ארכיון תגיות: עורו

לפעמים חלומות מתגשמים

שש שנים חלפו מאז פורסם ספרי "ללקק את המרפק" והשבוע נראה שחלקים נוספים מן החזון שכתבתי אז במסגרת אותו "מדריך אישי לשיפור קולקטיבי" מתערבבים במציאות חיי. לא הכל ורוד, אבל יש גם חדשות טובות, ובסך הכל אני שמח ומודה על ההזדמנות שניתנה לי להגשים חלומות. פוסט אישי במיוחד

שינוי התודעה

בקיץ שעבר הייתה זו המחאה החברתית. אחת הסצינות הראשונות בספר מתארת שני חברים הולכים יחד בשדרות רוטשילד בתל אביב מכל המקומות ומדברים ביניהם על אבדן מעמד הביניים ועל כך שלעולם לא יוכלו לקנות שם דירה. כבר כתבתי כאן בבלוג הישראלים איך הספר (כמעט) חזה את המחאה החברתית. בסוף הסתבר שרבים מאיתנו היו שותפים לאותה תחושת התסכול.

והנה, בחלוף כמה שנים והפגנות, נראה שהציבור הישראלי למד לשאול שאלות. פעם קראו לנו הרוב הדומם, אבל נמאס לנו לשתוק. משהו בתודעה השתנה.

מתוך הסרטון: תומר טרבס על הבחירות של תנועת עורו

מתוך הסרטון: תומר טרבס על הבחירות של תנועת עורו

מודל ירושלים וחברים שעוזבים את ישראל

באותו קיץ קיבלתי הצעה למשרת היי-טק נוצצת בעמק הסיליקון בקליפורניה. אחרי התלבטות, בסוף לא נסעתי לאמריקה, בחרתי לדבוק בישראל בתור הבית שלי והחלטתי להקדיש את זמני לתיקון בית (כתבתי על זה כאן: למה לא נסעתי לאמריקה).

אבל בשנה שחלפה מאז צפיתי בצער בחברים שעוזבים את ישראל. כתבתי בספר על "מודל ירושלים", לפיו כאשר המצב נהיה קשה, הראשונים לעזוב הם אלה שמסוגלים לשלם מסים. ואחרי שהם עוזבים, המצב נהיה קשה אפילו יותר. ירושלים עברה תהליך כזה וחששתי שהוא יתרחב לכל ישראל.

והנה, במהלך השנה החולפת, מתוך שמונה המשפחות שגרות בשורת הבתים שלנו במושב, שלוש עזבו לארצות הברית. זה המון! אחד השכנים הגיע לביקור וסיפר שבלוס-אנג'לס לבדה גרים 250,000 ישראלים. לא יהודים-אמריקאים, אלא ישראלים של ממש. וכמעט כולם מקרב המגזר ההולך ומצטמצם של משלמי המסים. נראה שהגיעה העת להתבסס על שינוי התודעה ולהתחיל לפעול, בטרם יהיה מאוחר מדי.

מתעוררים – השקת תנועת עוּרוּ

והשבוע – סוף סוף חדשות טובות! בשעתו, הצעתי בספר ראשית של חזון. מי שרוצה שישראל תהיה מקום שטוב וראוי לחיות בו, צריך להתגבר על הנושאים שמפלגים אותנו ולהתלכד סביב נושאים מוסכמים. חינוך טוב יותר, עידוד תעסוקה, שוויון, איכות סביבה – הצעתי לערוך תיקון בית לישראל. אם נמשיך להתפלג סביב היחס למדינות השכנות בלי להסתכל פנימה, טענתי, אז עד שלמדינה יהיו גבולות, אף אחד לא ירצה לגור כאן.

שני דברים חסרו לי נואשות: טכנולוגיה וכסף. אפילו שמהדורת הספר נמכרה, טרום תקופת הרשת החברתית היה קשה להגיע לקהל הרחב. אולי כסף היה עוזר, אבל לא היה לי. אז התהליך לקח זמן ארוך מן המתוכנן, אבל מבחינתי הוא הבשיל והתקדם.

והנה, כבר מחר – תנועת עוּרוּ יוצאת לדרך

דרך חבר משותף שקרא את הספר זכיתי להכיר חבורה של אנשים נפלאים, שעמלו על הקמת תנועה באותה רוח בדיוק. רוני דואק, מריוס נכט, יואב בן דרור, חגית בכר, איל מלמד, ועוד רבים וטובים הקימו תנועה מרשימה ואף הגדילו לעשות וגייסו ממשאביהם תקציב להתנעת הפעילות ונתנו לי הזדמנות לפעול יחד איתם. עכשיו, בתור מנכ"ל התנועה, מגובה בפורום מייסדים רחב, מגוון ומרשים, שכינסנו מרחבי הארץ, וכחלק מצוות מקצועי של אנשים מעולים, אני גאה לקחת חלק בהשקת הפעילות.

עורו היא התנועה החברתית לייצוג הרוב בישראל. היא אינה מפלגה ואינה תנועת מחאה, אלא תנועה לשינוי. בכל החלטה חשובה בישראל, עורו תשמיע את קולו של הרוב חזק וברור. כדי לעורר ולרתום את הישראלים לחבור יחד, התנועה מכריזה הקיץ על מסע בחירות. אבל הפעם, לא בחירות במפלגות שיאכזבו כרגיל, אלא בחירות על הנושאים שחשובים לנו באמת.

למי הצבעתם? נו, ואתם מרוצים?

אני מזמין אתכם לבקר באתר של התנועה ולקרוא עוד על עורו, על פורום המייסדים, על הצוות ועל הבחירות: עוּרוּ.

כמו תמיד, אשמח מאוד לקבל תגובות, הצעות לשיפור והערות – מוזמנים ליצור קשר כאן: תומר טרבס.

אגב, ממש הערב כתב לי חבר שהוא ומשפחתו חוזרים לארץ אחרי 5 שנים בארצות הברית. אולי המציאות מתחילה להשתנות. יש תקווה.

מקור התמונה: סרטון הבחירות של עוּרוּ.

צילום: אסף שפיר.

תנועת עורו – הסרטון

מה זו תנועת עוּרוּ?

לכל השואלים מה זו תנועת עורו ואין להם מספיק סבלנות לקרוא את ההסברים, יש בשעה טובה סרטון אנימציה קצר שמסביר. אתם מוזמנים לצפות וכמובן לשתף עם אחרים.

 

תוכן הסרטון

זהו יוני, אזרח מן השורה, בן 37, נשוי ואב לשניים.

ליוני יש בעיה: הוא מבלה רבע מהיום שלו בפקקי תנועה. עברה כבר שנה מאז ששלח לשר יוסי מכתב בנושא. אבל השר יוסי פשוט לא ענה. ובינתיים הופעלו עליו לחצים שונים שהסיחו את דעתו: לוביסטים של בעלי כוח ואינטרסים, התחייבויות קואליציוניות, יועצי תקשורת זועמים. לא פלא שהשר יוסי היה קצת… מנותק.

