ארכיון תגיות: תקשורת

מבטלים את האגרה – הלחץ בתקשורת נמשך

לא נוותר: מבטלים את האגרה

בהמשך למאבק הציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה, אני שמח לשתף כאן כתבת טלוויזיה של דניאל אלפנביין בערוץ הכנסת, ששודרה גם בערוץ 10, אודות נפגעי אגף הגבייה של רשות השידור.

התראיינתי במסגרת הכתבה ואמרתי שם בין היתר כי צריך "לבטל את גביית האגרה, בלי לפגוע בעצמאות השידור הציבורי".

תומר טרבס - ממובילי המאבק לביטול האגרה

המאבק לביטול האגרה נמשך גם בטלוויזיה

חשוב לי להדגיש שוב, כי המאבק לביטול האגרה הוא מאבק צודק ונכון, אך ליבו של העניין הוא להשיב את התקווה לציבור הרחב, כי מאבק אזרחי מאורגן ומתמשך יכול לשפר את מציאות החיים בישראל. לכן חשוב כל כך להמשיך עד שנצליח. ואנחנו נצליח.

 

עזיבת המסוגלים – ראיון בתכנית אפקט הפרפר

עזיבת המסוגלים את ישראל

כתבתי כאן בבלוג על תופעה בשם "עזיבת המסוגלים", שהתחילה בתור עזיבת הירושלמים והתרחבה לכלל ישראל, שמתארת כיצד הישראלים עוזבים את מולדתם על רקע התרופפות הקשר עם המדינה והחרפת התנאים.

אני שמח לשתף כאן באיחור אופנתי ראיון של כרבע שעה בתכנית הטלוויזיה "אפקט הפרפר" בנושא, לכל מי שמתעניין ומבקש להעמיק בו, מתוך תקווה להמשיך את הדיון בסוגיה.

עזיבת המסוגלים – חומר נוסף

להרחבה ולרקע נוסף בנושא, אני מזמין לקרוא:

עזיבת המסוגלים – ראיון בערוץ 2 – ראיון נוסף באותו הנושא, הפעם קצר יותר, אצל אברי גלעד והילה קורח בערוץ 2.

עזיבת הירושלמים – תשעה מכל עשרה בוגרים של תיכון רנה קסין בירושלים עזבו את העיר. התהליך של עזיבת המסוגלים מתפשט מירושלים לישראל כולה וצריך להתמודד איתו.

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה: יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות.

יש לי ארץ אחרת? – כתבה במוסף הארץ: תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל.

יחד מורים – ראיון ברדיו ירושלים בנושא התנדבות בבית הספר

התנדבות עם משמעות במערכת החינוך

בהמשך למה שכתבתי כאן בנושא "יחד מורים" – התנדבות עם משמעות במערכת החינוך, התראיינתי השבוע ברדיו ירושלים בתכנית החינוך "מי הבוס" בהובלת יניב לוי ואורית יוסף, שם סיפרתי על מיזם "יחד מורים". לכל מי שהביע עניין, מובא כאן הראיון באורך כ-8 דקות:

השניה האחרונה בראיון נקטעה, שם אמרתי: תודה רבה! אז באמת תודה רבה ליניב ולאורית ואני מקווה שעוד מתנדבים יצטרפו למיזם המקסים הזה. עוד פרטים כאן: "יחד מורים" – התנדבות עם משמעות במערכת החינוך.

מכתב לשר גלעד ארדן – כך תבטל את האגרה

כך ניפטר מהאגרה אחת ולתמיד

אגרת הטלווזייה היא מס מיושן הפוגע בחלשים, והציבור מאס בה בכללותו ומסרב לשלמה. תומר טרבס מציע לשר ארדן שיטה להיפטר מהעול הזה בכמה שלבים פשוטים שיועילו לכל הצדדים

כך ניפטר מהאגרה, פורסם בוואלה 23.4.2013

כך ניפטר מהאגרה, פורסם בוואלה 23.4.2013

זהו מכתב גלוי לשר התקשורת החדש, מר גלעד ארדן, לו אנו מאחלים הצלחה רבה בתפקידו ומעודדים אותו לבטל את הגבייה הבזבזית של אגרת הטלוויזיה. פורסם במקור כטור אורח באתר וואלה, ביום 23.4.2013.

