוף דווקא את ראש הממשלה – הרי הרעה הזאת מלווה אותנו כבר שנים והתחילו אותה ראשי ממשלה קודמים. במקום לתקוף את הממשלה היוצאת, אני מציע לחזק ולעזור לממשלה הנכנסת – ולא משנה מי ירכיב אותה.

הבוקר השתתפתי בתכנית של אורלי וגיא בניסיון משותף עמם לקדם את המאבק – שלושתנו לבשנו חולצות משעשעות… הנה ההקלטה:

הצטרפו למאבק – זה לוקח 20 שניות

ממש עכשיו, לפני הבחירות, זה הזמן שלנו – הציבור הרחב – להשמיע בקול גדול את הדרישה: הממשלה הבאה צריכה להיות קטנה יותר, יעילה וחסכונית. 18 שרים צריכים להספיק.

ככל שנלחץ חזק יותר, המשא ומתן הקואליציוני ייפתח מנקודת מוצא טובה יותר – נבחרי הציבור ידעו מה הציבור רוצה ויפעלו להקמה של ממשלה יעילה יותר.

במקום לאבד תקווה, צריך לפעול – הלחץ שלנו משפיע!

מה עושים? תנועת עורו פונה בימים אלה לכל המפלגות והמועמדים בדרישה להתחייב מראש: לא להסכים להיות שרים בלי תיק, לסרב לקבל תיקים סתמיים בלי אחריות ציבורית אמיתית, לא להצטרף לממשלה מנופחת.

ככל שיותר אנשים יצטרפו לקריאה לממשלה קטנה יותר, כך יתחייבו המועמדים לפעול בהתאם – ואנחנו נהיה שם גם אחרי הבחירות, כדי להזכיר להם ולעקוב אחרי הביצוע.

אני מזמין את כולם להיכנס לאתר עורו uru.org.il ובלחיצת כפתור להשמיע את קולנו – אם גם לכם כבד על הכתפיים, לפני שמטילים עוד מיסים וקיצוצים, צריך ממשלה קטנה יותר. היכנסו והצטרפו עכשיו, זה לוקח בדיוק 20 שניות.

שרינו על כתפינו: בממשלה הבאה 18 שרים

שרינו על כתפינו: בממשלה הבאה 18 שרים

 כבר כתבתי על זה בעבר: אל תסכימו להיות השר לענייני שקר כלשהו – ובכוונתי להמשיך. המאבק שלנו צודק – הצטרפו גם אתם.

דיור במחיר סביר דורש ניידות

סיפור לכבוד חג סוכות: בית קבוע מול ניידות

לכבוד חג סוכות החל השבוע, חשבתי על הקשר המפתיע בין הצורך בדיור של קבע ובין הפתרון למחירי הדירות, שנמצא דווקא ביכולת לניידות גבוהה. אתם מוזמנים להצטרף אלי למחשבות ואשמח כמובן לקבל משוב. לא בטוחים עדיין? עזרו בבקשה להפיץ הלאה את הדיון, כדי שנוכל למצוא יחד את התשובה הטובה ביותר.

דורשים דיור במחיר סביר

המחאה החברתית של קיץ 2011 התחילה כאשר דפנה ליף נטעה אוהל בשדרה ונסובה סביב נושא הדיור. דפני פגעה בול במה שרבים כל כך הרגישו. גם אני. כמה שנים קודם לכן כתבתי על מצוקת הדיור מתוך שדרות רוטשילד ממש (מתוך הספר "ללקק את המרפק"):

השניים סיימו את העלייה של שינקין וצעדו בצל של שדרות רוטשילד המשופצות, נהנים מהשקט העירוני של תחילת סוף השבוע. ערן הניד את ראשו לצדדים בתנועה איטית. "אתה והחלומות שלך. אתה לא מבין שלאנשים פשוט לא אכפת יותר?" שאל בשקט, בלי צורך לדבר בקול רם מעל ההמולה של שינקין שהשאירו מאחור. יואב התעקש. "איך לא אכפת להם? כולנו קורעים את התחת כל יום מתוך ידיעה שבמקרה הטוב, אם נחסוך שקל לשקל, אולי נצליח לקנות מכונית יד שלישית שבקושי עולה את הקסטל. מאיפה בדיוק אנחנו אמורים לממן דירה?". ערן ויואב סובבו את הראש אחרי בחורה שעברה בשדרה בכיוון ההפוך מהם, במכנסיים נמוכים וצמודים. יואב המשיך, "מאיפה בדיוק נביא כסף כדי לגדל ילדים יום אחד? ואנחנו עוד אמורים להיות דור ההמשך של מעמד הביניים. הכל פיקציה. אין יותר מעמד ביניים ואין נעליים".