וכך יוני נשאר תקוע בפקק. טליה ורועי נאלצים לשלם על שיעורים פרטיים לילדים שלהם. נורית מטפלת באמה כי לבית החולים אין מיטה עבורה. מיכל מסתובבת עם גז מדמיע בתיק כי מסוכן ליד הבית שלה. כולם התייאשו והשלימו עם המצב.

אחרי הכל, מה כבר אפשר לעשות לבד? … לבד?

וכך הגיע יוני לעורו. הוא גילה שכמוהו, רובנו חשים חסרי אונים מול הבעיות שלנו, חוששים לעתידנו ומיואשים מנציגי ציבור שאינם דואגים לנו.

עורו היא תנועה חברתית שקמה כדי לשים לזה סוף. לפתור בעיות בנושאים החשובים לכולנו כמו חינוך, יוקר מחיה, שירות ציבורי ועתיד ילדינו.

איך זה קורה? באמצעות מיקוד כוחו של הרוב הישראלי. הכוח שלנו.

עורו מאפשרת לנו להתאגד ובשיתוף עם מומחים וארגונים מקצועיים, לדון ולהחליט מה אנחנו רוצים לתקן ואיך. כך אנחנו יכולים בקלות לתמוך ביוזמות שונות, וכשהרוב נותן את הגיבוי להחלטה – עורו מתרגמת אותה לפעולה.

ביחד, אנחנו יכולים לעשות את כל מה שיוני לא הצליח לעשות לבד:

– ליצור לחץ על נבחרי ציבור

– להפעיל לוביסטים משלנו

– להיעזר בתקשורת החופשית וברשתות החברתיות

– לחבר בין האזרחים לשלטון

אז איך עושים את זה? עורו מספקת זירה אינטרנטית דמוקרטית המאפשרת לכולנו לעבוד יחד לפתרון הבעיות החשובות לנו. באמצעות צוות מקצועי עורו מסוגלת לתרגם את ההחלטות לפעולות בשטח. התנועה ממומנת לטווח ארוך מכספי תרומות, שכמו כל המידע בעורו – שקוף לכל.

אבל עיקר כוחה של התנועה, המנוע של עורו – הוא האנשים. אנחנו. כדי להצליח, עורו צריכה אותנו. אז תצטרפו. תספרו ותשתפו ברשת. קחו חלק בפעילות התנועה ונשנה את המציאות בישראל. ביחד.

יוצרי הסרטון

תנועת עורו

הפקה, בימוי ועיצוב: מיש
אנימציה: רועי מנור
מוזיקה וסאונד: אורי קליאן – SweetSound
קריינות: טליה ברקאי

את מי הם מייצגים?

פעם קראו לנו מעמד הביניים, אבל ירדנו מנכסינו. עם משיכת היתר בבנק, העזרה מההורים ואפס חסכונות, זה לא מרגיש כמו מעמד בכלל, ביניים או אחר. פעם גם כינו אותנו הרוב הדומם, אבל נמאס לנו לשתוק.

פורסם במקור באתר הארץ, 18.7.2012

החבירה של קדימה והליכוד לקואליציה הרחבה, בניגוד גמור להלך הרוחות בקרב המצביעים שלהן, ועכשיו הפיצול מחדש על רקע מאבקי כוח ולא אידאולוגיה, מזכירים עד כמה מנותקים הנבחרים מהציבור. מנהיגי שתי המפלגות הגדולות בישראל שוקלים בעיקר את מאזן הכוחות מול מפלגות לשון המאזניים אחרי הבחירות הבאות, ומתעלמים מרצון הרוב בישראל.

את מי הם מייצגים? תומר טרבס, הארץ 18.7.12

את מי הם מייצגים? תומר טרבס, הארץ 18.7.12

לא באמת היינו צריכים את ריקוד הקדימה-אחורה הפוליטי, כדי להבין שבמצב הקיים, המפלגות בישראל לא מסוגלות לייצג את דעת הרוב. נתניהו, מופז, ליברמן ויחימוביץ' מסתכלים לנו בעיניים, מדברים על שוויון ועל צדק חברתי, אבל חושבים ופועלים לצליליו של חליל אחר. גם בקואליציה הבאה שלהם הם יהיו תלויים באינטרסים צרים ולא יעבדו בשבילנו. לפני כל החלטה, יעמדו נציגי הציבור תחת לחץ של לוביסטים בשם בעלי ההון ותחת השפעה מכרעת של מפלגות וארגונים סקטוריאליים. אף אחד לא יזכיר להם בשליחות מי הם נבחרו, ולמרבה הצער, הם באמת ישכחו. אנחנו, המצביעים של המפלגות הגדולות, איבדנו את קולנו הפוליטי.

פעם קראו לנו מעמד הביניים, אבל ירדנו מנכסינו. עם משיכת היתר בבנק, העזרה מההורים ואפס חסכונות, זה לא מרגיש כמו מעמד בכלל, ביניים או אחר. פעם גם כינו אותנו הרוב הדומם, אבל נמאס לנו לשתוק. יצאנו להפגנה בקיץ, לחצנו כמה פעמים לייק בפייסבוק, והתחלנו לשאול שאלות. עכשיו, תחושת הבטן כבר מזמן אינה שקטה, בטח לא דוממת. פעם התגאנו להיות הנושאים בנטל, אבל הפכו לנו את זה לשם גנאי. הסתכלנו סביב וגילינו שמי שמשרת בצבא ובמילואים, יוצא פראייר מול המשתמטים. פעם אפילו הגדרנו את עצמנו לפי היחס לפלסטינים, אבל זה התנפץ לנו בפרצוף. מימין ומשמאל אנחנו יודעים שאם לא נתקן את המדינה, אז עד שכבר יהיו פה גבולות, אף אחד לא ירצה לגור כאן.

פעם חשבנו שהצבעה בבחירות מייצגת אותנו, אבל התפכחנו. התרגילים הפוליטיים האחרונים הוכיחו שוב שהמפלגות נלחמות ביניהן על כסאות ולא על עקרונות, ובין הלוביסטים וקבוצות האינטרסים, אותנו פשוט לא סופרים.

אבל נשארנו אנחנו. נשארנו אנחנו בזמן שמנסים לתאר אותנו מחדש: הבלתי מחוברים, הלא מזוהים, המרכז החסר, חסרי הייצוג. באמת תודה. זה מחזק את הידיעה שאנחנו אכן קבוצה, אבל מדגיש דווקא את השלילי או הנעדר.

נשארנו אנחנו, הישראלים. לא חדשים ולא ישנים. אנשים שרואים בישראל את הבית, אבל חושבים שצריך לתקן בו כמה דברים. מקווים שגם ילדינו יבחרו בו יום אחד כבית. רוצים שישראל תהיה מקום שטוב וראוי לחיות בו. יש לנו הרבה משותף. רובנו מסכימים על רוב הדברים. נשארנו אנחנו, עם מנה גדושה של ציניות, אבל לא איבדנו תקווה. אנחנו לא לבד, זה ברור. אנחנו הקבוצה הגדולה ביותר בישראל. אנחנו עדיין נושאים בכל נטל אפשרי כמעט, ואנחנו אלה שאמורים גם לבנות את המדינה הלאה. נשארנו אנחנו, מוכנים לקחת אחריות, אבל מאסנו בהבטחות ריקות של מפלגות ובהפגנות לשם הפגנות. אנחנו רוצים לעשות באמת. ביחד. בצורה מאורגנת ומתמשכת לשנות את המציאות.

