ארכיון תגיות: פוליטיקה

הגיע הזמן להתעורר

גם אני חצי חצי.

ספרדי אשכנזי, ילד הורה, חילוני דתי, ירושלמי תל-אביבי, מושבניק עירוני, שמאלני ימני, עובד בליין, צמחוני בשרוני, עורך-דין בהיי-טק, מילואימניק אזרחי, איש-ציבור פרטי.

אבל גם ישראלי ישראלי. שלם.

אנחנו, הישראלים שעובדים, משלמים מיסים, רוצים ליהנות, משרתים, מתנדבים, גדלים ומגדלים… אנחנו אוהבים לחשוב שאנחנו אנשים מורכבים. אולי רק חצי. פשוטים מורכבים.

מה שבטוח, לא סופרים אותנו.

הבחירות שוב בפתח והתחושה היא שהמפלגות מתחרות ביניהן על מישהו אחר, לא עלינו.

הגיע הזמן להתעורר.

מתוך הסרטון: תומר טרבס על הבחירות של תנועת עורו

מתוך הסרטון: תומר טרבס על הבחירות של תנועת עורו

מבטלים את אגרת הטלוויזיה – הלחץ עובד

הישג ראשון: 19 חברי כנסת תומכים בביטול האגרה

אחת הבעיות הקשות ביותר של הציבור הרחב בישראל היא אבדן האמונה שאפשר עוד לשנות את מציאות החיים שלנו. אני שומע את זה כל הזמן: עזוב, אין סיכוי.

לכן, כדי לקדם באמת את ישראל להיות מקום שטוב וראוי לחיות בו, צריך להתחיל בעניין פעוט לכאורה, אבל עצום בהיקפו: תקווה. צריך להשיב את התקווה שאפשר עוד לשנות.

ביטול אגרת הטלוויזיה הוא נושא שולי. בסך הכל כמה מאות שקלים למשפחה בצירוף תחושה רעה כאשר מגיע מכתב הגבייה. אבל הוא נושא מאחד ויש לו תמיכה רחבה מאוד בקרב הציבור.

אנחנו רוצים לבטל את גביית האגרה גם כי הדרישה צודקת, אבל יותר מזה – כדי להשיב את התקווה.

בחודשים האחרונים התכנסנו סביב הנושא אלפי אנשים. ועכשיו, לקראת הבחירות הכלליות, יש הזדמנות להפעיל לחץ, לקבל התחייבות של חברי כנסת, ולהעביר את החוק הדרוש עם כינוסה של הכנסת החדשה.

לאחרונה קיבלנו התחייבות בכתב מ-19 חברי כנסת ממפלגות שונות אשר תומכים בהצעת החוק לביטול גביית אגרת רשות השידור – הרשימה מפורטת למטה – וזה בדיוק הזמן להמשיך את הלחץ גם על יתר המועמדים והמפלגות.

איך אפשר לעזור?

קחו את התמונה למטה ושתפו אותה כמה שיותר, עדיף על עמודים של מועמדים ומפלגות. הלחץ הציבורי עובד וביחד יש לנו כוח לשנות.

המקור לתמונה להדבקה (פייסבוק) – הקליקו כאן: מבטלים את אגרת הטלווזייה.

הצטרפתם כבר לעצומה? אם עדיין לא, הקליקו כאן: לבטל את אגרת הטלוויזיה.

השתתפתם בדיון באתר עורו? זה המקום: עורו נגד האגרה.

ואם כבר ביחד, אז תנו בבקשה גם לייק: עמוד הפייסבוק.

הישג ראשון: חברי כנסת תומכים בביטול האגרה

הישג ראשון: חברי כנסת תומכים בביטול האגרה

חברי הכנסת התומכים בביטול אגרת הטלוויזיה – רשימה ראשונה

רוחמה אברהם בלילא, עפו אגבאריה, ישראל אייכלר, אריה אלדד, אורי אריאל, זאב בילסקי, מסעוד גנאים, עינת וילף, ציפי חוטובלי, אכרם חסון, איתן כבל, חיים כץ, אורלי לוי-אבקסיס, שלמה מולה, חנא סוייד, מרינה סולודקין, אברהים צרצור, שכיב שנאן, עתניאל שנלר. מי עוד מצטרף?