כבוד השר גלעד ארדן, עם כניסתך למשרד התקשורת, יש בידיך הזדמנות נדירה לחסוך עשרות מיליוני שקלים של כספי ציבור, לעשות צדק היסטורי ולשמח את הציבור הרחב בהחלטה אחת פשוטה: בטל את הגבייה הנפרדת של אגרת רשות השידור. מדובר במס מיושן, רגרסיבי נגד החלשים – ולאחר חודשים של מאבק ציבורי, נוכל לספר לך כי הציבור הישראלי מאס בתשלום הזה באופן גורף.

אגף הגבייה של רשות השידור מסב עוגמת נפש למשפחות רבות, בהפעילו שיטות גבייה אגרסיביות ומיושנות. גם אתה ודאי מכיר את התחושה הרעה שמגיעה עם המעטפה בדואר. אך גרוע מכך, הגבייה אינה יעילה כלל. לאחר בזבוז של עשרות מילוני שקלים, עדיין קרוב למחצית מהחייבים כלל אינם משלמים – ובכך מתייקרת האגרה באופן מעשי פי שניים.

ביטול אגרת הטלוויזיה דורש אומץ פוליטי. אל תקשיב ליועצים כאשר יגידו לך שזה חלק מן הרפורמה ברשות השידור, שהאגרה קשורה לנושא התוכן, שזה יפגע בשידור הציבורי או חלילה שהערוץ הראשון יפגע בסיקור העיתונאי שלך. זה פשוט לא נכון. אפשר וצריך לבטל את גביית האגרה תוך חיזוק השידור הציבורי ובלי קשר אליו. כאשר יפחת זעם הציבור כלפי האגרה והערוץ הראשון, גם עובדיו עוד יודו לך.

השידור יישאר עצמאי

יצעד במורשת כחלון? השר ארדן (צילום: עומר מירון)

יצעד במורשת כחלון? השר ארדן (צילום: עומר מירון)

תחילה, נציע לך לבקש מאנשי המשרד דבר אחד פשוט – את הנתונים המלאים לגבי אגף הגבייה. משום מה, מסתירים מהציבור את התקציב של אגף הגבייה, כמה עובדים מועסקים בסניפיו השונים של האגף, כמה מתוכם קרובי משפחה ומקורבים, ומה היקף עלויות הגבייה העקיפות. להערכתנו, מדובר בעשרות מיליוני שקלים, אם לא למעלה מכך, שהציבור מבזבז מדי שנה על גבייה בזבזנית. האם תסכים, לכל הפחות, לבקש את הנתונים?

לאחר מכן, מבלי לגעת בשידור הציבורי כלל, כל מה שנדרש הוא להוביל מהלך להחלפת מנגנון הגבייה. למשל, העברת הגבייה לרשות המסים תחסוך באופן מיידי את העלות הכפולה של אגף הגבייה ברשות השידור ותשפר את הצלחת הגבייה באופן ניכר. אם האגרה תהיה חלק מהמסים הישירים ומס ההכנסה, אזי גם גבייתה תהיה פרוגרסיבית וצודקת יותר. גם את עובדי אגף הגבייה אפשר לנסות לקלוט ברשות המסים, אשר ממילא מרחיבה את שורותיה.

תוכל להתגבר בקלות גם על הטיעון הנפוץ בקרב תומכי האגרה, כאילו היא זו שמבטיחה את עצמאות הערוץ הראשון. למעשה, עצמאות רשות השידור גם כיום כפופה להחלטת הממשלה, שיכולה לקבוע את גובה האגרה, וכן – ישנן רשויות אחרות שמפגינות מקצועיות ועצמאות גם ללא גביית אגרה נפרדת. ובכל זאת, תוכל להוביל את הממשלה לקבוע את בסיס התקציב של רשות השידור באופן רב-שנתי ובלתי תלוי, וכך להימנע אפילו ממראית עין של פגיעה בשידור הציבורי ובעצמאותו.

לפני קרוב לשנה החלתי לעסוק בנושא ביטול האגרה ונדהמתי מעוצמת הרגשות השליליים נגדה בקרב הציבור הרחב. יחד עם עשרות אלפי אנשים, ביקשנו לבטל את האגרה ולו בכדי להחזיר לציבור את התקווה, כי התארגנות והתמדה יכולות עדיין לשנות את מציאות החיים בישראל.