אז איך בעצם קוראים לנו? מה אכפת. בואו נקרא אנחנו לעצמנו. לא נחכה לעוד תרגיל פוליטי. נקרא לעצמנו להתעורר, נקרא לעצמנו להתאחד סביב המשותף, ונעניק לעצמנו שם על פי מה שנעשה. נמשיך לעבוד ולשלם מסים, נמשיך למלא את חובותינו ולתבוע את זכויותינו, נשתתף בבחירות ונעמוד על קיום דעתו של הרוב, נשמור על זכויות המיעוט, נדבוק במדינת ישראל כבית. למול הזלזול הפוליטי במה שחשוב לנו, לא נסכים להתייאש. הגיעה העת לקחת את גורלנו בידיים. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

בלי קשר לתאריך שייבחרו נתניהו ומופז לבחירות הבאות, אנחנו חייבים לכוון את המפלגות הגדולות לפעול בשם ציבור הבוחרים שלהן. בחודשים הקרובים נישא יחד בנטל נוסף ונשיק תנועה חברתית שתחזיר לנו את קולנו. נתלכד סביב נושאים מוסכמים, בלי הבדלי ימין ושמאל ישנים, וניצור כוחות משימה חוצי-מגזרים למען צדק חברתי ואזרחי. נרתום את היוזמה של ההיי-טק עם החמלה של המגזר השלישי וחוכמת ההמונים של הרשת לכדי תנועה יעילה שתביא שינוי אמיתי. אנחנו עדיין הרוב, אבל המפלגות הגדולות שאנו בוחרים זקוקות לגוף אזרחי שיכוון אותן ויפקח על פעילות נציגי הציבור, כדי שלא ישכחו את מי הם מייצגים. ביחד, נגיע להסכמה לגבי סדר היום האזרחי החדש, ותוך שיתוף פעולה עם ארגונים ואנשי מקצוע, נפעיל לחץ מתמשך על גורמי קבלת ההחלטות. בשטח, ברשת, בתוך המפלגות, בכנסת, ובכל אמצעי, נפעל בהתמדה עד לשינוי המציאות בישראל.

——

תומר טרבס הוא מנכ"ל תנועת עוּרוּ

פורסם במקור באתר הארץ (כאן מובא הטקסט המלא, לפני עריכה)

לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד. מי בעד?

יש לבטל את אגרת הטלוויזיה באופן מיידי. אין ספק שיש לדרישה זו רוב בקרב הציבור וגם בכנסת. אם הדמוקרטיה בישראל עדיין מתפקדת, האגרה אמורה להיות מבוטלת. מה צריך לעשות כדי שזה יקרה?

זיכרון מתוק של אגרת הטלוויזיה

דמיינו לרגע את הפעם האחרונה שהגיע אליכם מכתב דרישת התשלום מרשות השידור. המממ… זיכרון מתוק, אני בטוח. האם לא התחשק לכם לקרוע את תלוש התשלום ולהשליך לפח האשפה? אם כן, אני מזמין אתכם להקדיש חמש דקות לנושא כדי לגלות שאפשר לעשות זאת.

אגרת הטלוויזיה היא מעין מס מיושן בגובה 369 שקלים בשנה לכל משפחה, אשר גבייתו מממנת את מרבית תקציב רשות השידור. יש כמעט ורק ומתנגדים לגביית האגרה והטיעונים לזכותה מתגמדים למול הטיעונים כנגדה. אם לא מתחשק לכם לקרוא הלאה, חשבו רק על השאלה הבאה – האם יש רוב בציבור לביטול האגרה? התשובה היא כן, אבל זה לא קורה. המשך גביית האגרה היא סממן לבעייתיות בדמוקרטיה שלנו – הרוב לא קובע.

אבל אפשר לבטל את גביית האגרה. צריך להפסיק לשתוק, ללמוד להתארגן סביב נושאים מוסכמים ולפעול לטובת שינוי. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו והגיע הזמן שניקח אחריות. זה נכון לגבי ביטול אגרת הטלוויזיה. וזה נכון לגבי הרבה נושאים אחרים שדורשים תיקון בישראל.

לבטל את אגרת הטלוויזיה

לבטל את אגרת הטלוויזיה. מי בעד?

רוצים לבטל את האגרה?

עוד בטרם תמשיכו לקרוא, הירשמו כבר עכשיו לקבלת עדכונים: לחצו כאן להרשמה.

אגרת הטלוויזיה – למה זה טוב?

הטענה הבודדת כמעט לזכות האגרה היא שגבייתה בנפרד מבטיחה את עצמאות רשות השידור. זו טענה חלשה מאוד. מצד אחד, רשות השידור גם כך נתונה ללחצים פוליטיים דרך מערכת המינויים. מצד שני, המדינה מממנת ישירות לא מעט גופים שנותרים עצמאיים בכל זאת, כמו בתי המשפט, מבקר המדינה ואפילו גלי צה"ל.

בכל מקרה, בבואנו לבטל את האגרה ולמצוא מקור תקציבי חליפי, ניתן להבטיח את עצמאות הרשות באמצעות קביעת מקור מימון בלתי תלוי, כמו תקציב רב שנתי בתוך תקציב המדינה. מעבר לטענה החלשה אך חיובית בדבר עצמאות הרשות, יש לאגרת הטלוויזיה כמעט ורק היבטים שליליים.

הפתרון – ביטול גביית האגרה והחלפתה בתקציב רב שנתי בלתי תלוי

עוד לפני שנצלול לתוך הבעיות, אקדים ואציע פיתרון פשוט: ביטול גביית האגרה בתור מס נפרד, מבלי לשנות כרגע דבר בתקציב רשות השידור. השידור הציבורי צריך להיות ממומן מתוך תקציב המדינה, כמו כל שירות ציבורי, ומוטב עם תקציב רב שנתי כדי להפחית את התלות בממשלה כאמור. בקיצור, יש לבטל את גביית אגרת הטלוויזיה באופן מיידי ולהחליפה בסעיף בתקציב המדינה.

אז, כאשר תקציב רשות השידור יעמוד מול דרישות אחרות בתקציב, כמו חינוך או ביטחון, ייווצר הלחץ הדרוש כדי להשלים את הרפורמה לשיפור היעילות של רשות השידור ולניצול טוב יותר של הכסף. לשם השוואה, הערוצים המסחריים מפיקים הרבה יותר מתקציבים דומים, ומקורות יודעי דבר בתעשייה מספרים על בזבוז נורא בתוככי רשות השידור, הרחק מעין המצלמה. כלומר, העברת מקור התקציב של רשות השידור לתוך תקציב המדינה תדחף את הממשלה להשלים את תהליך ההתייעלות הנחוץ כל כך.