הבהרה: בעד שידור ציבורי עצמאי ואיכותי

ביטול אגרת הטלוויזיה לא יפגע בשידור הציבורי שאותו דווקא היינו רוצים לשפר ולהפוך לאיכותי ועצמאי. אפשר לתת שירות טוב גם ללא גבייה בזבזנית של אגרה מיותרת ורגרסיבית ואפילו לדאוג לעובדי האגף בדרך (על ידי קליטתם ברשות המיסים המרחיבה את שורותיה). עוד על המאבק אפשר למצוא כאן: מבטלים את אגרת הטלוויזיה.

 

את מי הם מייצגים?

פעם קראו לנו מעמד הביניים, אבל ירדנו מנכסינו. עם משיכת היתר בבנק, העזרה מההורים ואפס חסכונות, זה לא מרגיש כמו מעמד בכלל, ביניים או אחר. פעם גם כינו אותנו הרוב הדומם, אבל נמאס לנו לשתוק.

פורסם במקור באתר הארץ, 18.7.2012

החבירה של קדימה והליכוד לקואליציה הרחבה, בניגוד גמור להלך הרוחות בקרב המצביעים שלהן, ועכשיו הפיצול מחדש על רקע מאבקי כוח ולא אידאולוגיה, מזכירים עד כמה מנותקים הנבחרים מהציבור. מנהיגי שתי המפלגות הגדולות בישראל שוקלים בעיקר את מאזן הכוחות מול מפלגות לשון המאזניים אחרי הבחירות הבאות, ומתעלמים מרצון הרוב בישראל.

את מי הם מייצגים? תומר טרבס, הארץ 18.7.12

את מי הם מייצגים? תומר טרבס, הארץ 18.7.12

לא באמת היינו צריכים את ריקוד הקדימה-אחורה הפוליטי, כדי להבין שבמצב הקיים, המפלגות בישראל לא מסוגלות לייצג את דעת הרוב. נתניהו, מופז, ליברמן ויחימוביץ' מסתכלים לנו בעיניים, מדברים על שוויון ועל צדק חברתי, אבל חושבים ופועלים לצליליו של חליל אחר. גם בקואליציה הבאה שלהם הם יהיו תלויים באינטרסים צרים ולא יעבדו בשבילנו. לפני כל החלטה, יעמדו נציגי הציבור תחת לחץ של לוביסטים בשם בעלי ההון ותחת השפעה מכרעת של מפלגות וארגונים סקטוריאליים. אף אחד לא יזכיר להם בשליחות מי הם נבחרו, ולמרבה הצער, הם באמת ישכחו. אנחנו, המצביעים של המפלגות הגדולות, איבדנו את קולנו הפוליטי.

פעם קראו לנו מעמד הביניים, אבל ירדנו מנכסינו. עם משיכת היתר בבנק, העזרה מההורים ואפס חסכונות, זה לא מרגיש כמו מעמד בכלל, ביניים או אחר. פעם גם כינו אותנו הרוב הדומם, אבל נמאס לנו לשתוק. יצאנו להפגנה בקיץ, לחצנו כמה פעמים לייק בפייסבוק, והתחלנו לשאול שאלות. עכשיו, תחושת הבטן כבר מזמן אינה שקטה, בטח לא דוממת. פעם התגאנו להיות הנושאים בנטל, אבל הפכו לנו את זה לשם גנאי. הסתכלנו סביב וגילינו שמי שמשרת בצבא ובמילואים, יוצא פראייר מול המשתמטים. פעם אפילו הגדרנו את עצמנו לפי היחס לפלסטינים, אבל זה התנפץ לנו בפרצוף. מימין ומשמאל אנחנו יודעים שאם לא נתקן את המדינה, אז עד שכבר יהיו פה גבולות, אף אחד לא ירצה לגור כאן.

פעם חשבנו שהצבעה בבחירות מייצגת אותנו, אבל התפכחנו. התרגילים הפוליטיים האחרונים הוכיחו שוב שהמפלגות נלחמות ביניהן על כסאות ולא על עקרונות, ובין הלוביסטים וקבוצות האינטרסים, אותנו פשוט לא סופרים.