מר ארדן, אנא שמע את קול הציבור. בדומה לשר לשעבר משה כחלון, שקצר שבחים על הישגיו בנושא עלויות התקשורת, גם לך יש כאן הזדמנות פז למלא את שליחותך הציבורית נאמנה – ובטוחני שהציבור יידע להעריך זאת. נשמח לעזור לך לבטל את האגרה.

תומר טרבס הוא ממייסדי תנועת עוּרו – התנועה החברתית לייצוג הרוב, שמובילה מאבק ציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה

עוד על המאבק לביטול האגרה, כפי שהתחיל כאן בבלוג "הישראלים": מבטלים את האגרה – תקווה חדשה.

קישור למקור באתר וואלה: כך ניפטר מהאגרה אחת ולתמיד – מאת תומר טרבס.

ראיון בערוץ 2 בנושא ביטול אגרת הטלוויזיה

אנחנו עוד נצליח – צריך להאמין ולהתמיד. בהמשך למאבק הציבורי בדרישה לבטל את אגרת הטלוויזיה, ולהצטרפות של תנועת עורו לחזית המאבק, התראיינתי ביום ד' 17.4.2013 בתכנית "העולם הבוקר" עם אברי גלעד והילה קורח וסיפרתי להם על ההתקדמות.

כמו תמיד, אשמח לתגובות. הנושא חשוב לי כתרופת נגד לציניות ולייאוש – אם נצליח להגיע להישגים כאן, אולי נשיב לציבור הישראלי את התקווה, כי בפעילות מאורגנת ותוך התמדה, אפשר לשנות ולשפר את מציאות החיים בישראל.

למי להצביע? ראיון אצל רזי ברקאי

למי להצביע בבחירות?

לקראת הבחירות הכלליות, העלתה תנועת עורו משחק שעוזר למתלבטים להחליט עבור מי להצביע.

השבוע התראיינתי בגלי צה"ל אצל רזי ברקאי וסיפרתי על עורו ועל המשחק החדש:

משחק הבחירות של עורו

המשחק מציג ציטוטים בעילום שם של ראשי מפלגות, אתם מוזמנים לדרג את מידת ההזדהות שלכם, ובסופו של דבר לקבל ניתוח של העדפותיכם האישיות ומידע נוסף אודות המועמדים.

מוכנים להתחיל? לחצו על הקישור: פוליטיקלי קורקט – תנועת עורו.

קטעים מתוך הראיון

שודר במקור: גלי צה"ל, רזי ברקאי, 15 בינואר 2013.

(לא תמלול מדוייק)

תומר טרבס, ממייסדי תנועת עורו.

עורו היא תנועה חברתית לייצוג הרוב – אנחנו מנסים לעורר את הציבור למעורבות. בקשר עם הבחירות, זה אומר קודם כל לצאת ולהצביע – ויחד עם התאחדות הסטודנטים ומתפקדים אנחנו עורכים סדרה של אירועים ומפגשים לעידוד הצבעה.

אבל הרבה מתלבטים פונים ושואלים: למי להצביע?

העלנו באתר תנועת עורו משחק בשם "פוליטיקלי קורקט" שם תוכלו לראות מי המועמדים חושבים כמוכם, ללמוד על הדיעות שלהם ולקרוא מה הם עשו בכנסת האחרונה ובכלל.

המשחק מציג ציטוטים אנונימיים, ולגבי כל אחד אתה צריך ללחוץ אם אתה מזדהה או לא. רק אז ייחשף מי אמר את הציטוט, ותמשיך הלאה.

בסוף המשחק, יוצג לך מי המועמדים שאיתם אתה מזדהה במיוחד, וגם מידע נוסף משותפים של עורו, כמו התנועה לאיכות השלטון וכנסת פתוחה.

רזי, ברשותך יש לי אזהרה חשובה. אתה יודע, כשמתכנן המשחק של עורו, דור קונפורטי, הציג לי את הקונספט, אני חשבתי שהציבור לא ירצה לשחק. אבל הנה האזהרה: מדובר במשחק מדבק מאוד ואלפים כבר השתתפו. אני מזמין את הציבור לבחון בעצמו באתר של עורו.