ביטול אגרת הטלוויזיה – למה זה טוב?

אגרת הטלוויזיה היא בעצם מס גולגולת, המוטל על משפחות מבלי לבדוק את רמת הכנסתן, כך שביטולה ייטיב הרבה יותר עם השכבות החלשות (שנוטות לצרוך את רוב הכנסתן). אפילו אם נמשיך לגבות את מלוא גובה האגרה דרך מערכת מס ההכנסה, תהפוך האגרה ממס רגרסיבי הפוגע בחלשים למס פרוגרסיבי. ביטול האגרה יהווה הטבה מיידית למעמד הבינוני-נמוך, שכן משלם אגרה אך נמצא ברף מס הכנסה נמוך יחסית. הוא לא ישפיע באופן ישיר על משפחות חלשות במיוחד, הפטורות מן האגרה, ועל משפחות חזקות במיוחד, אשר כנראה תשלימנה את אבדן ההכנסות מהאגרה דרך מס ההכנסה. כפי הנראה, מהלך ביטול האגרה ישפר גם את השוויון בנטל בין הסקטורים השונים, שכן גביית האגרה אינה אחידה ברחבי הארץ.

יתרון נוסף של ביטול האגרה הוא סגירת אגף הגבייה של רשות השידור והסתמכות על גביית המיסים הרגילה. החיסכון המיידי למדינה הוא בגובה עלויות הגבייה, שאפשר להעריכן בכ-30 מיליון שקל, סכום שכבר מצדיק את ההחלטה בפני עצמו.

היתרון הגדול ביותר בביטול האגרה הוא הפסקת אי הנעימות במפגש המיותר עם אגף הגבייה של רשות השידור. דמיינו שוב את הרגע בו מגיע המכתב מאגף הגבייה. דמיינו את המכתב האדום ואחריו את המעקלים או אזהרות העיקול. עכשיו הכפילו את התחושה הרעה במאות אלפי משפחות. וזה מיותר לגמרי. אנחנו גם ככה משלמים מיסים ואין צורך בגבייה הנפרדת. קשה לאמוד בכסף את היתרון הזה אבל הפטור מתהליכי הגבייה שמעיקים על כלל אזרחי ישראל יעלה את רמת האושר, וזה לא מעט.

מכתב אגרת הטלוויזיה. רוצים לקרוע אותו?

מכתב אגרת הטלוויזיה. רוצים לקרוע אותו?

השידור הציבורי חשוב ולא קשור לדיון

טענות רבות מושמעות כנגד האגרה בקשר עם האיכות הנמוכה של שידורי הערוץ הראשון ומיעוט הפקות המקור בניגוד לחוק. יש בטענות אלה אמת כנראה, אבל לא צריך לערב אותן בדיון אודות האגרה עצמה. חשוב לשפר את איכות השידור הציבורי ולהוסיף הפקות מקור בכל מקרה, וחשוב גם לבטל את האגרה – כל אחד מהצעדים באופן בלתי תלוי.

טענות אחרות מועלות על ידי מי שלא צופה כלל בשידורי הערוץ הראשון, אך גם אלה לא הכרחיות לדיון. חשיבותו של שידור ציבורי עצמאי מחייבת מימון מתקציב המדינה. אין מדובר בדמי שירות שנגבים לפי צפייה, אלא בהוצאה ציבורית חשובה.

למה זה לא קורה?

אם כך, למה בעצם לא מבטלים את אגרת הטלוויזיה? הצעות חוק ברוח זו הוגשו מספר פעמים על ידי חברי כנסת ממפלגות שונות, חלקם חברים בקואליציה הנוכחית, כולל יו"ר הכנסת ראובן ריבלין. האם יתכן שחברי כנסת אחרים לא תומכים בהצעה מחשש שעיתונאי רשות השידור יתנקמו בהם? אין זה סביר, גם בשל המקצוענות שלהם, וגם בשל העובדה שההצעה אינה פוגעת כלל בתקציב רשות השידור. הנפגעים היחידים מן המהלך יהיו עובדי אגף הגבייה של רשות השידור, אך אפשר יהיה לעשות מאמץ לקלוט אותם ברשות המיסים, אשר ממילא אמורה להרחיב את שורותיה.

כפי הנראה, אגרת הטלוויזיה אינה מבוטלת בשל סחבת – מחכים כבר שנים לרפורמה ברשות השידור – וכן בשל החשש כי לא יימצא מקור תקציבי אחר. באשר לסחבת, אין תלות אמיתית בין ביצוע הרפורמה ובין ביטול האגרה. ובכל הנוגע למקור תקציבי אחר – זה תפקידה של הממשלה, לשקול רכיבים שונים בתקציב ולהקצות לפי סדר עדיפויות. מי כמו הממשלה הנוכחית, בגיבוי קואליציה רחבה במיוחד, מתאים לביצוע המהלך.

מה אפשר לעשות כדי שהאגרה תבוטל?

כדי לבטל את אגרת הטלוויזיה צריך קודם כל להפסיק לשתוק. אתם תומכים במהלך? תגידו את זה. בשיחות סלון, במכתב למערכת, בפייסבוק, בפנייה לחבר כנסת שאתם מעריכים. השלב השני הוא להתארגן. במקום הרבה קריאות בודדות, נתאגד סביב הנושא כך שקולנו יישמע חזק וברור יותר. ובסופו של דבר, לקחת אחריות ולהוציא סדרה של פעולות שיביאו לשינוי המצב. אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.

בימים אלה מוקמת תנועת עוּרוּ – התנועה החברתית לייצוג הרוב האזרחי, אשר תאפשר לעשות בדיוק את זה. להפסיק לשתוק, להתארגן סביב נושאים מוסכמים ולפעול לשינוי ושיפור המצב בישראל. באמצעות עוּרוּ נדחוף לדמוקרטיה חדשה שבה הרוב כן קובע. ביחד נוכל לעשות המון, וכן, גם לבטל את אגרת הטלוויזיה. מי בעד?

נחשו מי כבר פטור מתשלום האגרה

לסיכום, צריך לבטל את אגרת הטלוויזיה מיד. גביית האגרה אינה נחוצה, פוגעת יותר בחלשים, ובעיקר – מעיקה עלינו מאוד. הגיעה העת לעשות מעשה. ובכל זאת, אם קראתם עד כאן ועדיין נחוצה לכם זריקת עידוד כדי לקום ולפעול, נחשו מי כבר פטור מתשלום האגרה… נכון, עובדי רשות השידור. מרגיז. למה בעצם הם פטורים? לא ברור. אולי כדי לספק לנו תמריץ נוסף לפעול נגד גביית האגרה.

רוצים לבטל את אגרת הטלוויזיה? המליצו בבקשה לחברים לקרוא (למשל דרך כפתור הפייסבוק כאן למטה) ואל תשכחו להירשם לתנועת עורו כאן: uru.org.il.