אבל נשארנו אנחנו. נשארנו אנחנו בזמן שמנסים לתאר אותנו מחדש: הבלתי מחוברים, הלא מזוהים, המרכז החסר, חסרי הייצוג. באמת תודה. זה מחזק את הידיעה שאנחנו אכן קבוצה, אבל מדגיש דווקא את השלילי או הנעדר.

נשארנו אנחנו, הישראלים. לא חדשים ולא ישנים. אנשים שרואים בישראל את הבית, אבל חושבים שצריך לתקן בו כמה דברים. מקווים שגם ילדינו יבחרו בו יום אחד כבית. רוצים שישראל תהיה מקום שטוב וראוי לחיות בו. יש לנו הרבה משותף. רובנו מסכימים על רוב הדברים. נשארנו אנחנו, עם מנה גדושה של ציניות, אבל לא איבדנו תקווה. אנחנו לא לבד, זה ברור. אנחנו הקבוצה הגדולה ביותר בישראל. אנחנו עדיין נושאים בכל נטל אפשרי כמעט, ואנחנו אלה שאמורים גם לבנות את המדינה הלאה. נשארנו אנחנו, מוכנים לקחת אחריות, אבל מאסנו בהבטחות ריקות של מפלגות ובהפגנות לשם הפגנות. אנחנו רוצים לעשות באמת. ביחד. בצורה מאורגנת ומתמשכת לשנות את המציאות.

אז איך בעצם קוראים לנו? מה אכפת. בואו נקרא אנחנו לעצמנו. לא נחכה לעוד תרגיל פוליטי. נקרא לעצמנו להתעורר, נקרא לעצמנו להתאחד סביב המשותף, ונעניק לעצמנו שם על פי מה שנעשה. נמשיך לעבוד ולשלם מסים, נמשיך למלא את חובותינו ולתבוע את זכויותינו, נשתתף בבחירות ונעמוד על קיום דעתו של הרוב, נשמור על זכויות המיעוט, נדבוק במדינת ישראל כבית. למול הזלזול הפוליטי במה שחשוב לנו, לא נסכים להתייאש. הגיעה העת לקחת את גורלנו בידיים. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

בלי קשר לתאריך שייבחרו נתניהו ומופז לבחירות הבאות, אנחנו חייבים לכוון את המפלגות הגדולות לפעול בשם ציבור הבוחרים שלהן. בחודשים הקרובים נישא יחד בנטל נוסף ונשיק תנועה חברתית שתחזיר לנו את קולנו. נתלכד סביב נושאים מוסכמים, בלי הבדלי ימין ושמאל ישנים, וניצור כוחות משימה חוצי-מגזרים למען צדק חברתי ואזרחי. נרתום את היוזמה של ההיי-טק עם החמלה של המגזר השלישי וחוכמת ההמונים של הרשת לכדי תנועה יעילה שתביא שינוי אמיתי. אנחנו עדיין הרוב, אבל המפלגות הגדולות שאנו בוחרים זקוקות לגוף אזרחי שיכוון אותן ויפקח על פעילות נציגי הציבור, כדי שלא ישכחו את מי הם מייצגים. ביחד, נגיע להסכמה לגבי סדר היום האזרחי החדש, ותוך שיתוף פעולה עם ארגונים ואנשי מקצוע, נפעיל לחץ מתמשך על גורמי קבלת ההחלטות. בשטח, ברשת, בתוך המפלגות, בכנסת, ובכל אמצעי, נפעל בהתמדה עד לשינוי המציאות בישראל.

——

תומר טרבס הוא מנכ"ל תנועת עוּרוּ

פורסם במקור באתר הארץ (כאן מובא הטקסט המלא, לפני עריכה)

חצימחוני – יש דרך שלישית

יש טיעונים טובים בעד ונגד אכילת בשר, אבל נראה שאף צד לא הולך לנצח. מסתבר שיש גם דרך שלישית – להיות חצימחוני – וזה מעורר שאלות חשובות גם לגבי נושאים אחרים בישראל.