דור שלם הרגיש ועדיין מרגיש שעבדו עלינו. גם אם נשלים את הלימודים ונעבוד קשה מאוד, אפילו עם משכנתה גדולה ועזרה מההורים, עדיין כמעט בלתי אפשרי לרכוש דירה. ויצאנו לרחובות. ודרשנו דיור בר השגה. ודיור ציבורי. וערבבנו מושגים… וקיבלנו… כלום בעצם.

טוב, דווקא התחילו כמה תכניות בנייה גרנדיוזיות של ערים שלמות בזול, אבל כפי הנראה אלה פתוחות רק לציבור החרדי. אגב, גם החרדים צריכים מקום לגור, זה בסדר, אבל זה לא פותר את הבעייה ליתר האנשים.

הקשיים בדרך לדיור

אז מסתבר שיש שלוש בעיות שלא מדברים עליהן, אשר הופכות את הדרישה לדיור במחיר סביר לבלתי אפשרית כמעט. ראשית, דיור ציבורי, שהוא דיור שהמדינה מממנת ונותנת במחיר ממש נמוך למיעוטי יכולת, תמיד ילך קודם כל לנזקקים ביותר. ככה זה עם סעד ורווחה. והדור הצעיר שיצא להפגין לא נמנה, למזלו, עם הקבוצה החלשה ביותר.

שנית, דיור בר השגה, שזה דיור שהמדינה מכריחה את היזמים למכור בזול ולממן מתוך הדיור שהם מוכרים ביוקר, פשוט ייקר עוד יותר את יתר הדירות. מה גם שהוא דורש שינוי מבני מרחיק לכת בשוק הנדל"ן, שאפילו הממשלה החזקה בימים אלה טרם הצליחה להעביר.

ושלישית, וכאן מסתתר השד שלא מדברים עליו, היא הפגיעה הצפויה בבעלי הבתים. אם נעביר מהפכה בשוק הנדל"ן ונצליח להוזיל את מחירי הבתים, הנפגעים יהיו מי שכבר יש להם בית. עכשיו, אל תדמיינו אילי נדל"ן מעשנים סיגר ממרומי הפנטהאוז וחולשים על שכונה בבעלותם. מדובר במשפחות רגילות, כמוני כמוך, ואם לא אז כנראה ההורים שלי ושלך. לרוב המשפחות בישראל, כששים אחוז, יש דירה בבעלותן, פעמים רבות בשותפות עמוקה עם בנק למשכנתאות. אם נוריד את מחירי הדיור, נפגע חזק במעמד הביניים, שהנכס הגדול ביותר שלו יאבד משוויו, ובעלי הדירות לא יוכלו לפרוע את המשכנתה ולעבור דירה. כשמחירי הבתים בארצות הברית צנחו לפתע, נפלה איתם הכלכלה כולה. הפחד מהתמוטטות דומה בישראל לא יאפשר למעצבי המדיניות לדחוף את מחירי הדירות למטה.

הפתרון: תחבורה ציבורית

אז מה עושים? הפיתרון למצוקת הדיור של מעמד הביניים מצוי בכלל במקום אחר – התחבורה הציבורית. יש בארץ דירות ובתים במחירים נמוכים, פשוט לא במרכז תל-אביב. במרחק קצר מאוד מן הערים במרכז אפשר לרכוש בתים ברבע מחיר, לפעמים אפילו הרבה פחות. רק ששם אין בדרך כלל עבודה. אבל אם הייתה תחבורה ציבורית יעילה, נוחה וזולה, לפתע אפשר היה לשקול לגור שם באמת.

בקרית-גת אפשר לקנות דירה בחצי מיליון שקל, סכום שבתל-אביב לא מספיק אפילו למחסן. המרחק בין קרית-גת לתל-אביב הוא בסך הכל חמישים קילומטר. רכבות רגילות בישראל נוסעות במהירות של 100 קמ"ש ויותר, שלא לדבר על הטכנולוגיה הקיימת בעולם שמאפשרת בקלות יחסית נסיעה במהירות כפולה של 200 קמ"ש ואף מהר יותר. פותרים את חידת החשבון הפשוטה ומקבלים שזו אמורה להיות נסיעה קצרה של פחות מחצי שעה.