רוצים לבטל את האגרה?

לסיום, אם השתכנעתם, הירשמו כבר עכשיו לקבלת עדכונים: לחצו כאן להרשמה.

"עורו" מציגה: מלחמה בריכוזיות, צמצום פערי שכר וכלכלה אנושית – מתוך TheMarker

רוני דואק, מאריוס נכט ועשרות שותפים מייסדים חשפו את התנועה החברתית החדשה שלהם ■ "אנו מבקשים ליצור סדר יום אזרחי חדש שידרוש אחריות מנציגי הציבור ויחזק את שלטון החוק ואת הכבוד לחוק"

הקמת תנועת עורו - TheMarker 4.5.12

הקמת תנועת עורו - TheMarker 4.5.12

כתבה מתוך TheMarker, מיום 4.5.2012

מאת: עידו אפרתי, ענת ג'ורג'י

מובאים כאן קטעים מתוך הכתבה. מצורף למטה קישור לנוסח המלא.

"אנחנו לא מביאים תוכנית מפורשת – את זה אתם תעשו, הציבור יעשה, וזה יקרה מלמטה למעלה", הסביר מנכ"ל תנועת עורו, תומר טרבס, לקהל שהגיע בשני ללופט שבבניין הכי מוזנח ברחוב התעשייה בתל אביב. "אין אירוע ייסוד רשמי של התנועה ואנחנו נמצאים בשלב של השקה חשאית. בעוד חודש יעלה לאוויר האתר שלנו וחשוב שתירשמו ותביאו עוד חברים. אנחנו לא מבקשים מכם לעזוב בית פוליטי כזה או אחר, רק שתרימו יד ותגידו 'אני בפנים'".

היה זה המפגש השני מתוך סדרה של מפגשים אישיים, כמעט מחתרתיים, שהחלה לקיים התנועה המתהווה. כ-100 איש זרמו פנימה, ביניהם פעילים חברתיים מבוגרים עם קילומטרז', חברים שהוזמנו על ידי המייסדים ומעט צעירים אקטיביסטים – יבול של הקיץ האחרון. "אני מ'ישראל יקרה לנו' ומ'מכסחי הטייקונים', הציגה את עצמה אחת המשתתפות. "אני מתנועת 'מתפקדים', סיפר אחר, רגע לפני שנקראו לעזוב את הבופה הצנוע ולהתיישב על הכיסאות לקראת הרצאתו של ד"ר יואב בן דרור, מגרעין המייסדים.

על פניו, תנועת עורו יכולה להיתפש כבדיחה: היא מציגה מסרים רוחביים וטריוויאליים, מודל הפעולה שלה קשה לעיכול, בראשה לא עומד מנהיג או פרצוף ציבורי מוכר והיא אינה נתמכת על ידי ח"כים ושרים. מבחוץ היא נראית כמו עוד התפרצות של אקטיביזם אימפולסיבי אחרי קיץ חם ומגניב במאהל רוטשילד. ובכל זאת, יש יותר מסיבה טובה אחת להפנות את הזרקור לעברה של התנועה האזרחית החדשה, שמבוססת על מודל התנועות החברתיות MoveOn האמריקאית ו-Get up האוסטרלית – תנועות מבוססות אינטרנט, שמבקשות לקיים את מודל הדמוקרטיה הישירה הלכה למעשה ולהשיב את הכוח לרוב הדומם. אם תתממש ההבטחה הגדולה של התנועה, כפי שקרה בארה"ב, מקימיה סבורים שהיא עשויה ליהפך לבסיס כוח ציבורי משמעותי שעשוי להוביל שינוי ביחסים שבין העם לשלטון, ייצוג פוליטי מאוזן יותר ושינוי בדרך קבלת ההחלטות בכל הקשור לחלוקת המשאבים.

"לא רשמנו על עורו פטנט, זה מודל קיים ומצליח שהוכיח את עצמו במקומות אחרים", מסבירים המייסדים. "העיקרון שעומד לפנינו הוא עיקרון ה-'70-70': ערכנו סקרים ובדיקות וגילינו שיש הסכמה של 70% מהציבור לגבי 70% מהנושאים הבעייתיים, ובכל זאת לא קורה עמם שום דבר בגלל הפוליטיקה הישראלית. לא מדובר רק במעמד הביניים, אלה דברים שרלוונטיים גם למי שנמצא קצת מעל או מתחת לאותו מעמד שמהווה את הרוב בחברה הישראלית", הסביר בן דרור בהרצאתו. לדבריו, ההסכמה סביב חוסר שביעות הרצון של הציבור בנושאים כמו חינוך, בריאות ורווחה נמצאים כיום מעל לנושאים מדיניים וביטחוניים.

חובת ההוכחה מוטלת עדיין על מטה התנועה שכולל שבעה עובדים, אבל בעיקר על הגרעין המייסד, שבשלב הזה מהווה את הגורם העיקרי לסקרנות המתגברת ולבאזז סביב התנועה לקראת חשיפתה לציבור בעוד כחודש. במציאות שבה צצים מדי יום עמותות וגופים חברתיים, כלל האצבע של "התייחסות רצינית לאנשים רציניים" משחק תפקיד מכריע בשלבי ההתנעה.

המחאה דחתה את ההשקה

עד שתפרוץ עורו לתודעה הקולקטיבית, המידע המועט שאפשר למצוא עליה כולל רשימת מייסדים מרשימה של בכירים לשעבר במגזר הציבורי, פעילים חברתיים מוכרים, אנשי אקדמיה ומשפט, דמויות מתחום התרבות והאמנות ואנשי עסקים (פירוט נוסף אודות פורום המייסדים מופיע בכתבה המלאה).

חלק קטן מהרשימה נכחו באותו המפגש. "כל ערב מרצה אחד המייסדים והוא גם זה שאחראי להביא 100 איש למפגש", הסביר טרבס לפני שהחלו להגיע אנשים. בינתיים, מלמד, שהרצה יום קודם לכן, התרוצץ במשרד קטן בפינה שמאחורי קיר זכוכית כדי לפקח על ההכנות מקרוב. בן דרור היה עסוק בהכנות לקראת ההרצאה שלו בזמן שדואק נכנס והתעניין, כמו גם נכט. הניסיונות להציב אותם בחזית או בהנהגת התנועה נכשלים והם מבקשים להוריד פרופיל. אם הפרצופים המוכרים לא ניצבים בראש, היכן המנהיגים? "אנחנו מזמינים את האנשים פנימה, מתוך כוונה שתצמח כאן הנהגה טבעית", מסביר טרבס.

