ארכיון תגיות: עורו

הי, מישהו שומע אותי?

מבטלים את האגרה

"הי, מישהו שומע אותי?" כתב חמי רודנר ושרה להקת "איפה הילד" בשנות התשעים, ומאז ועד היום רבים בציבור משתאים למול המערכת הפוליטית ומזמזמים לעצמם בכעס מתגבר – הי, מישהו שומע אותנו? נושאים רבים כל כך זוכים לתמיכה עממית רחבה, אבל ממשלות קמות, נופלות ומתחלפות, וההסכמה הציבורית לא הופכת למציאות. לעתים נדמה כאילו נבחרי הציבור פועלים בנפרד משולחיהם ובעוד אנחנו שומעים את הבטחותיהם מכל עבר, התקשורת נותרת חד-צדדית.

דוגמה מובהקת לנושא, שההסכמה עליו מוחלטת וחוצה מגזרים, היא הדרישה לביטול גביית אגרת רשות השידור. רוב מוחלט של הציבור הישראלי תומך בביטול גביית האגרה. כאשר מסכימים על חשיבותו של שידור ציבורי עצמאי ואיכותי, אזי גם בקרב חברי הכנסת, הן בכנסת הקודמת והן בכנסת החדשה, ישנו רוב מוצק התומך בביטול אגרת הטלוויזיה. אין אפילו צורך לחזור שוב על הטיעונים כנגד אותו מס ארכאי, מיותר ובזבזני, שכן אין מי שקם להגן עליו יותר.

בשנה החולפת התארגנו למאבק ציבורי מסודר בקריאה לביטול האגרה מתוך רצון להשיב את התקווה לישראלים ולהוכיח לציבור, כי פעילות אזרחית עיקשת יכולה לשפר את מציאות החיים. מה שהתחיל בכמה פסקאות כאן בבלוג, התפתח במהירות לעשרות אלפי שיתופים בפייסבוק, לעצומה מאורגנת ובסופו של תהליך – להתאגדות אזרחית בהובלת תנועת עוּרו. הנחנו שאם נשמיע את קולו של הרוב בצורה ברורה וחזקה, גם חברי הכנסת יהיו קשובים ונכונים לפעולה.

עם כניסתו של השר גלעד ארדן למשרד התקשורת, מצאנו הזדמנות נדירה לתמוך בשר ולעודד אותו לפעולה. תקוותנו הייתה כי במסגרת הכוונות הטובות לפוליטיקה חדשה, תתאפשר תקשורת דו-כיוונית והפעם יתורגם רצון העם גם לפעולה בשטח. ובאמת, עד מהרה נעתרו חברי כנסת ואפילו השר עצמו להיפגש, להקשיב ולשקול בחיוב את הרעיון לביטול אגרת הטלוויזיה כפי שהיא נגבית היום מהציבור.

גלעד ארדן - מבטלים את האגרה

עם זאת, למול הסיכוי לשינוי, קמים בעלי אינטרסים לשימור המצב הקיים ומנסים לבלום את המהלך.  לאחרונה פורסם כי השר שוקל לסגור את רשות השידור במתכונתה הנוכחית ולבצע רפורמה מרחיקת לכת בשידור הציבורי. אין לטעות, המאבק לביטול האגרה צריך להתקיים ללא קשר לרפורמות רחבות, אשר יישומן יקח שנים רבות. אנו לא ניתן לפוליטיקה ישנה למרוח אותנו שוב שנים בדיונים על רפורמות ברשות.

אנו קוראים לשר ארדן לא לאבד את המיקוד – הבעיה הבוערת ביותר אשר יש לה פתרון קל ומהיר נמצאת באגף הגבייה של רשות השידור. לא במקרה הצענו לשר לבקש תחילה את הנתונים המלאים, אשר משום מה מוסתרים מעיני הציבור. מדובר בגוף מסואב, חממה למינויי מקורבים, המתעמר בציבור, נכשל במשימתו, ומבזבז עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. לו רק, בתור צעד ראשון, יסגור השר את אגף הגביה ואפילו ימשיך בגביית האגרה באמצעות רשות המיסים או גוף קיים אחר, כבר יחסוך לציבור סכומי עתק והרבה עגמת נפש. בהמשך, יוכל גם למצוא מקור מימון חלופי לרשות השידור, תוך כדי ייעולה ושיפור איכות השידורים – אך כל זאת רק אחרי ובלי קשר לביטול האגרה.

הי, מישהו שומע אותי? אני מקווה מאוד. הציבור הישראלי מאס באגרת הטלוויזיה הבזבזנית, המאבק הציבורי הבשיל, הפוליטיקה החדשה פותחת חלון הזדמנויות לתקשורת דו-כיוונית, ושר התקשורת החדש יכול לפעול לטובת הציבור ולזכות בברכתו כאשר יבטל את האגרה.