נגד אכילת בשר

כל בשר היה פעם בעל חיים. כדי לאכול אותו, צריך קודם להרוג. בין אם ממקום של זכויות בעלי החיים ובין אין מתוך גישה של חמלה אנושית, להרוג זה רע. וגם תנאי הגידול האכזריים הם פשוט נוראיים. האדם הקדמון אכל כמעט ורק מזון ממקור צמחי וככה התפתחה גם מערכת העיכול שלנו. לכן, בשר מזיק לבריאות וגורם להשמנה ולמחלות. גידול בעלי חיים לאכילה מזיק מאוד לסביבה ומאיץ את התחממות כדור הארץ. למעשה, סטייק בקר מזיק בפועל יותר מנסיעה במכונית. סטייק בקר הוא גם יקר הרבה יותר ממנה עשירה של קטניות. ובשעת הצהריים, לחזור לעבודה אחרי סטייק בקר זה כמעט בלתי אפשרי. לסיכום, בשביל בריאות הגוף והנפש, וגם זו של בעלי החיים והסביבה, צמחונות היא הפיתרון. אסור לאכול בשר.

בעד אכילת בשר

נכון, בשר מתחיל בבעלי חיים, אבל זהו מעגל החיים המופלא. גם החיות עצמן אוכלות אחת את השנייה. במהלך האבולוציה האנושית, הציידים-לקטים המוקדמים למדו לאכול בשר ומערכת העיכול שלנו וגוף האדם התרגלו לכך – למעשה, בשביל הבריאות הבסיסית ביותר, אנחנו חייבים לאכול מנת בשר יומית. נכון, בשר מתועש גורר פגיעה בסביבה ותנאי גידול לא הולמים, אבל צריך לשפר את השיטה ולא לבטל אותה. אכילת בשר היא חלק מהתרבות שלנו ויש לה מקום של כבוד בחיי הדת בשלוש הדתות המונותאסטיות הגדולות. גם המחיר היום לא יקר כמו פעם, ובאמצע יום עבודה ארוך, אין כמו הפסקת צהריים עם המבורגר עסיסי. זה פשוט טעים. לסיכום, בשביל בריאות הגוף והנפש, ותוך כדי שיפור תנאי הגידול, צמחונים הם מיעוט הזוי, וצריך להמשיך וליהנות מאכילה מגוונת. במידה הנכונה, וגם במידת העשייה הנכונה, צריך וחשוב לאכול בשר.

חצימחוני

מתוך מודעות לחשיבות ההגנה על הסביבה, מתוך הבנת הנזק הבריאותי של אכילת בשר מופרזת, ומתוך התחשבות בזכויות בעלי החיים, צריך פשוט להפחית את אכילת הבשר. בראשית שנת 2010 הציג הפעיל הסביבתי האמריקני גראהם היל את הגישה הנקראת "צמחוני חול", או באנגלית Weekday Vegetarian, לפיה במהלך ימי החול בשבוע נמנעים מאכילת בשר, ובסוף השבוע אוכלים מה שרוצים. "אחרי הכל, אם כולנו נאכל מחצית מכמות הבשר, זה יהיה כאילו מחצית מאיתנו הם צמחוניים", טען היל בהרצאה שלו בכנס TED. גישה דומה קוראת לבחור יום בשבוע ללא בשר. באנגלית היא מכונה Meatless Monday (יום שני ללא בשר). בעברית, הכינוי החביב ביותר לגישת הביניים הוא "חצימחוני".

חצימחוני - יש דרך שלישית

חצימחוני - יש דרך שלישית

לאוכלי הבשר שבינינו קשה מאוד להפוך לצמחוניים ויש טיעונים טובים מאוד בעד אכילת בשר. מנגד, הקיצונים מקרב הצמחוניים, אותם לוחמי זכויות בעלי החיים, לא מקבלים פשרות ודוחים פתרונות ביניים. אבל בין הקצוות, מסתבר שיש דרך שלישית. והיא אפילו טובה מאוד. החצימחוני מקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלו, מפחית את הזיהום, מרגיש טוב יותר ביחס לבעלי החיים, חוסך כסף, בריא יותר, רזה יותר, ואפילו מרגיש טוב יותר עם עצמו. אפשר וצריך להפחית את צריכת הבשר.