בחזרה לכנס: טרבס, 37, מציג עצמו בפני הקהל ופורש את סיפור חייו במצגת קצרה. הוא מספר איך כאיש היי-טק מצליח היה כבר עם רגל אחת בעמק הסיליקון בדרך לתפקיד רציני ולמשכורת שמנה, והחליט בכל זאת להישאר ולהצטרף לתנועה. ב-2006 פירסם טרבס ספר בשם "ללקק את המרפק – מדריך אישי לשיפור קולקטיבי", אותו הגדיר כ"ניסיון לתת סטירה לדור שלם שנרדם בשמירה" ובמקביל פתח את הבלוג החברתי שלו בשם "הישראלים". "כיום קיימים קצוות רעשנים בחברה הישראלית שמושכים אליהם כוח ותקציבים, ודווקא לליבה אין ביטוי פוליטי או ציבורי. אנחנו רוצים לבנות כוח סביב אותה הסכמה", הוא מסביר.

אבל מי שמבקש לחלץ ממנו אמירות מקוממות או חדשניות יותר, נדרש להסתפק בכמה עקרונות שמגדירים את גבולות הגזרה של התנועה. היא מגדירה את עצמה כתנועה פוליטית, אבל לא מפלגתית ("אין לנו בעיה שאת הסכמותיה יאמצו ח"כים מימין או משמאל"). היא מבקשת להדיר רגליה מעיסוק בסוגיות של דת וביטחון או מאג'נדה נקודתית אחרת ולהתמקד רק בעיקרון של לאפשר לרוב לדון, לגבש הסכמה רחבה ולהשפיע בסוגיות חברתיות כמו סדר עדיפויות בחלוקת משאבים, יוקר המחיה ושינוי שיטת הממשל. היא רואה עצמה כתנועה לטווח ארוך, בוודאי לא כהתארגנות שתהיה רלוונטית לבחירות הקרובות.

"אנחנו לא מאמינים בקיצורי דרך. זה תהליך ארוך שדורש תיקונים והתחדשות תוך כדי, אבל הוא יוכל לספק מנגנון שיאפשר לא רק להגיע להסכמה אלא גם לשמש כגוף שקוף לציבור שיוכל להראות בכל נקודת זמן מה בוצע לעומת מה שהובטח", מסבירים המייסדים.

לא מסתפקים ב"לייק"

על אף שהשיח האינטרנטי מתעצם ומתגלה ככלי חברתי חשוב, הוא מתעתע. אפשר לנפנף במהפכה בתוניסיה, במחאת הקוטג' או ב"איבנט" הפייסבוקי של דפני ליף שהצית את מחאת הדיור שהתרחבה – כולם נזקפים לזכות התארגנות חברתית אינטרנטית, שבשילוב מטען ציבורי נפיץ מספיק מובילים את ההמון לכיכרות. ואולם אם שמים לרגע בצד את ההישג התודעתי של המחאה, הישגיה בפועל היו מועטים והתמסמסו בכברת הדרך שבין מסקנות ועדת טרכטנברג להחלטות הממשלה. יש לכך טיעונים וסיבות רבות, ביניהם הטיעון שמה שהספיק כדי להנחית את "המכה הראשונה" לא היה בכוחו לשמר את ההתגייסות ולהנחית את "המכה השנייה" הנדרשת.

הנוכחות של הרשתות החברתיות היא כבר חלק בלתי נפרד מההוויה המקומית, ופוליטיקאים, נשיאים וראשי ארגונים עושים בה שימוש. הציבור, לעומת זאת, לא הגיע למיצוי אפקטיבי של היתרון שבהעברה ובשיתוף המידע. כיצד תתגבר עורו על הפער הזה והאם הציבור בישראל יידע לנצל נכון את מה שהיא מציעה ועד כמה אפשר לסמוך על חוכמת ההמונים הישראלית? הסוגיות האלה יידרשו לעמוד במבחן המציאות.

"התנועה מבוססת על שלושה רבדים", מסביר טרבס. "הראשון הוא גיוס בסיס רחב של אנשים, השני הוא פעילות של שיח רחב באמצעות אינטרנט ומפגשים בעולם האמיתי. לאחר מכן יתקיים רובד נוסף של עבודת מטה שתיקח את תוצרי הדיון, ההסכמות והמסקנות ותקדם אותה לעשייה בפועל, בין אם במסדרונות הכנסת ובין אם בפעילויות שונות".

בסוף מאי תעלה עורו לאוויר את אתר האינטרנט שלה שפותח במיוחד לצורכיה ומהווה את התשתית הקיומית שלה שמבוססת כולה על חוכמת ההמונים. העובדה שבפיתוחו מעורבים נכט, מלמד ואנשי טכנולוגיה מוערכים נוספים מעוררת ציפיות גבוהות. "האתר בנוי כך שהוא יביא למיצוי של חוכמת ההמונים ויכלול גם שלוחות לרשתות חברתיות ולטלפונים ניידים", מסביר טרבס לפני שהוא מספק הצצה ראשונית אליו.

הדיונים באתר אמורים להתבסס על מידע רב שנצבר לאורך השנים על ידי המגזר השלישי. הוא יאפשר לנהל פורומים רחבים לפי חתכים שונים, ולנסח באופן משותף מסמכים כמו עצומות, ניירות עמדה או הצעות לחקיקה. "זה סוג של פלא, אבל זה עובד. אפשר יהיה לעשות כל דבר ולהניע אנשים לפעול מחוץ לרשת", אומר טרבס. חלק אחר של מערכת ינהל מעקב מתמיד אחר הטיפול של הפוליטיקאים בסוגיות השונות. "בלחיצת כפתור אחת תוכל לדעת מה עושה כל אחד מ-120 הח"כים בכל נושא ועניין".

הקיץ האחרון העניק רוח גבית למייסדי התנועה ויצר תחושה שיש עם מי לעבוד. אבל בין ישראל לארה"ב המרחק עדיין רב. חוכמת ההמונים הישראלית והנכונות של האזרח לתרום מכיסו, כמו גם קוצר הרוח שלו, יידרשו לעמוד במבחן שמציב בפניה המודל החדש. כל שנותר לאנשי עורו הוא לקוות ולהאמין שהמהפכה האזרחית הבאה לא תיפול בין העכבר למקלדת.

————————

קישור לפרסום המלא במקור: עורו ב- TheMarker.

כנס התעוררות – מפגש הקמה של תנועת עורו – מתוך זמן תל אביב

במקביל לקולות הקוראים לחידוש המחאה החברתית ולפני תקופת הבחירות, התקיים השבוע בשקט-בשקט כנס של "עורו", תנועה חדשה, על-מפלגתית, שבין מייסדיה נמנים האמנים יעל אבקסיס ומיכה שטרית ואנשי העסקים רוני דואק, מריוס נכט ודוד פתאל. אנחנו היינו שם

כתב: יוסי פנטילט

פורסם: זמן תל אביב, 4.5.2012

כנס התעוררות - מפגש הקמה של תנועת עורו - מתוך זמן תל אביב

כנס התעוררות - מפגש הקמה של תנועת עורו - מתוך זמן תל אביב

ריח הבחירות כבר באוויר ומילים כמו "שינוי בסדר העדיפויות", "שוויון בנטל" ו"מעמד הביניים" נזרקות בתדירות הולכת וגדלה. ובין מסיבות עיתונאים וכנסים מתוקשרים של מפלגות שבהקמה ומלפגות קיימות או מתפרקות, נערך ביום שלישי השבוע בשקט-בשקט כנס של "עורו", תנועה חברתית-פוליטית חדשה, על-מפלגתית, ששואפת להביא לשינוי חברתי ארוך טווח בישראל.