תומר טרבס - ממובילי המאבק לביטול האגרה

תומר טרבס הוא ממייסדי תנועת עורו

* עוד על המאבק הציבורי לביטול אגרת הטלוויזיה כאן בבלוג "הישראלים" – לחצו כאן: מבטלים את האגרה.

** להצטרפות למאבק של תנועת עורו – לחצו כאן: מבטלים את האגרה עם עורו.

ראיון בערוץ 2 בנושא ביטול אגרת הטלוויזיה

אנחנו עוד נצליח – צריך להאמין ולהתמיד. בהמשך למאבק הציבורי בדרישה לבטל את אגרת הטלוויזיה, ולהצטרפות של תנועת עורו לחזית המאבק, התראיינתי ביום ד' 17.4.2013 בתכנית "העולם הבוקר" עם אברי גלעד והילה קורח וסיפרתי להם על ההתקדמות.

כמו תמיד, אשמח לתגובות. הנושא חשוב לי כתרופת נגד לציניות ולייאוש – אם נצליח להגיע להישגים כאן, אולי נשיב לציבור הישראלי את התקווה, כי בפעילות מאורגנת ותוך התמדה, אפשר לשנות ולשפר את מציאות החיים בישראל.

תנועת עורו מצטרפת למאבק לביטול האגרה

עדכון חשוב: תנועת עורו מצטרפת למאבק לביטול האגרה

המאבק הציבורי לביטול גביית אגרת הטלוויזיה תופס תאוצה ורושם עוד צעד חשוב: עוּרו – התנועה החברתית לייצוג הרוב – מצטרפת רשמית למאבק.

מדובר בחיזוק משמעותי של תנועה חברתית מובילה, שכבר הוכיחה את יכולתה לאגד ציבור רחב סביב נושאים מוסכמים ולהביא לשינוי מציאות החיים בישראל. ההצלחה האחרונה הייתה ביצירת לחץ ציבורי להקמת ממשלה קטנה וחסכונית, אשר גם הביא לתוצאות בפועל.

מחזירים את טופס תשלום האגרה

בפעולה ראשונה, קוראים חברי תנועת עורו לציבור לשלוח באופן סמלי את דרישת תשלום האגרה בחזרה לממשלת ישראל, בקריאה לממשלה לקחת אחריות ולבטל את הגבייה הבזבזנית והמרגיזה. בהמשך, תפעל התנועה בכל המישורים, לרבות בתקשורת, בכנסת ומול הממשלה, כדי להביא לביטול גביית האגרה.

למעלה מ- 4,200 איש חתמו על העצומה הקוראת לביטול האגרה, כאן בבלוג הישראלים, ועתה אנחנו ממשיכים. הלחץ שלנו נושא פרי וצריך להתמיד. אני מזמין את כולם להצטרף ולשלוח בחזרה את הטפסים (לא מדובר במרד תשלומים, אלא באקט סימבולי בעל משמעות ציבורית).

עמוד המאבק של עורו בפייסבוק: חברי עורו מבטלים את האגרה.

להחזרת טופס התשלום, לחצו כאן והשפיעו: מבטלים את האגרה עם עורו (דורש פייסבוק).

עמוד המאבק של עורו באתר התנועה (לא דורש פייסבוק): ביטול האגרה באתר עורו.

מבטלים את האגרה - מחזירים את דרישת התשלום

מבטלים את האגרה – מחזירים את דרישת התשלום

גילוי נאות: כידוע, אני נמנה עם פורום המייסדים של תנועת עורו ועד לאחרונה כיהנתי גם כמנכ"ל התנועה.

לתקציר הפרקים הקודמים של המאבק לחצו כאן: הישראלים מבטלים את האגרה.

מבטלים את אגרת הטלוויזיה – תקווה חדשה

לאחר שמונה חודשים של מאבק ציבורי, יש תקווה חדשה בדרך לביטול אגרת הטלוויזיה. סיכום ביניים מעודד

התנעת המאבק הציבורי לביטול האגרה

בחודש יוני 2012 פרסמתי כאן בבלוג "הישראלים" פוסט תחת הכותרת: "לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד – מי בעד?" בניסיון לעורר את הדיון סביב ביטול האגרה. אמנם ידעתי שמדובר בנושא בוער, אך עדיין הופתעתי מעוצמת והיקף התגובות. בפייסבוק נספרו למעלה משלושים אלף שיתופים ואלפי אנשים הגיבו בהתלהבות רבה ובקריאה למאבק ציבורי מסודר.