תעמולת בחירות באינטרנט – ראיון רדיו רשת ב'

איריס לביא מראיינת את תומר טרבס, ברשת ב' של קול ישראל, בנושא תעמולת בחירות באינטרנט, בעקבות ההחלטה התקדימית בעניין הבית היהודי נ' הליכוד ופייסבוק, המחילה את חוק דרכי התעמולה על תעמולת בחירות ברשת

שודר (חי) במקור ביום ג', 8 בינואר 2013, בשעה 18:45, שבועיים לפני בחירות ינואר 2013

תעמולת בחירות באינטרנט – קטעים מתוך ראיון הרדיו של רשת ב'

תומר טרבס אצל איריס לביא

* לקריאה נוספת והעמקה מעט יותר "משפטית": החלת חוק דרכי תעמולה על האינטרנט – חידוש משפטי.

(לא תמלול מדוייק)

איריס, בחדשות עדכנו כי יו"ר ועדת הבחירות הורה לצנזר משפט בתשדיר תעמולה של "עוצמה לישראל", אבל במקביל אני רואה את אותה המודעה בפייסבוק, כולל המשפט המצונזר מהטלוויזיה.

השכל הישר אומר, שאם משפט מסויים מסית לגזענות, אז הוא צריך להיות אסור הן בטלוויזיה והן באינטרנט, ללא קשר לאמצעי התקשורת.

בעיניי, מוטב לא להתערב בתכנים של התעמולה, אבל בכל מקרה – הדין צריך להיות אחיד: אסור או מותר בטלוויזיה, אותו הדבר גם באינטרנט.

הסיפור של תעמולת הבחירות באינטרנט מתחיל לפני קצת יותר מעשור, כשמפלגת ש"ס עתרה נגד השתתפות של אופיר פינס בצ'ט מקוון ודרשה לאסור על תעמולת בחירות באינטרנט באופן גורף.

השופט חשין קבע אז כי בהיעדר הוראות מפורשות בחוק דרכי התעמולה, אין סיבה להגביל את חופש הביטוי ברשת, ולכן – החוק לא חל על תעמולה ברשת.

אפשר להבין את הפסיקה אז לאור הדרך שהחוק התפתח לאורך השנים – בכל פעם שנוסף אמצעי תקשורת, תקנו את החוק והוסיפו הוראות לגבי תעמולה – מודעות מודפסות, פרסום חוצות, רדיו, טלוויזיה, רדיו אזורי.

המחוקק רדף אחרי הטכנולוגיה, אבל לגבי האינטרנט – לא תוקן החוק, ולכן נקבע שהרשת מחוץ לתחולת חוק דרכי התעמולה והכל מותר.

מאז ההחלטה בעניין ש"ס, זה היה הכלל ויושבי ראש וועדת הבחירות דחו בקשות שנגעו לתעמולה ברשת. למעשה, גם מפלגת ש"ס הכירה בכך וכיום היא פעילה מאוד ברשת. לאחרונה אפילו ראיתי מודעה שלה בתוך אפליקציה באייפון שם היא מקדמת את עמוד הפייסבוק שלה.

והנה, בשבוע שעבר, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, קיבל החלטה תקדימית, שהופכת את ההלכה בפועל ופותחת פתח להחלת כללי תעמולת הבחירות גם באינטרנט.

סיפור המעשה היה שרשימת הבית היהודי עתרה נגד הליכוד, בטענה כי אנשי הליכוד פרסמו בפייסבוק מודעות תעמולה כנגד הבית היהודי, מבלי להזדהות על גבי המודעות.

עכשיו, החוק אוסר על תעמולת בחירות אנונימית, אבל הסעיף נקבע במפורש ביחס למודעות מודפסות. לפי ההלכה עד היום, אפשר היה לצפות שמכיוון שמדובר ברשת, השופט ידחה את הבקשה ויאפשר תעמולה חופשית.

אלא שהשופט רובינשטיין קבע, כי על פי תכלית החוק ומבחן השכר הישר, ההגבלה על תעמולה אנונימית צריכה לחול גם ברשת. הוא אף הרחיב וכתב כי אין מקום לקביעה גורפת, לפיה החוק אינו חל על פרסום מודעות באינטרנט.

בהתאם, קבע כי על הליכוד להבהיר אם המפלגה עומדת מאחורי הפרסום באינטרנט ואם היא תואיל להימנע מפרסום אנונימי שכזה, לרבות ברשת האינטרנט.

לאור התקדים, המצב החדש הוא כי, בשינויים המחוייבים, אפשר לצפות שהמהות של מגבלות בחוק התעמולה תחול גם באינטרנט. דוגמאות אפשריות:

  • איסור על שימוש בצה"ל באופן העשוי ליצור רושם כי הצבא מזוהה עם המפלגה.
  • איסור שימוש בנכסי ציבור ובכספים של גוף ממשלתי.
  • הגבלה על שיתוף ילדים מתחת לגיל 15 (למעט בפעילות שגרתית).
  • איסור על מודעות אנונימיות מטעם מפלגות.
  • איסור על הפרעה בלתי הוגנת.