ישראל היא מדינה קטנה. מאוד. זה חיסרון בהרבה מובנים, אבל דווקא בהקשר של מגורים ותחבורה זה יתרון עצום. אם רק הייתה מערכת התחבורה הציבורית יעילה, גם בין הערים, וגם בהמשך בתוך הערים, אפשר היה לגור כמעט בכל מקום בישראל ולהגיע למרכזי התעסוקה והתרבות בקלות יחסית.

אגב, עד לייעול התחבורה בתוך הערים, ובמקביל לתהליך, צריך לדחוף לשילוב טוב יותר של אופניים – על הרכבת ובדרכים העירוניות. אם במכונית שורפים כסף וצוברים שומן, הרי שעל אופניים חוסכים כסף ושורפים שומן. לצורכי יוממות, הלא היא נסיעה יומיומית לעבודה ובחזרה, רכבת טובה עם אופניים הוא השילוב המנצח מכל הבחינות.

חוסכים כסף, שורפים שומן. השילוב המנצח

חוסכים כסף, שורפים שומן. השילוב המנצח

חיזוק הפריפריה

ברור שזו הפשטה. בפריפרייה חסרים עדיין הרבה דברים, לא רק תחבורה טובה למקומות עם יותר מקומות עבודה. אבל הכל מתחיל ונגמר באנשים. ככל שהתחבורה תהיה זמינה יותר, יעברו לפריפריה משפחות צעירות חדשות, ואלה יביאו איתן התעוררות של מערכת החינוך והמסחר המקומי. שיפור מערך התחבורה יביא לפריחה של הפריפריה בהרבה מובנים ויכול להיות מקפצה לאיכות החיים בישראל.

בנוסף, אין זה אומר שצריך להפסיק פעולות מבורכות לשינוי מבני של שוק הנדל"ן. תוך כדי שמירה על אינטרסים סביבתיים, יש להמשיך תהליכים של זירוז הפשרת קרקעות, צמצום הבירוקרטיה ועידוד בנייה של דירות במחירים נמוכים, כדי להגביר את ההיצע.

זה לא נשמע מובן מאליו – להציע למי שדורש בית דווקא ניידות. וכן, זה יקח הרבה זמן. ואולם, כדי לענות על דרישתו של דור שלם לדיור, הפתרון המשולב חייב לכלול גם השקעה מסיבית בתחבורה הציבורית, ובראש ובראשונה ברכבת מהירה, יעילה ונקייה.

חג סוכות שמח!

מזכיר הממשלה צבי האוזר: "הממשלה לא מסוגלת לפעול"

מזכיר הממשלה, עו"ד צבי האוזר, הציג השבוע באומץ כתב אישום חמור נגד אזלת ידה של הממשלה בבואה לגבש מדיניות ולהוציא אותה לפועל.

בכנס של מרכז "שיתופים", אל מול קהל של כמאתיים ראשי עמותות ואנשי עסקים, הקרין האוזר תמונה של גוליבר בארץ הגמדים, שרוע על הקרקע וקשור בחבלים, כמטפורה לחוסר יכולתה של הממשלה לפעול. בדרך ל-"אובדן האמון של הציבור ברשות המבצעת", טען האוזר, נוצר "פער בין הנושאים באחריות לבעלי הסמכות", ומי שקובע בפועל את המדיניות הם חשבים ויועצים משפטיים ולא נבחרי הציבור. "החזון מעוצב על ידי הדרג הפקידותי", כמעט כל הצעה לשינוי המציאות נתקלת במחסומים משפטיים בלתי עבירים, וכתוצאה מכך, הממשלה לא מסוגלת למלא את תפקידה כרשות מבצעת. לסיכום, הדגים מזכיר הממשלה באירוניה שההנהגה הנוכחית לא הייתה מסוגלת להכריז על קום המדינה, כפי שעשה בן גוריון, כי לא הייתה מסוגלת להתמודד עם מכשולי הבירוקרטיה והמשפטזיציה.

מזכיר הממשלה צבי האוזר: הממשלה לא מסוגלת לפעול

מזכיר הממשלה צבי האוזר: הממשלה לא מסוגלת לפעול

הנוכחים באולם נותרו המומים למול המתקפה הישירה של מזכיר הממשלה כנגד הממשלה שבה הוא מכהן, אך למרבה הצער, האוזר נאלץ לעזוב בסוף דבריו ולא יכל להשתתף בדיון ולהגיב לביקורת. העיתונאי סבר פלוצקר הזכיר, כי כאשר ממשלת נתניהו הקודמת קיצצה במדיניות הרווחה של ישראל היא פעלה ללא קושי, ומכך השתמע כי לדעתו האשמת הבירוקרטיה היא תירוץ לא תקף. הפעילה החברתית אמל אלסאנע-אלחג'וג' אמרה, כי אם עד כה היא כעסה על הממשלה, לאחר דבריו של האוזר היא כבר הרבה יותר מודאגת מכועסת. ראוי לציין כי האוזר ריכך את דבריו בהקדמה המפרטת את הישגי הממשלה הנוכחית, אולם נימת דבריו ושפת הגוף שלו הדגישו עד כמה הוא עושה זאת כדי לצאת ידי חובה, בעוד נושא אזלת ידה של הממשלה בוער בעצמותיו.