באותה תקופה פעלתי להשקתה של תנועת "עורו" בניסיון לעורר את הציבור למעורבות חברתית. התגובה השכיחה ביותר שנתקלנו בה ברחובות הייתה ייאוש. עזבו אתכם, אנשים אמרו, אין שום סיכוי לשנות את המצב. החלטתי שדווקא ביטול האגרה יכול להיות מקרה בוחן – נלמד את הנושא לעומק, נתארגן, נפעל בצורה מסודרת, ואולי כך נחזיר לאנשים את התקווה שעדיין אפשר לשנות את מציאות החיים בישראל.

מאז אני פועל בזמני החופשי המועט לטובת העניין. מדי פעם אני מתעייף, אבל אז שוב פונה אלי משפחה נזקקת הנרדפת על ידי רשות השידור או מישהו שקיבל שיחת טלפון מתחזה, ואני מקבל דחיפה להמשיך ולהתמיד. עתה, לקראת הקמתה של ממשלה חדשה בישראל, יש תקווה חדשה להצלחת המאבק. הכל תלוי בהתמדה של הציבור. של כולנו בעצם.

מבטלים את האגרה

מבטלים את האגרה – לחיצה על התמונה מובילה לעמוד הפייסבוק

מדוע לא מבטלים את האגרה

לא ארחיב כאן מה רע כל כך באגרה. זה כבר די ברור, ומי שרוצה להעמיק מוזמן לקרוא את כל הפוסטים הקודמים בנושא אגרת הטלוויזיה כאן: ביטול אגרת הטלוויזיה בבלוג הישראלים.

מטריד אותי הרבה יותר בשלב זה לגלות מה עוצר את השינוי – מדוע בעצם לא מבטלים את האגרה?

כדי לרדת לעומק הנושא, שוחחתי עם אישי ציבור שעסקו בו בעבר, קראתי פרסומים והצעות חוק שנכשלו, פניתי בכתב לכל אחד מחברי הכנסת… בשורה התחתונה הסתבר, כי יש רוב מוצק בציבור הישראלי הדורש לבטל את אגרת הטלוויזיה. כמעט כולם מסכימים כי מדובר במס מיושן ורגרסיבי כנגד החלשים, אשר גבייתו מעצבנת את האנשים וגרוע מכך – היא בזבזנית מאוד. אפשר לחסוך למדינה ארבעים מיליון שקלים מדי שנה, וכנראה שאף יותר, מעצם ביטול מנגנון הגבייה המיותר.

ובכל זאת, דווקא כדי לשפר את סיכויי ההצלחה של המאבק שלנו, מצאתי חמש סיבות לכך שלמרות דרישת רוב, אגף הגבייה של רשות השידור ממשיך להתקיים, ובגיבוש ההצעה יש התייחסות לכל אחת מהן.

1. עצמאות השידור הציבורי

הסיבה המרכזית לכך שטרם בוטלה האגרה טמונה למעשה בטעות. הנימוק המושמע ביותר מטעם המצדדים בהמשך גביית האגרה הוא הרצון לקיים שידור ציבורי איכותי ועצמאי. לטענתם, גביית האגרה מבטיחה את עצמאותה של רשות השידור מן הממשלה.

ובכן, גם אני בעד שידור ציבורי איכותי ועצמאי, אולם אין קשר לוגי מחייב בינו ובין האגרה. כיום, כאשר כן גובים את האגרה, קשה לתאר את שידורי הערוץ הראשון בתור עצמאיים או איכותיים. כלומר, גביית אגרה לא מבטיחה עצמאות או איכות. ומנגד, ישנם גופים ציבוריים אחרים, כדוגמת מבקר המדינה או משטרת ישראל, אשר פועלים באופן עצמאי ואיכותי מבלי לגבות אגרה מן הציבור.

2. הרפורמה ברשות השידור

מזה עשרות שנים ברור לכל מי שעוסק בנושא, כי רשות השידור מנוהלת בצורה מיושנת ובזבזנית וחייבת לעבור רפורמה ניהולית משמעותית. למרבה הצער, במשך השנים נכרך נושא גביית האגרה וגובהה בדיונים אודות הרפורמה, וכך ככל שנדחה יישום הרפורמה, נדחה גם הטיפול בגביית האגרה.

והנה, ממש לאחרונה התבשרנו כי בשעה טובה החל הביצוע המיוחל של רפורמה ברשות השידור, כמובן ללא ביטול גביית האגרה, ובכך הוסר נימוק זה כנגד ביטול האגרה. יש רפורמה ואפשר להפסיק להיאחז בה.