האירוע התקיים בקומה השנייה של בניין תעשייתי אפור במרכז תל אביב, וצוות ההיגוי של התנועה הדגיש כי לא מדובר בכנס השקה או כנס יסוד של התנועה, שיתקיימו בקרוב. עם מייסדי התנועה נמנים בני הזוג השחקנית יעל אבקסיס ואיש העסקים רוני דואק וכן ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר אלוף משנה במיל' עומר בר-לב, בנו של הרמטכ"ל חיים בר-לב, המוזיקאי מיכה שטרית, הכוראוגרף אוהד נהרין, השחקן נורמן  עיסא, כוכב "עבודה ערבית", דוד פתאל, בעליה של רשת מלונות פתאל, מריוס נכט, ממייסדי חברת "צ'ק פוינט", עו"ד חנינא ברנדס, הפעילים החברתיית יצחק (ג'קי) אדרי, משה קריף ואופיר יחזקאלי והרב יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק. שני מייסדים נוספים, יואב בן דרור ואיל מלמד, הם בין הוגי הקמפיין הפוליטי של יאיר לפיד. באירוע נכחו גם השרה לשעבר יולי תמיר, יועץ התקשורת נסים דואק ואיש התקשורת רם לנדס. "תמהיל אנושי איכותי שכזה מעולם לא התכנס והקים תנועה", אומר מנכ"ל התנועה תומר טרבס.

דיקטטורה של הסקטורים

ב"עורו" מקווים להצליח איפה שנכשלו לפניהם לא מעט תנועות חברתיות לא מפלגתיות. הם מקווים לייצג את הרוב הדומם, והדוברים אף נקבו במספר מצטרפים של שלושה מיליון כיעד. "רק אנשים בעלי חזון גדול הצליחו לממש את חזונם", אומר טרבס, איש היי-טק, בעל הבלוג "הישראלים" ומחבר הספר "ללקק את המרפק".

"מטרתנו היא לגייס 70 אחוז מהציבור ל"עורו", הכריז נכט בכנס. "רבים מהנוכחים באולם הם אנשים אמידים ומבוססים, החיים שלהם מאוד טובים. אנחנו יכולים להמשיך לנסוע לחופשות סקי ולטמון את הראש בחול בזמן שהחרב מונפת מעל ראשינו. המדינה שלנו ממשיכה בהידרדרות ערכית ומוסרית, מעמד הביניים קורס תחת הנטל ומערכת הבריאות שוקעת".

"אנחנו, הרוב השקט, הליבה של המדינה, המתגייסים לצה"ל ומלשמי המסים, נושאים את האלונקה על גבנו כבר עשרות שנים", אמר בכנס רוני דואק. "בו בזמן מתי מעט קובעים עבורנו ומחליטים בשבילנו באמצעים אנטי-דמוקרטיים. המצב הנוכחי לא יכול להימשך, ולכן אנחנו פה ולא בשביל ללכת. לא כדי לרוץ לכנסת אלא כדי לקיים דו-שיח ולהגיע להסכמות רחבות בנושאים מאוד חשובים עליהם רוב הציבור בישראל חושב אותו דבר".

"במקום דמוקרטיה, קיבנו דוקטטורה של הסקטורים", המשיך נכט. "בכנסת פורסים אותנו לפרוסות קטנות.המפלגות הקטות, לשון המאזניים, מרכזות סביבן כוח שלא מגיע להן. הן קובעות לנו את סדר היום. ההשפעה שלהן על מדיניות הממשלה היא עצומה ללא יחס לגודלה. המפלגה הכי גדולה בכנסת, עם 28 מנדטים, לא משפיעה כמעט במאומה. הרוב, שזה אנחנו, אוכלים אותה כבר שנים. מטריד אותי מה נשאיר אחרינו לילדינו. אנחנו רוצים לשנות את המצב, לייצר דמוקרטיה אמיתית בה הרוב כן קובע וקולו נשמע בצורה ישירה וכל הזמן, ומי שלא יקשיב ויפעל על פי הרוב – ייענש".

פעילות התנועה תממון באמצעות תרומות של חבריה. "מה שנהרס בהרבה מאוד שנים קשה לתקן ברגע", אומר טרבס. "לתנועה שלנו יש תקציב לחמש שנים, מה שמאפשר לנו אורך רוח. אנחנו לא מדברים במונחים של זבנג וגמרנו, אלא על תהליך. אנחנו תנועה בהתארגנות שמטרתה היא להעיר את הרוב הדומם משנתו הארוכה, לקחת בחזרה את ההנהגה ואת קבלת ההחלטות מהשוליים, מהקצוות, מאלה ששומעים אותם העי הרבה בתקשורת וקוראים אותם הכי הרבה בטוקבקים".

בין היתר שוקלים בתנועה להוציא לאור עיתון יומי. בינתיים עמל בימים אלה דור קונפורטי מצוות ההיגוי, מאנשי מחאת האוהלים ברוטשילד ודוקטור לחקר המוח בהשכלתו, על פיתוח פלטפורמה טכנולוגית חדישה, שבאמצעותה יתאפשר באתר האינטרנט של התנועה רב-שיח בין עשרות ומאות אלפי חברי התנועה.

"הטכנולוגיה שינתה כל כך הרבה ביחסים הבין-אישיים", אומר טרבס. "רק הדמוקרטיה נשארה תקועה לפני 100 שנה. אנחנו עדיין הולכים אחת לארבע שנים לשים פתק בקלפי. בחזון שלנו תהיה דמוקרטיה דינמית ומתחדשת, קשובה לציבור. אנשים שלנו עמלים כרגע על מאגר מידע עצום של פרוטוקולים מוועדות שונות בכנסת. נדרוש שקיפות ונקבע סדר יום. לא נחזור על טעויות של קודמינו ונישאר רק ברשת. כשנגיע להסכמות רחבות, נארגן לפי הצורך הפגנות בשטח".

אבל בלי ייצוג בכנסת, איך בדיוק תשנו חוקים? איך תשפיעו על החלטות שמתקבלות בכנסת בנושאים חברתיים ואחרים?

"כדי להשפיע צירפנו כמייסדים אנשים מובילים בעסקים, בתקשורת, בשיווק ובלובינג. במהות, אנחנו א-פוליטיים. המצטרפים לתנועתנו יוכלו להמשיך להיות חברים במפלגה זו או אחרת ולהחזיק בדעות ובעמדות הפוליטיות שלהם. אחנו נדאג שאלה שאינם משתייכים למפלגה יתפקדו באלפיהם למפלגות הגדולות ויצביעו בפריימריז. ככה נשפיע גם מבפנים".

צדק חברתי. מוכר?