מזכיר הממשלה הוא אדם גבוה, בעל נוכחות בימתית ויכולת ניתוח ורטוריקה המשדרות אמינות רבה. אין לי ספק כי הוא יוכל ללכת בדרכם של מזכירי ממשלה קודמים, כמו דן מרידור, יצחק הרצוג וגדעון סער, ולהתקדם לעמדות השפעה בכירות בפוליטיקה. התרשמתי כי הוא מאמין בכל ליבו שהמשפטנים וחשבי האוצר קושרים את הממשלה לקרקע ולא מאפשרים לה לגבש מדיניות ולפעול. ואם כך הדבר, חבל כי דבריו של מזכיר הממשלה טרם היכו גלים בתקשורת, שכן ניתן היה לצפות לדיון בנושא ולשלוש תגובות לפחות.

ראשית, אם ראש הממשלה היה עד לדברים או שומע בדיווח כיצד האוזר הציג את תמונת הענק קשור לקרקע, סביר שהיה מחפש לעצמו מזכיר ממשלה חדש. אם האדם הממונה על סדרי עבודתה של הממשלה טוען נחרצות ובפומבי כי היא אינה מסוגלת לפעול, לא בטוח שהוא האדם המתאים לתפקיד.

שנית, אם ראש האופוזיציה הייתה שומעת שמזכיר הממשלה קבע כי הציבור איבד את האמון ברשות המבצעת בשל עומס הבירוקרטיה, ניתן היה לצפות שתרצה להגיב. לכל הפחות, היא הייתה דורשת מנהיגות אמיצה יותר, שלא מתחבאת מאחורי משפטנים אלא נוקטת יוזמה ומבצעת. מעניין בהקשר זה לציין, כי גם האופוזיציה מימין טוענת כי הממשלה מסרבת "למשול".

שלישית, אם צבי האוזר היה מקשיב לעצמו מן הצד, ניתן היה לצפות ממנו לפעול לתיקון השיטה. במקום לקונן בכנס של המגזר השלישי כי הממשלה לא מסוגלת לפעול, הוא היה נוזף בעצמו ומתחיל לפעול נמרצות לצמצום הבירוקרטיה ולשיפור תהליכי העבודה. או שהיה תולה את המפתחות.

ואולי גם אנחנו, הציבור הרחב, היינו לומדים משהו מהדברים ומהדיון. אבל דבריו האמיצים של האוזר לא הגיעו לתקשורת, וכנראה גם לא לראש הממשלה ולראש האופוזיציה. לכן חשבתי שנכון להעלותם כאן בבלוג "הישראלים", בתקווה שימצאו את דרכם למקומות הנכונים. מה דעתכם?

צבי האוזר: החזון מעוצב על ידי הדרג הפקידותי

צבי האוזר: החזון מעוצב על ידי הדרג הפקידותי

הערה: מצאתי אזכור אחד לאירוע ב- The Marker.

מבטלים את אגרת הטלוויזיה: השלב השני במאבק

מי רוצה לבטל את אגרת הטלוויזיה? כנראה שהרוב בעד

בשבועות האחרונים, מאז כתבתי כאן בבלוג "הישראלים" שהגיעה העת לבטל את אגרת הטלוויזיה, נחשפתי לתמיכה הציבורית הרחבה שיש לנושא. אותי עצבנו המכתבים של אגף הגבייה מאז שהתחתנתי וזכיתי לקבל אותם, אבל מסתבר שאני לא לבד. תמונה שהעליתי בפייסבוק זכתה לאלפי שיתופים והגיעה לעשרות אלפי אנשים. בעקבותיה, הוצפתי בתגובות חמות ומעודדות. כנראה שרבים מאיתנו בעד ביטול האגרה ואפשר אפילו לדבר על רוב.