3. היעדר הנהגה אמיצה

חלק ממי שעסק בנושא האגרה בעבר מספר, כי חברי כנסת חששו כי פעילותם כנגד האגרה תגרור סיקור תקשורתי עוין מטעם עיתונאי רשות השידור. לפיכך, גם כאשר הועלו הצעות חוק לביטול האגרה, הן מימין (למשל רובי רבלין) והן משמאל (למשל איתן כבל), קשה היה למצוא להן תומכים.

אישית, אני מעריך הרבה יותר את עיתונאי רשות השידור ומתקשה להאמין כי הם יתנקלו לשליחי ציבור שמנסים ליישם את רצון הרוב. מה גם שההצעה המובאת כאן לא באה לפגוע בהם, אלא דווקא לחזק את מעמדם בסופו של דבר.

כדי לאתר את ההנהגה הדרושה, פניתי לכל חברי הכנסת והמפלגות. והנה, בטרם הבחירות התחייבו בפניי תשעה-עשר חברי כנסת כי יתמכו בהצעת החוק וכן מספר מפלגות הביעו תמיכה בהצעה המתגבשת. את הפרטים פרסמתי כאן: חברי כנסת תומכים בביטול האגרה, וכן כאן: מבטלים את האגרה – משאל מפלגות.

אפשר לקוות שריבוי חברי הכנסת החדשים בכנסת הנכנסת לצד הרייטינג הנמוך כל כך של הערוץ הראשון יהווה קרקע פוריה לגיבושה של ההנהגה האמיצה הדרושה.

4. לחץ עובדי אגף הגבייה

אף שאין לי נתונים מדוייקים, דומה כי אגף הגבייה שימש במשך שנים מקום נוח לסידורי ג'ובים, דבר שמבטיח לעובדיו לובי חזק בכנסת. אין ספק כי הם הפעילו לחץ כנגד סגירת האגף ואפשר להבין את החשש למקום עבודתם.

דווקא נימוק זה נכון בעיניי ולכן חשוב לוודא כי הפגיעה בעובדים תהיה הקטנה ביותר האפשרית. ככל הידוע לי, מדובר בכמאה וחמישים עובדים עם התמחות בגבייה, ובימים אלה בדיוק מרחיבה רשות המיסים את שורותיה בכמה מאות תקנים. יש כאן הזדמנות לנייד את העובדים המתאימים מאגף הגבייה של רשות השידור לרשות המיסים ובכך למזער את הפגיעה בהם.

5. התקציב ומשרד האוצר

נותרה אם כן הסיבה שמכשילה כמעט כל הצעה טובה – עמדת משרד האוצר. גם השנה, כבכול שנה למעשה, יטען משרד האוצר כי בימים של קיצוצים בתקציב, לא נשאר כסף לביצוע ההצעה.

נכון, ההצעה לביטול האגרה אכן דורשת הקצאת כספים מתוך תקציב המדינה. ואולם, מדובר בדיוק באותם כספים שגם כך נגבים כיום מן הציבור דרך אגף הגבייה, וסגירה של זה מחד, והקצאה של סעיף תקציבי מקביל מאידך, הם בסך הכל ניוד משאבים ללא שינוי. למעשה, יש שינוי לטובה – ההוצאה תהיה קטנה יותר בזכות החיסכון שינבע מסגירת מנגנון הגבייה הכפול והמיותר.

בנוסף, זה בדיוק תפקיד הממשלה – לקבוע סדרי עדיפות בתקציב הממשלה. במקרה הזה, השינוי לא בא על חשבון דברים אחרים, ובמקרה הקיצוני ביותר, אפשר אפילו להעלות את מס ההכנסה, אשר גבייתו פרוגרסיבית, זולה יותר ומקיפה יותר, ובזכות הרחבת מעגל המשלמים – יוקל הנטל. לטעמי אין בכך הכרח, אבל במקרה של התנגדות האוצר, זו יכולה להיות פשרה בכיוון הנכון.

הצעת הפשרה והעצומה לביטול אגרת הטלוויזיה

חלק מן ההצעות לביטול האגרה כוללות גם צעדים מרחיקי לכת יותר, כדוגמת הפרטת רשות השידור או סגירתה לחלוטין, אולם חלק מן הכוח של ההתארגנות הוא מציאת פשרה אשר מתאימה לחלקים נרחבים יותר בעם ובכנסת.

כדי לחזק את הפשרה, פתחתי עמוד עם עצומה לביטול האגרה, ובה הבאתי את עיקרי הצעת הפשרה, בזו הלשון.

אנו קוראים לכנסת ישראל לבטל לאלתר את גביית אגרת הטלוויזיה.