עוד דוגמה מעניינת: חוק הבחירות קובע (סעיף 129), שיש להפסיק את התעמולה ברדיו ובטלוויזיה החל מהשעה 7 בערב ביום שלפני יום הבחירות. אם יידרש לכך יו"ר ועדת הבחירות, הוא יצטרך לקבוע האם זה נכון גם לגבי הרשת, שבה חלק מן השידורים זהים למעשה לטלוויזיה, עם אולפן ושידור חי ווידיאו והכל. עוד נראה.

לטעמי, ההחלטה היא צעד בכיוון הרצוי. בכנסת הבאה, אפשר לקוות, שהמחוקק יתקן את חוק דרכי התעמולה ויתאים אותו למציאות, אבל הפעם – במקום להוסיף תיקון בנוגע לאינטרנט, אני הצעתי במחקר שלי ועדיין מציע – לקבוע הוראות מהותיות, אשר יחולו באופן נייטרלי מבחינה טכנולוגית, בלי קשר לאמצעי התקשורת.

חשוב שתעמולת הבחירות תיעשה בצורה הוגנת ומזמינה, כדי לא להרחיק את הציבור מהמשחק הפוליטי. התעמולה אמורה לעודד אנשים להשתתף ולהצביע, ולא להיפך.

לסיום, ברשותך איריס, כמו שיש משוגעים לאירוויזיון, יש גם מי שעוקבים בדריכות אחרי תעמולת הבחירות, ואני מזמין את מי שמתעניין עוד בנושא תעמולת הבחירות באינטרנט ובכלל לבקר בבלוג שלי "הישראלים" ולקרוא עוד.

תודה.

* לקריאה נוספת והעמקה מעט יותר "משפטית": החלת חוק דרכי תעמולה על האינטרנט – חידוש משפטי.

עזיבת המסוגלים – ראיון בערוץ 2 עם אברי גלעד והילה קורח

העולם הבוקר

אני שמח לשתף ראיון בערוץ 2 עם אברי גלעד והילה קורח בנושא עזיבת המסוגלים – אני מצטרף בפועל לשיחה בדקה מספר 4 (אבל כדי להבין את ההקשר אפשר לצפות בכל הסרטון).

מתוך הראיון

"90% מבוגרי רנה קסין כבר לא גרים בירושלים".

"מי עוזב? מי שמסוגל לעזוב – עזיבת המסוגלים – מי שעוד יכול לפרנס, לעבוד, לשלם מיסים, הם הראשונים שמחפשים לעצמם מקום טוב יותר, בגלל הקשיים. ברגע שהם עוזבים, למי שנשאר מאחורה נהיה קשה יותר, ואז עוד שכבה עוזבת. בירושלים זה קרה בצורה מובהקת".

עזיבת המסוגלים – חומר נוסף

בזמן האחרון אני מדבר וכותב על התופעה של "עזיבת המסוגלים", הן ברמה הלאומית של ישראל והן קודם לכן בעיר הבירה שלנו ירושלים. להרחבה ולרקע נוסף, אני מזמין לקרוא:

עזיבת הירושלמים – תשעה מכל עשרה בוגרים של תיכון רנה קסין בירושלים עזבו את העיר. התהליך של עזיבת המסוגלים מתפשט מירושלים לישראל כולה וצריך להתמודד איתו.

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה: יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות.

יש לי ארץ אחרת? – כתבה במוסף הארץ: תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל.

צאתכם לשלום – עזיבת הירושלמים בעיתון זמן ירושלים

כשתומר טרבס, ממקימי תנועת "עורו", ארגן את כנס המחזור שלו מרנה קסין, הוא גילה שתשעה מכל עשרה בוגרים עזבו  את העיר. את עצמו הוא עדיין מגדיר ירושלמי, אבל מביתו בכפר אוריה הוא מותח קווים משותפים בין העוזבים את העיר ליורדים מהארץ

(קליק על התמונה להגדלה – קטעים נוספים, מתחתיה)