התארגנות רצינית

החלטתי לקחת יוזמה ולנסות לארגן פעילות אזרחית למען ביטול גביית האגרה. לא מכיוון שאני חושב שזה הנושא הבוער ביותר במדינה. ברור שיש חשובים ממנו. אבל הקושי הגדול ביותר בשינוי המציאות הוא מחסום הציניות והייאוש. כדי להתחיל לתקן את פני המדינה צריך ראשית להחזיר לציבור את האמונה ביכולתם לשנות. דרושה תקווה. ולכן, ניצלתי את הבלוג ואת עמוד הפייסבוק שלו להתארגנות לביטול האגרה. הפעם ברצינות.

מגף לגבייה - עצומה לביטול אגרת הטלוויזיה

מגף לגבייה – עצומה לביטול אגרת הטלוויזיה

השלב השני: תמיכה בהצעת חוק

אחרי השלב הראשון של הפצת הרעיון וגיבוש בסיס תומכים ראשוני בעיקר בפייסבוק ובבלוג, מגיע עתה השלב השני – תמיכה ציבורית רחבה בהצעת חוק. בעמוד ייעודי נפתחה עצומה בה כולם מוזמנים למלא פרטים כתומכים במהלך. העמוד נמצא כאן: לבטל את אגרת הטלוויזיה.

במקביל, פניתי גם לחברי הכנסת ואני מרכז את עמדותיהם בנושא. אשתף כאן את הפרטים בקרוב… אבל אקדים ואספר שחברי כנסת רבים תומכים במהלך, חלקם גם באופן גלוי. יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, למשל, הציע בעצמו הצעת חוק דומה מאוד.

עיקרי ההצעה

אנו קוראים לכנסת ישראל לבטל לאלתר את גביית אגרת הטלוויזיה.

האגרה של רשות השידור היא מס מיושן, מיותר, הפוגע בחלשים וגורם לעגמת נפש רבה בקרב הציבור הרחב. אפשר וצריך לבטל את האגרה, תוך חיזוק ושיפור השידור הציבורי, בשלושה צעדים:

1. אישור הצעת חוק לביטול גביית האגרה על ידי רשות השידור.
2. הבטחת שידור ציבורי עצמאי ואיכותי יותר על ידי קביעת מקור תקציבי רב-שנתי בלתי תלוי.
3. סגירת אגף הגבייה של רשות השידור ועשיית מאמץ לקלוט את עובדיו ברשות המיסים.

הצלחת המהלך לביטול האגרה חשובה לנו גם כדי להחזיר את האמון בדמוקרטיה ובכוחם של אזרחים מאורגנים לשנות ולשפר את פני המדינה.

הצטרפו והפיצו הלאה

אם עוד יש בכם שביב של תקווה שניתן לשפר את מציאות החיים בישראל, אנא הצטרפו גם אתם – הקליקו כאן: לבטל את אגרת הטלוויזיה.

לאחר מכן, אנא הזמינו כמה שיותר חברים להצטרף גם כן ושתפו את הקישור באמצעות מייל ורשתות חברתיות. יש לנו כוח. ביחד.

מבטלים את אגרת הטלוויזיה – הישראלים

אגרת הטלוויזיה היא מס מיושן ומעצבן. אנחנו מתארגנים כדי לבטל את אגרת הטלוויזיה, תוך חיזוק ושיפור השידור הציבורי. תהיה זו הוכחה לכוחו של הרוב, כאשר הוא מאורגן.

מבטלים את אגרת הטלוויזיה

אגרת הטלוויזיה היא מס מיושן ומעצבן. אני מרגיש את זה מחדש בכל פעם שמגיע מכתב מאגף הגבייה. בשבוע שעבר כתבתי כאן בבלוג הישראלים כי צריך לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד. הצעתי להחליף את גביית האגרה בסעיף רב שנתי בתקציב המדינה ולהעביר את עובדי אגף הגבייה לעבוד ברשות המיסים. אין למהלך שכזה מתנגדים כמעט, הוא יחסוך הרבה כסף למדינה, ויוסיף המון לאושר שלנו.

 

מבטלים את אגרת הטלוויזיה - הישראלים

מבטלים את אגרת הטלוויזיה – הישראלים

יש לנו רוב

התגובות הפתיעו אותי. ידעתי שאני לא לבד בתחושותיי נגד גביית האגרה, אבל לא הערכתי עד כמה. התמונה שהעלתי לפייסבוק קיבלה אלפים של שיתופים במעגלים חברתיים רחבים מאוד. אנשים מכל רחבי הארץ עודדו אותי במהלך. מסתבר שיש קבוצה גדולה מאוד של תומכים. אני אפילו מעיז לומר – יש לנו רוב.