האגרה של רשות השידור היא מס מיושן, מיותר, הפוגע בחלשים וגורם לעגמת נפש רבה בקרב הציבור הרחב. אפשר וצריך לבטל את האגרה, תוך חיזוק ושיפור השידור הציבורי, בשלושה צעדים:

1. אישור הצעת חוק לביטול גביית האגרה על ידי רשות השידור.

2. הבטחת שידור ציבורי עצמאי ואיכותי יותר על ידי קביעת מקור תקציבי רב-שנתי בלתי תלוי.

3. סגירת אגף הגבייה של רשות השידור ועשיית מאמץ לקלוט את עובדיו ברשות המיסים.

הצלחת המהלך לביטול האגרה חשובה לנו גם כדי להחזיר את האמון בדמוקרטיה ובכוחם של אזרחים מאורגנים לשנות ולשפר את פני המדינה.

על העצומה חתמו עד כה, בשמם המלא ובצירוף כתובת דואר אלקטרוני, למעלה מ- 3,600 אנשים, והמספר עולה בהתמדה.

דברי הסבר להצעה לביטול האגרה

בקצרה אסביר, כי בבסיס ההצעה עומדת הצעת חוק קצרה מאוד, המבטלת את גביית האגרה על ידי רשות השידור וסוגרת למעשה את אגף הגבייה.

לאחר מכן, על מנת לנטרל את הנימוק של המגוננים על השידור הציבורי, מוצע לקבע את תקציב רשות השידור על ידי סעיף תקציבי רב-שנתי. אפשר, למשל, לקבוע את בסיס התקציב בתור חצי אחוז מן המסים הישירים, ובכך גם לתרום לגבייה פרוגרסיבית – העשירים משלמים יותר מן העניים.  נכון שיש בכך תלות מסוימת בממשלה, אבל תלות זו קיימת ממילא. דווקא מקור תקציבי רב-שנתי בלתי תלוי יחזק את עצמאות רשות השידור.

הסעיף השלישי מבקש להגן על עובדי אגף הגבייה ולעשות ניסיון כן לקלוט אותם ברשות המיסים, אשר ממילא מרחיבה את שורותיה.

תקווה חדשה לביטול האגרה

עם כינונה של הקואליציה החדשה בכנסת ה-19, יש סיכוי כי ימצא רוב לאישור הצעת הפשרה לביטול האגרה. כדי שזה יקרה והמאבק יבשיל להצלחה, לטובת כלל הציבור, עלינו האזרחים להמשיך את הלחץ כדי שחברי הכנסת החדשים ישמעו אותו חזק וברור – אנחנו בעד ביטול גביית האגרה.

אין ספק כי ישנם נושאים חשובים יותר במשא ומתן הקואליציוני, אבל מעל כולם ניצב הצורך בתקווה. הציבור הישראלי נוטה לייאוש מן היכולת להשפיע על מציאות החיים בישראל, והצלחת המאבק לביטול גביית האגרה יכול לספק תקווה חדשה.

אם טרם עשיתם זאת, אתם מוזמנים לחתום על העצומה כאן: עצומה לביטול האגרה.

כבר חתמתם? מעולה, עכשיו שלחו את הקישור לכמה שיותר אנשים במייל ובפייסבוק. בהצלחה לכולנו!

למי להצביע? ראיון אצל רזי ברקאי

למי להצביע בבחירות?

לקראת הבחירות הכלליות, העלתה תנועת עורו משחק שעוזר למתלבטים להחליט עבור מי להצביע.

השבוע התראיינתי בגלי צה"ל אצל רזי ברקאי וסיפרתי על עורו ועל המשחק החדש:

משחק הבחירות של עורו

המשחק מציג ציטוטים בעילום שם של ראשי מפלגות, אתם מוזמנים לדרג את מידת ההזדהות שלכם, ובסופו של דבר לקבל ניתוח של העדפותיכם האישיות ומידע נוסף אודות המועמדים.

מוכנים להתחיל? לחצו על הקישור: פוליטיקלי קורקט – תנועת עורו.

קטעים מתוך הראיון

שודר במקור: גלי צה"ל, רזי ברקאי, 15 בינואר 2013.

(לא תמלול מדוייק)

תומר טרבס, ממייסדי תנועת עורו.

עורו היא תנועה חברתית לייצוג הרוב – אנחנו מנסים לעורר את הציבור למעורבות. בקשר עם הבחירות, זה אומר קודם כל לצאת ולהצביע – ויחד עם התאחדות הסטודנטים ומתפקדים אנחנו עורכים סדרה של אירועים ומפגשים לעידוד הצבעה.

