הסיפור על אריה שהרביץ לילדים שלו

השכן שלנו אריה היה מרביץ לילדים שלו. מה זה מרביץ, מפוצץ אותם במכות. ביום טוב, היה נותן סטירות, אגרופים ובעיטות. אפשר היה לראות בקלות את החבורות הסגולות על הרגליים והידיים. ביום רע, היה שולף מקל מטאטא או בקבוק שבור, ואז היו חתכים וכתמי דם על הבגדים. כל הבניין היה שומע ורואה. אחרי שנה, כל הרחוב כבר ידע, ואחרי עוד שנה, נדמה היה שכל השכונה מכירה את הסיפור. אריה הוא אבא מכה.

יום קיץ אחד, אריה ממש השתגע מעצבים, הכניס את הילדים למטבח, פתח את הגז בכיריים וסגר את הדלת. כולנו שמענו אותו צורח עליהם שייחנקו וימותו – לו לא אכפת כבר מכלום. הם באמת נחנקו. ורק כמעט מתו, כי בשנייה האחרונה הוא פתח את הדלת. אבל הבן הגדול סיפר הכל בבית הספר ובמשך שבוע כל השכונה דיברה רק על המקרה. אריה הרעיל את הילדים בגז.

זה כבר היה מוגזם. עיני כולם היו נשואות לברק השמן, ככה קראו לשכן מקצה הרחוב, שהיה עולה חדש מאמריקה ותמיד הסתובב עם אקדח ענק בחגורה, כמו שריף מהסרטים. היה ברור שחייבים לעשות משהו ואם כבר, אז עדיף שברק השמן יטפל באריה, כי הוא לא יעז להחזיר לו. אבל ברק השמן התלבט נורא, כי מהניסיון שלו באמריקה, אם הוא יירה באריה, אז ייקחו את הילדים למשפחות אומנות או בית יתומים, ושם המצב שלהם יכול להיות גרוע הרבה יותר.

בסוף, אחרי שבועיים של לחץ שכונתי, יצא ברק השמן מביתו בכיוון הבניין של אריה המכה וכל השכונה צעדה יחד איתו. היה זה יום חם מאוד ואריה ישב במרפסת הקומה השלישית וראה את התהלוכה מתקרבת. בעצבים הרגילים שלו הוא התחיל לצרוח שאם מישהו יתקרב אליו, אז הוא יפוצץ את כל הבניין. אבל אריה המשיך להתקדם וכולנו מאחוריו בנהמות עידוד.

כשהגענו, ברק השמן שלף את האקדח מהחגורה, כיוון אותו למעלה אל המרפסת של אריה, אבל לא ירה. הוא עמד שם ככה עם היד מונפת אולי חמש דקות. אנחנו ניסינו לעודד אותו לירות ואריה לא התחבא אפילו ורק המשיך לצרוח. אז, ברק הנמיך את היד המכוונת, צעד שלושה צעדים בכיוון הסובארו הישנה של אריה, כיוון את האקדח אל מכסה המנוע ושחרר שלוש יריות. בום, בום, בום. שקט השתרר ברחוב. אפילו אריה שתק לכמה שניות.

ואז, בלי התרעה מוקדמת, התחילו לצנוח עלינו מכל עבר ביצים. אריה המכה צחק כמו מטורף על המרפסת ושיגר ביצים לכל עבר. ושתדעו, ביצים שנופלות מהקומה השלישית הן לא רק מגעילות, אלא גם כואבות מאוד. תשאלו את רחל שחטפה בראש וירד לה דם על כל הפנים.

אחרי שנגמרו הביצים, עמד אריה המכה במרפסת וצעק שכולם ישמעו – מה תעשה לי עכשיו? וברק השמן צעק אליו בחזרה במבטא אמריקאי – אריה, בלי גז, שמעת אותי?! בלי גז!

באותו לילה אריה המכה פוצץ את הילדים שלו במכות רצח עם בעיטות לפנים ובקבוק שבור ומקל של מטאטא – הכל ביחד, אבל בלי גז. בבוקר כולם ראו שוב את הדם. וככה זה המשיך.

מותר להרביץ אבל לא בגז!

מותר להרביץ אבל לא בגז!

** הבהרה חשובה: לאור התגובות והדיון שהתעורר, אבקש להבהיר שמדובר במשל בלבד, שאינו מבוסס על דמות אמיתית בשכונה. הנמשל היה הנשיא הסורי אסד (בעברית, אריה), שאחרי שרצח עשרות אלפי בני אדם, כנראה תקף אזרחים סורים בנשק כימי ורצח מאות, אבל התגובה העולמית והאמריקאית התמקדה בגז בלבד. לדעתי, אין טעם להפעיל כוח בהיעדר מטרה ברורה, ראויה ומדידה, ואם כבר מפעילים כוח – צריך להשיג את המטרה.

כתיבת תגובה