צאתכם לשלום - זמן ירושלים 21.12.2012

צאתכם לשלום – זמן ירושלים 21.12.2012

מאת: מאיה הורודניצ'אנו

צילום: נועם שרון

פורסם במקור: זמן ירושלים (מעריב) 21.12.2012 (עמודים 28-30)

עזיבת הירושלמים – עזיבת המסוגלים

בזמן האחרון אני כותב ומדבר על התופעה של עזיבת המסוגלים, הן ברמה הלאומית של ישראל, והן קודם לכן בעיר הבירה שלנו. להרחבה ורקע, אני מזמין לקרוא כאן:

עזיבת הירושלמים – תשעה מכל עשרה בוגרים של תיכון רנה קסין בירושלים עזבו את העיר. התהליך של עזיבת המסוגלים מתפשט מירושלים לישראל כולה וצריך להתמודד איתו.

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה: יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות.

יש לי ארץ אחרת? – כתבה במוסף הארץ: תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל.

קטעים מתוך הכתבה

עזיבת הירושלמים

במהלך ההכנות לכנס המחזור של בוגרי רנה קסין, מחזור נ"ב – 1993, גילה תומר טרבס כי תשעה מתוך עשרה מחבריו לשכבה עזבו את העיר. טרבס, ממייסדי תנועת "עורו", אשר עוסקת בין היתר בנושאי ההגירה מהעיר ומהארץ, הופתע מהנתון, אף שגם הוא נכנס לסטטיסטיקה העגומה של מאזן ההגירה השלילי מהעיר.

לפי מכון ירושלים לחקר ישראל, בשנת 2011 עזבו את העיר 18 אלף תושבים, לעומת 10,500 שנכנסו אליה, כלומר – מאזן הגירה שלילי של 7,500 תושבים. יש לציין כי משנת 2008 המאזן השלילי הולך וגדל.

עזיבת המסוגלים

טרבס מתאר את תהליך ההגירה ככזה שמתחיל ב"עזיבת המסוגלים". "עוזבים דווקא אנשים מהמגזר היצרני, אנשים שמסוגלים למצוא עבודה, וכך לכל מי שנשאר מאחור נעשה קשה יותר. אנשים מעטים נאלצים לשאת בנטל הארנונה, המסים, ההתנדבות והפעילות בעיר, ומשום שנהיה קשה יותר, עוד עוזבים". גם בשלב זה, לדברי טרבס, עוזבים אלה שמסוגלים לשפר את מצבם. "מי שעוזבים הם דווקא אלה שעדיין מסוגלים למצוא עבודה ולהתקדם. וכך המצב הולך ומחמיר, וכל פעם עוד ועוד עוזבים. התוצאה היא שהעיר פושטת את הרגל מבחינה כלכלית, ומקבלת תקציבים מהמדינה וכל מני תמריצים בשביל להחזיק אותה. במקום להיות עיר הבירה שמושכת במגנט ישראלים ויהודים מרחבי הארץ והעולם, התוצאה היא הפוכה – הצעירים שגרים בירושלים עוברים ממנה. יש כאלה שיקפצו ויגידו שזה לא נכון, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. אחד בלבד מכל עשרה בוגרים של בית הספר נשאר בעיר".

ללקק את המרפק

את תופעת העזיבה מתאר טרבס גם בספרו "ללקק את המרפק". "במשך מאות ואלפי שנים היתה ירושלים סמל של העם היהודי, ובקורותיה משתקפת ההיסטוריה של עם ישראל… כשהעיר פורחת – העם פורח, וכשהעיר קמלה – העם בצרות. בשנים האחרונות, וזאת ידע כל מי שחי בעיר הבירה גם בלי לקרוא את הנתונים הסטטיסטיים, העיר דועכת. שני הקרעים הגדולים של החברה הישראלית בוערים בה, ומתוך כל שלושה אנשים, אחד הוא חרדי, אחד הוא ערבי ואחד הוא חילוני או מסורתי. בכל מקרה, שלושתם חולקים משהו משותף – הם עניים, וכנראה גם לא בדיוק מאושרים".

חוזה המחאה

ספרו של טרבס יצא לאור כבר לפני כשש שנים, ואחת הסצנות המתוארות בו מוכרת לרובנו מקיץ 2011. הסצנה מתארת שני חברים שעומדים בתל אביב ומדברים על מעמד הביניים, על קניית דירה "ועל הרבה מההתרחשויות שליוו את הקיץ שעבר", אומר טרבס. "כשאנשים התחילו לדבר ברוטשילד, כל העניין התעורר מחדש".