אבל הרבה מתלבטים פונים ושואלים: למי להצביע?

העלנו באתר תנועת עורו משחק בשם "פוליטיקלי קורקט" שם תוכלו לראות מי המועמדים חושבים כמוכם, ללמוד על הדיעות שלהם ולקרוא מה הם עשו בכנסת האחרונה ובכלל.

המשחק מציג ציטוטים אנונימיים, ולגבי כל אחד אתה צריך ללחוץ אם אתה מזדהה או לא. רק אז ייחשף מי אמר את הציטוט, ותמשיך הלאה.

בסוף המשחק, יוצג לך מי המועמדים שאיתם אתה מזדהה במיוחד, וגם מידע נוסף משותפים של עורו, כמו התנועה לאיכות השלטון וכנסת פתוחה.

רזי, ברשותך יש לי אזהרה חשובה. אתה יודע, כשמתכנן המשחק של עורו, דור קונפורטי, הציג לי את הקונספט, אני חשבתי שהציבור לא ירצה לשחק. אבל הנה האזהרה: מדובר במשחק מדבק מאוד ואלפים כבר השתתפו. אני מזמין את הציבור לבחון בעצמו באתר של עורו.

צאתכם לשלום – עזיבת הירושלמים בעיתון זמן ירושלים

כשתומר טרבס, ממקימי תנועת "עורו", ארגן את כנס המחזור שלו מרנה קסין, הוא גילה שתשעה מכל עשרה בוגרים עזבו  את העיר. את עצמו הוא עדיין מגדיר ירושלמי, אבל מביתו בכפר אוריה הוא מותח קווים משותפים בין העוזבים את העיר ליורדים מהארץ

(קליק על התמונה להגדלה – קטעים נוספים, מתחתיה)

צאתכם לשלום - זמן ירושלים 21.12.2012

צאתכם לשלום – זמן ירושלים 21.12.2012

מאת: מאיה הורודניצ'אנו

צילום: נועם שרון

פורסם במקור: זמן ירושלים (מעריב) 21.12.2012 (עמודים 28-30)

עזיבת הירושלמים – עזיבת המסוגלים

בזמן האחרון אני כותב ומדבר על התופעה של עזיבת המסוגלים, הן ברמה הלאומית של ישראל, והן קודם לכן בעיר הבירה שלנו. להרחבה ורקע, אני מזמין לקרוא כאן:

עזיבת הירושלמים – תשעה מכל עשרה בוגרים של תיכון רנה קסין בירושלים עזבו את העיר. התהליך של עזיבת המסוגלים מתפשט מירושלים לישראל כולה וצריך להתמודד איתו.

עזיבת המסוגלים – הסכנה שלא מדברים עליה: יש יותר ירושלמים בתל-אביב וניו-יורק. התהליך הזה, עזיבת המסוגלים, מתפשט גם לישראל. מי שיכול לעבוד ולשלם מיסים, עוזב ראשון. זו סכנה לאומית אמיתית והגיע הזמן לדבר עליה. וגם לעשות.

יש לי ארץ אחרת? – כתבה במוסף הארץ: תהליך ההגירה השלילית של ישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, שאותו אני מכנה "עזיבת המסוגלים", עבר על ירושלים ומתפשט עכשיו בישראל.

קטעים מתוך הכתבה

עזיבת הירושלמים

במהלך ההכנות לכנס המחזור של בוגרי רנה קסין, מחזור נ"ב – 1993, גילה תומר טרבס כי תשעה מתוך עשרה מחבריו לשכבה עזבו את העיר. טרבס, ממייסדי תנועת "עורו", אשר עוסקת בין היתר בנושאי ההגירה מהעיר ומהארץ, הופתע מהנתון, אף שגם הוא נכנס לסטטיסטיקה העגומה של מאזן ההגירה השלילי מהעיר.

לפי מכון ירושלים לחקר ישראל, בשנת 2011 עזבו את העיר 18 אלף תושבים, לעומת 10,500 שנכנסו אליה, כלומר – מאזן הגירה שלילי של 7,500 תושבים. יש לציין כי משנת 2008 המאזן השלילי הולך וגדל.

