לא שומעים אותנו (השיחה הרביעית)

מעשייה בארבע מערכות מן החודש החולף, שבו ראינו שוב עד כמה חלש קולו של הציבור העובד ונושא בנטל המיסים. ­

שר הבינוי והשיכון נדרש לקבל החלטה לגבי דיור בר השגה. התקציב גדול, ההתלבטות קשה. לשמחתו, שלושה ידידים מושיטים ידם לעזרה.

משהו מסריח בישראל

משהו מסריח כאן?

הראשון מתקשר מחצר הרב, מזכיר לכבוד השר בשם מי הוא נשלח לשירות הציבורי ולאיזה מגזר הוא אמור להפנות את הכסף. עדיפות צריכה להינתן למשפחות ברוכות ילדים, הוא מודיע, ויש להצניע משקלם של קריטריונים לבחינת שירות צבאי ומיצוי כושר עבודה.

ידידו השני מתקשר היישר מלשכת יו"ר מועצת יש"ע. כבר שנים רבות שהם משתפים פעולה ומרוממים את הקואליציות הנכונות עבורם. בוא נמשיך את תנופת הבנייה יחד, הוא מזמין, אז אל נא תשכח לתמרץ פרויקטים במקומות הנכונים.

השיחה השלישית מגיעה לטלפון האישי של השר, שמזהה מייד את קולו של הלוביסט החזק ביותר בישראל. חשוב לתפור את המכרז למידותיהן של חברות הבנייה הענקיות, בלי קבלנים קטנים בבקשה. אין אפילו צורך להזכיר שלקוחותיו של הלוביסט מחזיקים גם בבנקים ובערוצי התקשורת. יהיה זה חכם להמשיך בשיתוף הפעולה הפורה.

וזהו. עם שלושת השיקולים האלה צריכה להתקבל החלטה – מי יקבל דיור בר השגה? מי יבנה אותו וכמה זה יעלה לנו? היכן בדיוק? התשובות ברורות למדיי וידועות מראש. כך מתנהלים דיונים תקציביים רבים, תחת השפעתן של קבוצות לחץ, שבאמצעות ארגון למופת מצליחות למנף את כוחן מעבר לגודלן היחסי.

אבל מה עם המערכה הרביעית במעשייה? דממה. אף אחד לא מתקשר אל כבוד השר על מנת לייצג את הציבור העובד, שמשלם מיסים ובזיעת אפו מממן את התקציב לאותו דיור ממש. ימין ושמאל, דתיים וחילוניים, יהודים וערבים, מתיישבים ותיקים ומתנחלים חדשים, נשים וגברים, מהעיר ומהכפר… אנשים עובדים, שפעם קראו להם מעמד הביניים וכיום קשה לקרוא להם בשם אחד. השיחה הרביעית פשוט לא מגיעה. דממה. לא נמצא מי שיתייצב בשם הקבוצה הגדולה ביותר באוכלוסייה, שמעמדה הכלכלי הולך ונשחק ושבעיקר לטובת חלקיה החלשים נועדה התמיכה התקציבית בדיור. אותה קבוצה שהתעוררה בקיץ האחרון במחאה, אבל טרם מצאה את הצעד הבא.

בסיפור המעשה לא נמצא מקום למפלגות, הכלואות בשבי אילוצים קואליציוניים. וגם אין טרוניה כלפי שלושת המתקשרים, שבסך הכל משרתים את הציבור. אפילו כבוד השר לא חטא בדבר ואולי אף היה שמח לקבל את אותה שיחת טלפון רביעית, לצורך איזון השיקולים.  הביקורת מופנית כולה כלפי מי שנעדר מן המערכה: קבוצת הנושאים בנטל צריכה להתגבר על הבדלי גישה מיושנים של ימין ושמאל, להתארגן מחדש ולגבש עבורה ייצוג הולם. כרגע, לא שומעים אותנו.

2 תגובות בנושא “לא שומעים אותנו (השיחה הרביעית)

  1. פינגבאק: ממוזיאון ישראל, דרך אמריקה ועד מהפכה בחינוך | הישראלים

כתיבת תגובה