הסיבות לעזיבה

מה גרם לדעתך לתחילת ההגירה מהעיר? "ברמה הפרקטית של היום-יום, החיים בירושלים היו קצת יותר קשים. הייתה פחות עבודה, ותל אביב וחו"ל נראו קורצים יותר", אומר טרבס. לצד זה הוא מציין גם את הרמה הערכית. "הפטריוטיזם והזיקה שלנו לעיר הבירה נחלשו", הוא אומר, "והחינוך לא יצר את החיבור לעיר. ברגע שהזיקה לעיר נחלשת, אז בוחנים את המגורים לפי איכות החיים, ואפשר למצוא איכות חיים טובה יותר ביישובים שמקיפים את ירושלים ובתל אביב". לדעתו, היחלשות הזיקה לעיר קודמת לבעיות הפרקטיות, וכך הדרך החוצה מהירה יותר.

תופעה ישראלית

לדברי טרבס, התופעה הירושלמית מתפשטת גם ליתר המדינה. "בעיניי, ירושלים תמיד הייתה סמל העם היהודי וסמל של ישראל בכלל, ועכשיו, אותו תהליך של 'עזיבת המסוגלים' מתפשט לכל הארץ. אנשים לא כל כך אוהבים לדבר על זה, אבל אותם מסוגלים עוזבים גם את ישראל", הוא טוען. בדומה לתהליך שקורה בירושלים, טרבס מתאר תהליך דומה שקורה גם בכלל ישראל, שבו הפטריוטיות נחלשת, ובעקבותיה מקום המגורים נקבע לפי פרמטרים של איכות חיים ו"הדשא של השכן בחו"ל ירוק יותר".

טרבס מסביר כי יש חשיבות רבה לאפשרות של אדם להחליט על מקום מגוריו. "חשוב מאוד שתהיה לכל אחד בחירה איפה הוא רוצה לחיות. הבחירה היא מאוד חשובה, אם זה בחו"ל ואם זה בארץ. השאלה היא איך הופכים את ישראל וירושלים לאטרקטיביות כדי שהדור החדש יבחר לגור כאן, לא מתוך חוסר ברירה".

קודם כל בית

לסיום מבקש טרבס להדגיש כי "כל הזמן אומרים שישראל היא הבית של העם היהודי, אבל אני חושב שהיא קודם כל צריכה להיות באמת בית – מקום שאנשים רוצים לחיות בו משום שטוב להם בו – וזה נכון גם לגבי ירושלים".

צאתכם לשלום - העמוד השלישי

צאתכם לשלום – העמוד השלישי

אודות תנועת עורו

תנועת "עורו", שתומר טרבס נמנה עם מייסדיה, היא תנועה חברתית שפועלת למען שינוי סדר העדיפויות הלאומי ויצירת סדר יום אזרחי חדש, אשר כולל בין היתר מאבק נגד הריכוזיות, צמצום פערי השכר, הזדמנות שווה לכל האזרחים, כלכלה חופשית ויצרנית אך הוגנת, חלוקת נטל צודקת וחיזוק שלטון החוק.

"עורו" עושה שימוש במרחב הווירטואלי וכן מקיימת פעילויות שטח במטרה לעורר דיון ציבורי ולהשפיע על המוסדות הפוליטיים, תוך שיתוף פעולה עם ארגונים ועמותות העוסקים בתחומים קרובים. ב"עורו" מנסים לא להתייחס לנושא המדיני, במטרה לפנות למכנה המרכזי המשותף של כלל התושבים וליצור חזית מאוחדת וחוצה מגזרים. הפורום המייסד של התנועה כולל אישי ציבור, פעילים חברתיים, רבנים, אמנים ואנשי אקדמיה מכלל שכבות האוכלוסיה ומכל רחבי הארץ.

* עדכון: קישור לכתבה מלאה באתר מעריב, קליק – למה הירושלמים ממשיכים לעזוב את העיר?

עזיבת המסוגלים – יש לי ארץ אחרת?

תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל

כתבתי על עזיבת המסוגלים בהרחבה:

יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות

קישור לקריאה נוספת בנושא: עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה

– קליקהרשמה לעדכונים, כדי שנוכל להמשיך לדבר ולעשות יחד –

יש לי ארץ אחרת? כתבה במוסף הארץ

מוסף הארץ הקדיש בסוף השבוע את כתבת השער שלו ולא פחות מ-12 עמודים מלאים לנושא בכתבת עומק של סיון קלינגבייל ושני שילה.