עזיבת המסוגלים

טרבס מתאר את תהליך ההגירה ככזה שמתחיל ב"עזיבת המסוגלים". "עוזבים דווקא אנשים מהמגזר היצרני, אנשים שמסוגלים למצוא עבודה, וכך לכל מי שנשאר מאחור נעשה קשה יותר. אנשים מעטים נאלצים לשאת בנטל הארנונה, המסים, ההתנדבות והפעילות בעיר, ומשום שנהיה קשה יותר, עוד עוזבים". גם בשלב זה, לדברי טרבס, עוזבים אלה שמסוגלים לשפר את מצבם. "מי שעוזבים הם דווקא אלה שעדיין מסוגלים למצוא עבודה ולהתקדם. וכך המצב הולך ומחמיר, וכל פעם עוד ועוד עוזבים. התוצאה היא שהעיר פושטת את הרגל מבחינה כלכלית, ומקבלת תקציבים מהמדינה וכל מני תמריצים בשביל להחזיק אותה. במקום להיות עיר הבירה שמושכת במגנט ישראלים ויהודים מרחבי הארץ והעולם, התוצאה היא הפוכה – הצעירים שגרים בירושלים עוברים ממנה. יש כאלה שיקפצו ויגידו שזה לא נכון, אבל העובדות מדברות בעד עצמן. אחד בלבד מכל עשרה בוגרים של בית הספר נשאר בעיר".

ללקק את המרפק

את תופעת העזיבה מתאר טרבס גם בספרו "ללקק את המרפק". "במשך מאות ואלפי שנים היתה ירושלים סמל של העם היהודי, ובקורותיה משתקפת ההיסטוריה של עם ישראל… כשהעיר פורחת – העם פורח, וכשהעיר קמלה – העם בצרות. בשנים האחרונות, וזאת ידע כל מי שחי בעיר הבירה גם בלי לקרוא את הנתונים הסטטיסטיים, העיר דועכת. שני הקרעים הגדולים של החברה הישראלית בוערים בה, ומתוך כל שלושה אנשים, אחד הוא חרדי, אחד הוא ערבי ואחד הוא חילוני או מסורתי. בכל מקרה, שלושתם חולקים משהו משותף – הם עניים, וכנראה גם לא בדיוק מאושרים".

חוזה המחאה

ספרו של טרבס יצא לאור כבר לפני כשש שנים, ואחת הסצנות המתוארות בו מוכרת לרובנו מקיץ 2011. הסצנה מתארת שני חברים שעומדים בתל אביב ומדברים על מעמד הביניים, על קניית דירה "ועל הרבה מההתרחשויות שליוו את הקיץ שעבר", אומר טרבס. "כשאנשים התחילו לדבר ברוטשילד, כל העניין התעורר מחדש".

הסיבות לעזיבה

מה גרם לדעתך לתחילת ההגירה מהעיר? "ברמה הפרקטית של היום-יום, החיים בירושלים היו קצת יותר קשים. הייתה פחות עבודה, ותל אביב וחו"ל נראו קורצים יותר", אומר טרבס. לצד זה הוא מציין גם את הרמה הערכית. "הפטריוטיזם והזיקה שלנו לעיר הבירה נחלשו", הוא אומר, "והחינוך לא יצר את החיבור לעיר. ברגע שהזיקה לעיר נחלשת, אז בוחנים את המגורים לפי איכות החיים, ואפשר למצוא איכות חיים טובה יותר ביישובים שמקיפים את ירושלים ובתל אביב". לדעתו, היחלשות הזיקה לעיר קודמת לבעיות הפרקטיות, וכך הדרך החוצה מהירה יותר.

תופעה ישראלית

לדברי טרבס, התופעה הירושלמית מתפשטת גם ליתר המדינה. "בעיניי, ירושלים תמיד הייתה סמל העם היהודי וסמל של ישראל בכלל, ועכשיו, אותו תהליך של 'עזיבת המסוגלים' מתפשט לכל הארץ. אנשים לא כל כך אוהבים לדבר על זה, אבל אותם מסוגלים עוזבים גם את ישראל", הוא טוען. בדומה לתהליך שקורה בירושלים, טרבס מתאר תהליך דומה שקורה גם בכלל ישראל, שבו הפטריוטיות נחלשת, ובעקבותיה מקום המגורים נקבע לפי פרמטרים של איכות חיים ו"הדשא של השכן בחו"ל ירוק יותר".

טרבס מסביר כי יש חשיבות רבה לאפשרות של אדם להחליט על מקום מגוריו. "חשוב מאוד שתהיה לכל אחד בחירה איפה הוא רוצה לחיות. הבחירה היא מאוד חשובה, אם זה בחו"ל ואם זה בארץ. השאלה היא איך הופכים את ישראל וירושלים לאטרקטיביות כדי שהדור החדש יבחר לגור כאן, לא מתוך חוסר ברירה".

קודם כל בית

לסיום מבקש טרבס להדגיש כי "כל הזמן אומרים שישראל היא הבית של העם היהודי, אבל אני חושב שהיא קודם כל צריכה להיות באמת בית – מקום שאנשים רוצים לחיות בו משום שטוב להם בו – וזה נכון גם לגבי ירושלים".