אמרו מהיום, אני חצימחוני, את חצימחונית, כולנו חצימחוניים. בשביל הבריאות, למען הסביבה, גם אני – חצימחוני, נמנע מבשר באופן קבוע, בכל ימות החול בשבוע.

אידיאולוגיה אלטרנטיבית – יש דבר כזה

בכל ויכוח, הקצוות בולטים יותר. קל יותר להבין את הטיעונים של מי שניצבים בקצה הרחוק. בכל הקשור לצמחונות, נשמעים בעיקר קולותיהם של חסידי זכויות בעלי החיים: "בשר זה רצח", ומנגד רואים בכל מקום את אוכלי הסטייקים המרוצים. והנה, אחרי שנים של ויכוחים, מגיחה לפתע אידאולוגיה אלטרנטיבית – החצימחוני. שאלתי חברים לדעתם בנושא, והרוב המוחלט אהב את הגישה. רבים אפילו העידו על עצמם שהם גם ככה הפחיתו את צריכת הבשר באופן משמעותי. הם חצימחוניים באופן טבעי בלי לדעת שהם כאלה.

באופן אישי, אותי מעניינת שיטת הפתרון. ההתעלות מעל העיוורון הבסיסי שלנו והנטייה לחשוב שצריך לבחור באחד מבין שני הקצוות, ומציאת דרך שלישית טובה יותר. אידאולוגיה אלטרנטיבית. מסתבר שיש דבר כזה.

הדרך השלישית – גם בישראל

בפוליטיקה הישראלית יצא שם רע למושג "הדרך השלישית" בשל המפלגה בשם זה שהבליחה לרגע בשנות ה-90' והתפוגגה. מזה למעלה משלושה עשורים קמות ונופלות כאן מפלגות מרכז. אבל באופן מפתיע, הציבור לא מאבד אמון ומצביע להן בהמוניו בכל מערכת בחירות. ולא במקרה. הציבור לא מטומטם ובאופן אינסטינקטיבי אנחנו מבינים שלא חייבים לבחור בין שני הקצוות. חייבת להיות דרך שלישית. הבעייה עד כה היא שמפלגות המרכז המתחלפות לא הציבו אידיאולוגיה אלטרנטיבית, אלא פשוט ניסו להלך בין הטיפות משמאל ומימין ולהיגרר בסופו של דבר אל אחד הקצוות.

הגיעה העת להציב דרך שלישית אמיתית גם בישראל. דרך ברורה, עם ערכים, חזון וצעדים לביצוע, שהיא לא בשמאל ולא בימין. היא גם לא במרכז ביניהם, אלא פשוט אחרת וטובה יותר. הקצוות לא יקבלו אותה, אבל הרוב כן.

 ——————-

קישור להרצאה של גראהם היל: TED.

העלאת שכר החיילים או שוחד בחירות? חפש את האינטרס

משרד הביטחון הציע היום להעלות את שכר החיילים. נשמע טוב, לא? אז זהו, שלא. מדובר בתרגיל בחירות ולא יותר. הצצה לאינטרסים שמאחורי החדשות.

חפש את האינטרס

אם רפרפתם היום על החדשות בטח נתקלתם בהצעה להעלות את שכר החיילים. חדשות טובות, חשבתם. תחשבו שוב. ובאמת, תנו לזה רגע בשביל להבין מה עומד מאחורי החדשות.

חברי שי כהן מכנה את משחק המעקב אחר החדשות: חפש את האינטרס. נסו את זה בבית. בפעם הבאה שאתם נתקלים בידיעה, חפשו מי מרוויח ממנה. במקרה הזה הפתרון פשוט. הידיעות באתרי החדשות ציטטו את שר הביטחון אהוד ברק. לדברי השר ברק, "ההעלאה תאפשר תגמול הולם…", כך כתוב, אבל הוא לא באמת אמר את זה לאף אחד. זה פשוט נוסח שנכתב בהודעה לעיתונות והוא מופיע בכל הכתבות. מצאנו את בעל האינטרס.