יש לנו כוח

בדמוקרטיה הרוב אמור לקבוע. מבלי לפגוע בזכויות המיעוט, הרוב אמור להוביל את הנעשה בישראל. אם יש לנו רוב, אמור להיות לנו גם כוח. ביחד. לכן, אני מציע לנו להתארגן ולבטל יחד את אגרת הטלוויזיה.

לבטל את האגרה – זה הצעד הראשון

אני ממש לא אוהב את אגרת הטלוויזיה. אבל ברור לי שיש דברים דחופים יותר וחשובים בהרבה שדורשים תיקון בישראל. ובכל זאת, ביטול האגרה יכול להיות צעד ראשון וחשוב. צעד ראשון בהתארגנות אזרחית שיוכיח שאסור לאבד תקווה. אנחנו יכולים לשנות דברים, ביחד, אם רק נפסיק לשתוק ונתחיל לפעול.

איך אפשר לעזור?

כדי לתמוך בהתארגנות, אפשר להתחיל בצעדים הבאים:

1. לחצו לייק בעמוד הפייסבוק:

http://www.facebook.com/haisraelimorg

2. אין פייסבוק? הפיצו הלאה את העמוד הזה (שאתם קוראים עכשיו) באמצעות המייל (יש כפתור למטה).

3. בעמוד הפייסבוק, הפיצו הלאה את התמונות והזמינו חברים להצטרף.

4. הירשמו לרשימת התפוצה:

הרשמה לעדכונים

הצעד הבא

ברגע שנצבור תומכים ונתארגן, נעבור לשלב ניסוח הצעת החוק והגשתו בסיוע חברי כנסת. אחר כך, יתחיל שלב הפעלת הלחץ. לא נפסיק עד שנצליח. מי שעוקב יודע שאני חלק מצוות ההקמה של תנועת עוּרוּ ואני בטוח שנוכל להצטרף ולהיעזר במנגנון של התנועה. יהיה מעניין.

נו, קראתם עד כאן… לפחות הירשמו לקבלת עדכונים: הרשמה לעדכונים.

לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד. מי בעד?

יש לבטל את אגרת הטלוויזיה באופן מיידי. אין ספק שיש לדרישה זו רוב בקרב הציבור וגם בכנסת. אם הדמוקרטיה בישראל עדיין מתפקדת, האגרה אמורה להיות מבוטלת. מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

זיכרון מתוק של אגרת הטלוויזיה

דמיינו לרגע את הפעם האחרונה שהגיע אליכם מכתב דרישת התשלום מרשות השידור. המממ… זיכרון מתוק, אני בטוח. האם לא התחשק לכם לקרוע את תלוש התשלום ולהשליך לפח האשפה? אם כן, אני מזמין אתכם להקדיש חמש דקות לנושא כדי לגלות שאפשר לעשות זאת.

אגרת הטלוויזיה היא מעין מס מיושן בגובה 369 שקלים בשנה לכל משפחה, אשר גבייתו מממנת את מרבית תקציב רשות השידור. יש כמעט ורק ומתנגדים לגביית האגרה והטיעונים לזכותה מתגמדים למול הטיעונים כנגדה. אם לא מתחשק לכם לקרוא הלאה, חשבו רק על השאלה הבאה – האם יש רוב בציבור לביטול האגרה? התשובה היא כן, אבל זה לא קורה. המשך גביית האגרה היא סממן לבעייתיות בדמוקרטיה שלנו – הרוב לא קובע.

אבל אפשר לבטל את גביית האגרה. צריך להפסיק לשתוק, ללמוד להתארגן סביב נושאים מוסכמים ולפעול לטובת שינוי. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו והגיע הזמן שניקח אחריות. זה נכון לגבי ביטול אגרת הטלוויזיה. וזה נכון לגבי הרבה נושאים אחרים שדורשים תיקון בישראל.

לבטל את אגרת הטלוויזיה

לבטל את אגרת הטלוויזיה. מי בעד?

רוצים לבטל את האגרה?

עוד בטרם תמשיכו לקרוא, הירשמו כבר עכשיו לקבלת עדכונים: לחצו כאן להרשמה.

אגרת הטלוויזיה – למה זה טוב?

הטענה הבודדת כמעט לזכות האגרה היא שגבייתה בנפרד מבטיחה את עצמאות רשות השידור. זו טענה חלשה מאוד. מצד אחד, רשות השידור גם כך נתונה ללחצים פוליטיים דרך מערכת המינויים. מצד שני, המדינה מממנת ישירות לא מעט גופים שנותרים עצמאיים בכל זאת, כמו בתי המשפט, מבקר המדינה ואפילו גלי צה"ל.