צאתכם לשלום - העמוד השלישי

צאתכם לשלום – העמוד השלישי

אודות תנועת עורו

תנועת "עורו", שתומר טרבס נמנה עם מייסדיה, היא תנועה חברתית שפועלת למען שינוי סדר העדיפויות הלאומי ויצירת סדר יום אזרחי חדש, אשר כולל בין היתר מאבק נגד הריכוזיות, צמצום פערי השכר, הזדמנות שווה לכל האזרחים, כלכלה חופשית ויצרנית אך הוגנת, חלוקת נטל צודקת וחיזוק שלטון החוק.

"עורו" עושה שימוש במרחב הווירטואלי וכן מקיימת פעילויות שטח במטרה לעורר דיון ציבורי ולהשפיע על המוסדות הפוליטיים, תוך שיתוף פעולה עם ארגונים ועמותות העוסקים בתחומים קרובים. ב"עורו" מנסים לא להתייחס לנושא המדיני, במטרה לפנות למכנה המרכזי המשותף של כלל התושבים וליצור חזית מאוחדת וחוצה מגזרים. הפורום המייסד של התנועה כולל אישי ציבור, פעילים חברתיים, רבנים, אמנים ואנשי אקדמיה מכלל שכבות האוכלוסיה ומכל רחבי הארץ.

* עדכון: קישור לכתבה מלאה באתר מעריב, קליק – למה הירושלמים ממשיכים לעזוב את העיר?

להחזיר את חברת החשמל לידי ציבור

קיצוץ שכר וביצוע רפורמת ניהול בחברת החשמל

חברת החשמל מאיימת על המשק הישראלי. החוב העצום של 70 מיליארד שקל עלול ליפול על תקציב המדינה ועל כלל הציבור ובכך לשבש את המשק כולו ולעלות לכל אזרח אלפי שקלים רבים. לאחרונה נחשפו אי-סדרים בהתנהלות החברה, החל מהפרשת מיליארדים בלתי מבוקרים לטובת קרנות עלומות של העובדים, מיליארדים נוספים "הלכו לאיבוד" בחשבונאות, ואף עלו חשדות לשוחד ושחיתות.

חברת החשמל שייכת לציבור

חברת החשמל שייכת לציבור

הם (וגם אנחנו) מפחדים

הבעייה היא שאף פוליטיקאי לא מעז לגעת בנושא בשל החשש למחיר הפוליטי של יציאה נגד העובדים המאורגנים. אני אישית בעד התארגנות עובדים – זו זכות בסיסית ואפילו חובה אזרחית. אלא שבמקרה של חברת החשמל משהו לא עובד – החברה עומדת על סף קריסה. לא ברור איפה מונחת האשמה למצב – ממשלות ישראל לדורותיהן, ועד העובדים או הנהלת חברת החשמל – אבל ברור שחייבים לשנות משהו, ומהר.

כפי הנראה כיום, הנהלת חברת החשמל לא מסוגלת לפעול והרגולטורים לא מפעילים פיקוח קפדני ויעיל.

דרושה רוח גבית: הציבור צריך להתעורר

גם במקרה הזה, הגיע הזמן שהציבור הרחב עצמו ידרוש פעילות נמרצת לטיפול בחברת החשמל, בטרם יהיה מאוחר. עם רוח גבית של הציבור, תוכל הממשלה לפעול לשיפור המצב של חברת החשמל ולהחזירה לידי הציבור.

מוזמנים להצטרף לדיון

באתר של תנועת עורו נפתח דיון: החזרת חברת החשמל לידי הציבור, ושם מוצע לערוך קיצוץ חד במצבת כוח האדם, בשכר ובהטבות של העובדים, וכן לערוך רפורמה ניהולית ולחזק את הפיקוח, עד להפחתת החוב ולחיזוק יציבות החברה.

האם זה נכון לדרוש את השינוי דווקא מהעובדים? למה מגיע לעובדי חברת החשמל חשמל חינם? האם יימצא כוח פוליטי אמיץ לשם כך? אולי האשמה היא בכלל הממשלה?

כדי שנוכל לפעול, דרוש עוד מידע ועוד דעות. נגיע יחד להסכמה ואז נוכל ללחוץ על המערכת הציבורית לפעול. הלוואי שגם עובדי חברת החשמל יצטרפו לדיון.

כתבות לדוגמה:

האוצר שוקל למחוק לחברת החשמל חוב של 6 מיליארד שקל, גלובס.

מנכ"ל חברת החשמל: הציבור התרגל לטוב, Ynet.

קליקהחזרת חברת החשמל לידי הציבור.