חפש את האינטרס

חפש את האינטרס

ומה חשוב בימים אלה לשר הביטחון? כידוע, אהוד ברק נערך לבחירות עם סיעתו הצנועה, אך יש לו בעיה עם מצביעיו הוותיקים, אשר התאכזבו מהתנהלותו הפוליטית. הוא בקושי עובר את אחוז החסימה. לכן, אני מעריך, יועציו המליצו לו בחכמה להתמקד בסקטור המכונה "מצביעים לראשונה" – בני 18 עד 21 אשר טרם הצביעו בבחירות. ואם כבר מפלחים את קהל היעד, מוטב להתמקד במצביעים פוטנציאלים של ברק ולהוציא החוצה את החרדים והערבים. עכשיו, אחת ועוד אחת שווה שתיים… היכן נמצאים צעירים אלה? בצבא. וכך, מציע עתה ברק להוסיף לחיילים עשרות אלפי שקלים למשכורת.

שוחד בחירות, לכאורה בלבד

האם מתן כסף על מנת להשפיע על בוחרים להצביע לא נשמע מוכר מההגדרה של שוחד בחירות? לכאורה, לכאורה, לכאורה. אני לא מאשים אף אחד בפלילים. וגם אין לי שום דבר מיוחד נגד אהוד ברק. אבל אני בהחלט מציע להפעיל ביקורת כששומעים חדשות טובות מדי.

אגב, פילוח קהל היעד של התעמולה הוא חד אפילו יותר. ברק רץ עם אג'נדה ביטחונית, ולכן אפשר לצפות שדווקא חיילים קרביים יהיו קשובים יותר למסר שלו. ואכן, הצעת שר הביטחון מעניקה סכומים גדולים יותר לקרביים.

אין כוונה אמיתית להעלות את שכר החיילים

חשוב לי להדגיש שאני סבור שצריך לשפר את התגמול לחיילים. חד וחלק. אבל לא זה מה שעומד על הפרק. זה סתם תרגיל בחירות. אם משרד הביטחון באמת היה מעוניין לשפר את תנאי הנושאים בנטל, הוא יכול היה לתמוך בהצעתו של עמיר פרץ מלפני שנתיים ומהשנה שעברה. אלא שאז הוא התנגד להצעה דומה מאוד.

חמור מכך, רק לפני כמה חודשים דרש משרד הביטחון תוספת תקציב והודיע כי אין לו עודפים, ועתה מציע השר לממן את רוב ההעלאה מתוך תקציב הביטחון. משהו השתנה? בוודאי, הבחירות באופק. אם יש עודפים בתקציב הביטחון, על הממשלה לחלק אותם לפי סדר עדיפויות שהיא מגדירה. לא ראינו את שר הביטחון קופץ להציע את העודפים כדי לממן נושאים חברתיים.

שלא במפתיע, עדיין נדרשים חצי מיליארד שקלים מהתקציב הכללי כדי לממן את ההצעה. מדוע? פשוט, כדי שיהיה מי שיתנגד. כאשר משרד האוצר יתנגד להצעה – מתוך אחריות או מתוך רצון לזכות בהון הפוליטי בעצמו (תלוי כמה אתם ציניים), ייסוג שר הביטחון מההצעה. הוא לא ימהר להעלות את שכר החיילים רק בשיעור חלקי.

אבל חכו… לקראת הבחירות יזכיר לנו אהוד ברק כיצד הוא רצה להעלות את שכר החיילים אבל המפלגות האחרות התנגדו. ואולי הוא אפילו יצליח. חפש את האינטרס? מצאנו. אין כוונה אמיתית להעלות את שכר החיילים. בסך הכל מבשלים כאן חומרים לתעמולת בחירות ממוקדת בפלח מצביעים לראשונה.

———-

מקור חדשות: כתבה Ynet.