בכל מקרה, בבואנו לבטל את האגרה ולמצוא מקור תקציבי חליפי, ניתן להבטיח את עצמאות הרשות באמצעות קביעת מקור מימון בלתי תלוי, כמו תקציב רב שנתי בתוך תקציב המדינה. מעבר לטענה החלשה אך חיובית בדבר עצמאות הרשות, יש לאגרת הטלוויזיה כמעט ורק היבטים שליליים.

הפתרון – ביטול גביית האגרה והחלפתה בתקציב רב שנתי בלתי תלוי

עוד לפני שנצלול לתוך הבעיות, אקדים ואציע פיתרון פשוט: ביטול גביית האגרה בתור מס נפרד, מבלי לשנות כרגע דבר בתקציב רשות השידור. השידור הציבורי צריך להיות ממומן מתוך תקציב המדינה, כמו כל שירות ציבורי, ומוטב עם תקציב רב שנתי כדי להפחית את התלות בממשלה כאמור. בקיצור, יש לבטל את גביית אגרת הטלוויזיה באופן מיידי ולהחליפה בסעיף בתקציב המדינה.

אז, כאשר תקציב רשות השידור יעמוד מול דרישות אחרות בתקציב, כמו חינוך או ביטחון, ייווצר הלחץ הדרוש כדי להשלים את הרפורמה לשיפור היעילות של רשות השידור ולניצול טוב יותר של הכסף. לשם השוואה, הערוצים המסחריים מפיקים הרבה יותר מתקציבים דומים, ומקורות יודעי דבר בתעשייה מספרים על בזבוז נורא בתוככי רשות השידור, הרחק מעין המצלמה. כלומר, העברת מקור התקציב של רשות השידור לתוך תקציב המדינה תדחף את הממשלה להשלים את תהליך ההתייעלות הנחוץ כל כך.

ביטול אגרת הטלוויזיה – למה זה טוב?

אגרת הטלוויזיה היא בעצם מס גולגולת, המוטל על משפחות מבלי לבדוק את רמת הכנסתן, כך שביטולה ייטיב הרבה יותר עם השכבות החלשות (שנוטות לצרוך את רוב הכנסתן). אפילו אם נמשיך לגבות את מלוא גובה האגרה דרך מערכת מס ההכנסה, תהפוך האגרה ממס רגרסיבי הפוגע בחלשים למס פרוגרסיבי. ביטול האגרה יהווה הטבה מיידית למעמד הבינוני-נמוך, שכן משלם אגרה אך נמצא ברף מס הכנסה נמוך יחסית. הוא לא ישפיע באופן ישיר על משפחות חלשות במיוחד, הפטורות מן האגרה, ועל משפחות חזקות במיוחד, אשר כנראה תשלימנה את אבדן ההכנסות מהאגרה דרך מס ההכנסה. כפי הנראה, מהלך ביטול האגרה ישפר גם את השוויון בנטל בין הסקטורים השונים, שכן גביית האגרה אינה אחידה ברחבי הארץ.

יתרון נוסף של ביטול האגרה הוא סגירת אגף הגבייה של רשות השידור והסתמכות על גביית המיסים הרגילה. החיסכון המיידי למדינה הוא בגובה עלויות הגבייה, שאפשר להעריכן בכ-30 מיליון שקל, סכום שכבר מצדיק את ההחלטה בפני עצמו.

היתרון הגדול ביותר בביטול האגרה הוא הפסקת אי הנעימות במפגש המיותר עם אגף הגבייה של רשות השידור. דמיינו שוב את הרגע בו מגיע המכתב מאגף הגבייה. דמיינו את המכתב האדום ואחריו את המעקלים או אזהרות העיקול. עכשיו הכפילו את התחושה הרעה במאות אלפי משפחות. וזה מיותר לגמרי. אנחנו גם ככה משלמים מיסים ואין צורך בגבייה הנפרדת. קשה לאמוד בכסף את היתרון הזה אבל הפטור מתהליכי הגבייה שמעיקים על כלל אזרחי ישראל יעלה את רמת האושר, וזה לא מעט.

מכתב אגרת הטלוויזיה. רוצים לקרוע אותו?

מכתב אגרת הטלוויזיה. רוצים לקרוע אותו?