תחת הכותרת "יש לי ארץ אחרת – למה כמעט 40% מהישראלים שוקלים לעזוב" נכתב בכותרת המשנה:

סקר "הארץ" וחברת המחקר "מידע שיווקי" מראה כי 37% מהישראלים שוקלים לעבור לחיות בחו"ל. אצל רובם, הסיבה העיקרית היא הקושי להתקדם כלכלית. האם מדובר בפנטזיה או בתופעה ממשית ומדאיגה; האם זו נטייה גלובלית או בעיה המיוחדת לישראל; מהם הקווים לדמותם של העוזבים, ויותר מהכל:­ מה אפשר לעשות כדי לגרום לצעירים יצרנים ומוכשרים להישאר פה?

מוסף הארץ, 14.12.2012, עמודים 30-41.

יש לי ארץ אחרת? הארץ 14.12.12 - שער המוסף

יש לי ארץ אחרת? הארץ 14.12.2012 – שער המוסף

שמחתי להתראיין ולתרום לכתבה את פסקת הפתיחה:

"ברחוב שלנו בכפר אוריה גרות שמונה משפחות – שלוש מהן עזבו לארצות הברית בשנה האחרונה. מה שמטריד אותי הוא שזה לא מדגם מייצג. בעיר הסמוכה אלינו יש שכונות שלמות של מהגרים – רובם חרדים אנגלו־סקסים. אלו אנשים עובדים, אבל הילדים שלהם כבר במערכת חינוך שאינה מעודדת יצרנות". כך פותח את פגישתנו תומר טרבס, ממייסדי תנועת "עורו".

עוד נכתב בהמשך:

"מה שקורה כיום במדינה מזכיר את התהליך שעבר על ירושלים", אומר טרבס. "ירושלים חיה בכל יום כל סכסוך אפשרי. מי שעזב אותה לאורך השנים הם אלה שיכלו לפרנס והעיר הפכה לענייה. בלי תקציבי ההעברה של המדינה היא לא היתה מתקיימת". טרבס מכנה זאת "עזיבת המסוגלים", ומסביר שבניגוד לעבר, אז כינו את העוזבים "יורדים" ונראה היה שהם הולכים לעבוד כנהגי מוניות – הפעם מדובר בשכבה של אנשים בעלי כישורים, שיכולים להתפרנס בארצם, אבל בוחרים לעשות זאת במקום אחר. "אנשים עוזבים את ישראל בגלל מה שקרה לרעיון הציוני. ברגע שהזיקה לישראל נחלשת, הטעם להישאר נמדד על פי איכות החיים וישראל נמצאת במקום לא טוב מבחינה זו". הקביעה של טרבס היא מסוג האמירות שמקפיצות את הטוקבקיסטים, אבל בסופו של דבר היא מגובה במספרים.

עזיבת המסוגלים - תומר טרבס - מוסף הארץ 14.12.2012

עזיבת המסוגלים – תומר טרבס – מוסף הארץ 14.12.2012

סקר הארץ: 37% מהאוכלוסייה היהודית בישראל שוקלים להגר ממנה

את היתר אני מזמין אתכם לקרוא בכתבה המלאה באתר הארץ – קישור לכתבה המלאה. מדובר בכתבה ארוכה, מעמיקה ומעוררת מחשבה. מומלץ לקרוא ואז להצטרף לדיון ולעשייה – מה אפשר לעשות כדי לשמר את חופש הבחירה של הישראלים, אבל לגרום להם לבחור בישראל בתור ביתם?

למתעניינים, אני מצרף כאן למטה גם תמונות עם הנתונים של הסקר שנערך – קליק להגדלה.

יושבים על הגדר - מוסף הארץ - 14.12.2012 - נתונים

יושבים על הגדר – מוסף הארץ – 14.12.2012 – נתונים

יושבים על הגדר - מוסף הארץ - 14.12.2012 - נתונים 2

יושבים על הגדר – מוסף הארץ – 14.12.2012 – נתונים 2

יושבים על הגדר - מוסף הארץ - 14.12.2012 - נתונים 3

יושבים על הגדר – מוסף הארץ – 14.12.2012 – נתונים 3

– קליקהרשמה לעדכונים, כדי שנוכל להמשיך לדבר ולעשות יחד –