מקור תמונה

העם דורש חדק צרפתי – המחאה החברתית מתחדשת

תמונות, רשמים ומסקנות מההפגנה הראשונה – ולא האחרונה – של מחאת קיץ 2012

עם צאת השבת, בערב של ה-12 במאי 2012, זרמו לכיכר רבין בתל-אביב מאות בני אדם בקריאה להחזיר את המדינה לאזרחים. פחות או יותר. הקריאה לא הייתה אחידה, ויכוח נוקב סביב האופי הפוליטי וההנהגה של המחאה העכיר במעט את האווירה, ועדיין – ההתרגשות הייתה באוויר. אזרחי ישראל מתעוררים לקיץ חדש ומפסיקים לשתוק. עם התפזרות ההפגנה, מוצעים כאן שלושה רעיונות לשיפור ושורה תחתונה של תקווה.

סיסמאות לא ברורות בהפגנה הראשונה של קיץ 2012

סיסמאות לא ברורות בהפגנה הראשונה של קיץ 2012

מה בדיוק אנחנו דורשים?

המסר של ההפגנה לא היה אחיד, בלשון המעטה. לנצח את השיטה, להחזיר את המדינה לעם, להפיץ אהבה, צדק חברתי, להפיל את הממשלה, להתחבר למחאה הגלובלית כנגד הון ושלטון, לשבור את המונופולים, מדינת רווחה. השיר "שירת הסטיקר" שכתב דוד גרוסמן ללהקת הדג נחש הזדמזם מחדש. אם נציג הממשלה היה מגיע להאזין לקול העם, הוא היה מדווח כי העם דורש חדק צרפתי. כדי להביא לשינוי אמיתי, צריך להתגבש סביב דרישות ברורות יותר. זה תהליך והוא יגיע.

המחאה היא לא פוליטית. או שכן

לקראת תחילת התכנית האמנותית קראה אחת המארגנות במערכת הכריזה: "זו הפגנה אזרחית, לא פוליטית. נא להוריד שלטים של מפלגות". רוב השלטים הגדולים בהפגנה היו מטעם מפלגות שמאל, בעיקר חד"ש, מרצ, איתן כבל שרץ בבחירות להסתדרות. היו לה כוונות טובות. צריך באמת להסיר גורמים מפצלים ולהתאחד. עודף הכרזות מטעם מפלגות השמאל מרחיק ציבור רחב מפעילות המחאה וחבל.

אבל המינוח שגוי. ההפגנה דווקא כן פוליטית. דרוש כוח פוליטי כדי להביא לשינוי בסדרי העדיפויות. היא התכוונה שההפגנה אינה מפלגתית. מפלגה, מלשון פילוג, יוצרת חיץ בין אנשים סביב הנושאים שאינם בהסכמה רחבה, כמו גבולות המדינה והיחס למדינות השכנות. אבל המחאה היא פוליטית מאוד. עם הזמן, ייבנה כוח פוליטי חוצה מפלגות סביב הסכמה אזרחית, אשר ישפיע על המפלגות הקיימות ואולי אף ישתלב בתוכן.

מי מנהיג את המחאה?

מארגני ההפגנה עשו מאמץ שלא להעמיד הנהגה. תכנית ההפגנה קבעה כי לא תהיה במה. כל הנאומים נכתבו מראש על ידי המארגנים והכוונה הייתה להקריאם מגובה הציבור על ידי דוברים רבים. הכל כדי לא להבליט אחדים מעל אחרים. הרעיון יפה, אבל זה לא הצליח. במה מאולתרת נוצרה באיזור מוגבה, היא גודרה, הוארה, צולמה והוקרנה על המסכים, ופרצופיהם של נושאי הדברים נראו ברחבי הכיכר, אך בלי לציין את שמם. זו לא הייתה התכנית, אבל זה טוב מאוד. מכל עבר נשמעו שאלות: מי דיבר עכשיו? מי זו? מחאה דורשת הנהגה. נכון, מנהיגי מחאת הקיץ שעבר התפצלו ביניהם וגרמו לפעילים רבים לסלידה. אבל אין זה אומר שהנהגה היא פסולה מעיקרה. כנראה שעדיין לא נמצאו המנהיגים הנכונים, שיוכלו לאחד את השורות, אבל מי יודע, אולי הם היו הערב על הבמה המאולתרת.