השידור הציבורי חשוב ולא קשור לדיון

טענות רבות מושמעות כנגד האגרה בקשר עם האיכות הנמוכה של שידורי הערוץ הראשון ומיעוט הפקות המקור בניגוד לחוק. יש בטענות אלה אמת כנראה, אבל לא צריך לערב אותן בדיון אודות האגרה עצמה. חשוב לשפר את איכות השידור הציבורי ולהוסיף הפקות מקור בכל מקרה, וחשוב גם לבטל את האגרה – כל אחד מהצעדים באופן בלתי תלוי.

טענות אחרות מועלות על ידי מי שלא צופה כלל בשידורי הערוץ הראשון, אך גם אלה לא הכרחיות לדיון. חשיבותו של שידור ציבורי עצמאי מחייבת מימון מתקציב המדינה. אין מדובר בדמי שירות שנגבים לפי צפייה, אלא בהוצאה ציבורית חשובה.

למה זה לא קורה?

אם כך, למה בעצם לא מבטלים את אגרת הטלוויזיה? הצעות חוק ברוח זו הוגשו מספר פעמים על ידי חברי כנסת ממפלגות שונות, חלקם חברים בקואליציה הנוכחית, כולל יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. האם יתכן שחברי כנסת אחרים לא תומכים בהצעה מחשש שעיתונאי רשות השידור יתנקמו בהם? אין זה סביר, גם בשל המקצוענות שלהם, וגם בשל העובדה שההצעה אינה פוגעת כלל בתקציב רשות השידור. הנפגעים היחידים מן המהלך יהיו עובדי אגף הגבייה של רשות השידור, אך אפשר יהיה לעשות מאמץ לקלוט אותם ברשות המיסים, אשר ממילא אמורה להרחיב את שורותיה.

כפי הנראה, אגרת הטלוויזיה אינה מבוטלת בשל סחבת – מחכים כבר שנים לרפורמה ברשות השידור – וכן בשל החשש כי לא יימצא מקור תקציבי אחר. באשר לסחבת, אין תלות אמיתית בין ביצוע הרפורמה ובין ביטול האגרה. ובכל הנוגע למקור תקציבי אחר – זה תפקידה של הממשלה, לשקול רכיבים שונים בתקציב ולהקצות לפי סדר עדיפויות. מי כמו הממשלה הנוכחית, בגיבוי קואליציה רחבה במיוחד, מתאים לביצוע המהלך.

מה אפשר לעשות כדי שהאגרה תבוטל?

כדי לבטל את אגרת הטלוויזיה צריך קודם כל להפסיק לשתוק. אתם תומכים במהלך? תגידו את זה. בשיחות סלון, במכתב למערכת, בפייסבוק, בפנייה לחבר כנסת שאתם מעריכים. השלב השני הוא להתארגן. במקום הרבה קריאות בודדות, נתאגד סביב הנושא כך שקולנו יישמע חזק וברור יותר. ובסופו של דבר, לקחת אחריות ולהוציא סדרה של פעולות שיביאו לשינוי המצב. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

בימים אלה מוקמת תנועת עוּרוּ – התנועה החברתית לייצוג הרוב האזרחי, אשר תאפשר לעשות בדיוק את זה. להפסיק לשתוק, להתארגן סביב נושאים מוסכמים ולפעול לשינוי ושיפור המצב בישראל. באמצעות עוּרוּ נדחוף לדמוקרטיה חדשה שבה הרוב כן קובע. ביחד נוכל לעשות המון, וכן, גם לבטל את אגרת הטלוויזיה. מי בעד?

נחשו מי כבר פטור מתשלום האגרה

לסיכום, צריך לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד. גביית האגרה אינה נחוצה, פוגעת יותר בחלשים, ובעיקר – מעיקה עלינו מאוד. הגיעה העת לעשות מעשה. ובכל זאת, אם קראתם עד כאן ועדיין נחוצה לכם זריקת עידוד כדי לקום ולפעול, נחשו מי כבר פטור מתשלום האגרה… נכון, עובדי רשות השידור. מרגיז. למה בעצם הם פטורים? לא ברור. אולי כדי לספק לנו תמריץ נוסף לפעול נגד גביית האגרה.

רוצים לבטל את אגרת הטלוויזיה? המליצו בבקשה לחברים לקרוא (למשל דרך כפתור הפייסבוק כאן למטה) ואל תשכחו להירשם לתנועת עורו כאן: uru.org.il.

רוצים לבטל את האגרה?

לסיום, אם השתכנעתם, הירשמו כבר עכשיו לקבלת עדכונים: לחצו כאן להרשמה.