יש תקווה

בשורה התחתונה, יש מה לשפר: מסרים אחידים יותר, בניית כוח פוליטי, גיבוש הנהגה מאחדת, אבל עצם יציאתם של אלפי אנשים לרחובות היא חשובה ומעודדת וקריאתם לתיקון מעוררת השראה. הייתה זו הפגנה ראשונה לקיץ 2012, אבל היא בהחלט לא האחרונה. ימים יגידו אם פעילות המחאה תדחוף את הממשלה לביצוע או אולי תשפיע על תוצאות מערכת הבחירות הבאה. אני אופטימי.

מי מנהיג את המחאה החברתית?

מי מנהיג את המחאה החברתית?

חצי כוס (שתן) מלאה

חצי כוס (השתן) המלאה

הקפיצה של שאול מופז לתוך הקואליציה השבוע עוררה גל של תגובות גועל משולבות בדימויים של נוזלי גוף, כולל השתנה מהמקפצה, אבל אפילו בכוס של שתן אפשר לראות את החצי המלא.

אין ויכוח, התוצאה המיידית היא שלילית. מבחינה דמוקרטית, לא אמורים להיות יותר שרים מאשר חברי כנסת באופוזיציה. גרוע מכך, הדרך שבה גובשה הקואליציה החדשה במחשכים פוגעת קשות באמון הציבור בכנסת ובמערכת הפוליטית.

אבל נכון יותר להתמקד בחצי הכוס המלאה. בסך הכל, בתחילת הקדנציה של הכנסת הנוכחית רבים מאיתנו העדיפו ממשלת אחדות. בדומה, רק לאחרונה התנגדו רבים מאיתנו להקדמת הבחירות ללא סיבה אמיתית. מי מאיתנו שקורא לשינוי שיטת הממשל לטובת משילות ויציבות קיבל עתה בפועל ראש ממשלה איתן מאין כמוהו וכנסת שתאריך לכהן יותר מכל קודמותיה. במקום להתלונן על שאול מופז, מוטב לנו להתמקד בהזדמנות שהוא הציב לפתחה של הממשלה.

חצי כוס (שתן) מלאה

חצי כוס (שתן) מלאה

הזדמנות היסטורית

אני מציע להסתכל על השנה הקרובה הקרובה כהזדמנות היסטורית. הקואליציה הרחבה מאפשרת לראש הממשלה לפעול באין מפרע כמעט והוא יכול לממש הבטחות נושנות: חובת לימודי ליבה לכלל תלמידי ישראל, יישום היעד כי על כל הכשירים לעבוד ולהשתלב בשוק התעסוקה, שוויון בנטל הגיוס, שינוי שיטת הממשל ואולי אפילו כינון חוקה. אם יפעל ראש הממשלה בנושאים אלה, תהיה השנה שלפנינו שנת מפנה בהיסטוריה של ישראל ובנימין נתניהו יהיה חתום על כך.

התקופה הקרובה מציבה הזדמנות גם לפעילים החברתיים לדחוף את הממשלה לביצוע הרפורמות הדרושות ולעקוב אחר ביצועיה. אם אכן תממושנה ההבטחות, מה טוב. ואם לאו, אפשר יהיה להאיר בזרקור חזק את חוסר הביצוע ולהגיע לבחירות הבאות עם מידע מוצק וסל מסרים טוב יותר עבור הציבור בבואו להצביע.

בשורה התחתונה, זוהי שנת מבחן. מבחן לראש הממשלה, אשר לא יוכל לתרץ חוסר עשייה במבנה קואליציוני רעוע. מבחן למפלגות הקואליציה, אשר תהיינה חייבות להתגבר על מחלוקות כדי להגשים את ההזדמנות ההיסטורית. מבחן לאופוזיציה, להציע אלנטרנטיבה ראויה. וגם מבחן עבורנו, הציבור הרחב, להיות עירניים ומעורבים, כדי לדחוף את הממשלה לביצוע ולהגיע למערכת הבחירות הבאה מוכנים יותר.

השבוע החולף לא החמיא לכנסת ולישראל, אבל בהתבוננות דרך חצי הכוס המלאה – ולא משנה במה היא מלאה – החודשים הקרובים מציבים לא פחות מהזדמנות היסטורית.

———————-

מקור תמונה: Mountainside.