שני נושאי ליבה – התחום המדיני-ביטחוני ונושא דת ומדינה – משאירים בתנועה מחוץ לתחום. "לא ניגע בזה", אומר טרבס, "מכיוון שאלה בדיוק נושאים שבהם יוכלו לבצע בנו 'הפרד ומשול' ולהוציא את הרלוונטיות של התנועה. נפעל כדי שכבר בבחירות הקרובות ובאלה שיבואו אחריהן אג'נדת הצדק החברתי תהיה זו שתניע את האנשים ללכת לקלפי ולהצביע. לפני הבחירות נזמין את כל ראשי המפלגות לפאנלים ונבקש מהם להצהיר כי בקטע החברתי הם מאוחדים ויפעלו על פי הסכמת הרוב. יום אחרי הבחירות נשב להם על הראש. לא נרפה עד שיישמו את הבטחותיהם לבוחר".

"בכל מערכות הבחירות בעשורים הקודמים הבוחר הצביע על פי השאלה אם יש או אין פיגועים", אמר נכט בכנס, "אבל יש מספיק נושאים חשובים אחרים מטרידים, כמו חינוך, בריאות, ביטחון אישי, משילות, בירוקרטיה, שלטון החוק, שוויון וכן הלאה. אנחנו מבקשים לבנות הסכמה רחבה ככל האפשר. אנחנו לא קופצים על עגלת הקדמת הבחירות והגינו את הרעיון להקמת התנועה לפני מחאת האוהלים".

ב"עורו" מביאים כמודלים לחיקוי את תנועת move on האמריקנית, שמנתה עשרה מיליון איש בארצות הברית ולה מניות רבות בבחירתו של אובמה לנשיא; ואת תנועת Get up האוסטרלית, שהעלתה ליוטיוב סרטון על עמלות הבנקים המוגזמות, שזכה ל-30 מיליון צפיות. "המצב הקיים בו השוליים הקיצוניים מושכים את הרוב דורש תיקון", מסכם טרבס, שוויתר על הצעה קוסמת המחברת היי-טק היושבת בעמק הסיליקון בקליפורניה כדי להשפיע חברתית בישראל. "אנחנו שלושה מיליון אנשים שמסכימים על 70 אחוזים מהנושאים. אפשר לבחור בדרך הקלה: הרוב הדומם ימשיך לגלות ייאוש, להיות אדיש, נאיבי וציני למתרחש במדינה שלו. אפשר גם אחרת. הגיע הזמן שהרוב בציבור הישראלי, זה שנושא בנטל, ייתן את הטון. אם לא נעשה מעשה היום, מחר ילדינו ירצו לרדת מהארץ ולנסוע לאמריקה".

עורו - זמן תל אביב - חלק ראשון - 4.5.12

עורו - זמן תל אביב - חלק ראשון - 4.5.12

 

עורו - זמן תל אביב - חלק שני - 4.5.12

עורו - זמן תל אביב - חלק שני - 4.5.12

מי מכיר את אברהם דואן?

האם אחד מן השמות הבאים נשמע לכם מוכר: אברהם דואן, רוברט טיבייב, חמד עמאר?

מי מכיר את אברהם דואן? לא? נסו לחשוב, אולי השם מוכר לכם. עדיין לא? מה לגבי רוברט טיבייב? אל דאגה, אתם לא לבד. זה לא שאתם לא מכירים, הם פשוט אינם מוכרים. ננסה רשימה ארוכה יותר. האם אחד מן השמות הבאים אומר לכם משהו: מנחם אליעזר מוזס, אברהם מיכאלי, חמד עמאר, ציון פיניאן, שכיב שנאן… קדימה, להתאמץ בבקשה. שאלתי כמה וכמה אנשים וכמעט אף אחד לא זיהה אפילו שם אחד מהרשימה. אם במקרה זיהיתם את אחד השמות, אתם חלק ממיעוט מאושר. אם זיהיתם את כולם, אתם כנראה אחד מהם בעצמכם.

מי מכיר? משהו מקולקל בשיטה

מי מכיר? משהו מקולקל בשיטה

אם יצא ואתם נמנים בקרב 758,032 האנשים שהצביעו למפלגת קדימה בבחירות האחרונות, הייתם אמורים לזהות לכל הפחות את שני השמות הראשונים. חבר הכנסת רוברט טיבייב מכהן מטעם קדימה מאז פברואר 2009 ומשמש כיושב ראש ועדת המשנה למאבק בתאונות הדרכים ויושב ראש אגודת הידידות הפרלמנטרית ישראל-טורקיה. חבר הכנסת אברהם דואן הוא נציג חדש יחסית של מפלגת קדימה. הוא היה במקום 33 ברשימת המפלגה ונכנס לאחרונה לכנסת.

גם יתר השמות המנויים למעלה הם חברי כנסת מכהנים בכנסת ה-18 בימים אלה ממש. נסו לנחש מטעם איזו מפלגה מכהן חמד עמאר… נו, מה דעתכם? ספק רב אם צדקתם. חבר הכנסת עמאר נבחר לכנסת כחלק מרשימת ישראל ביתנו. הוא עורך דין, בן הקהילה הדרוזית, וגם קראטיסט בעל חגורה שחורה דאן 5. חבר הכנסת שכיב שנאן, גם הוא דרוזי, נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה, אך לא נכנס לאחר הבחירות, ובאורח פלא, הוא מכהן כיום כחלק מסיעת העצמאות של אהוד ברק אחרי פרישתו של מתן וילנאי בדרכו לסין.

חברי הכנסת האחרים ברשימה הם ציון פיניאן, מטעם מפלגת הליכוד, אברהם מיכאלי מטעם ש"ס, ומנחם אליעזר מוזס מטעם יהדות התורה. העובדה שלא שמעתם עליהם אינה מעידה עליהם לרעה. איני מכיר אותם בעצמי, אבל אני מאמין ומקווה שמדובר באנשים טובים וראויים, אשר מקדישים את עצמם ואת זמנם לטובת הציבור. למעשה, שאלתי חבר שיודע, והוא סיפר ששלושת האחרונים הם פרלמנטרים פעילים מאוד. העובדה שלא שמעתם עליהם מעידה לרעה על השיטה – משהו מקולקל בשיטה הפוליטית שלנו.

משהו מקולקל בשיטה הפוליטית

גם חברי הכנסת המוכרים לכם פועלים הרחק מעיניכם ואין לכם מושג אם הם נאמנים למה שהבטיחו בטרם הבחירות או אם הם מייצגים אתכם באופן כללי. הדוגמה הקלה היא חברי הכנסת של מפלגת העבודה, אשר פרשו והקימו את סיעת עצמאות התומכת בקואליציה ימנית, בניגוד לעמדת המפלגה ממנה פרשו ולמעשה, גם בניגוד לרצונם של רבים מאנשי הליכוד. דוגמה קלה נוספת היא החלטתה של אותה קואליציה ימנית להקפיא את הבנייה בשטחי יהודה ושומרון, דבר שאפילו ראשי ממשלה מהשמאל לא עשו. אבל המצב גרוע מכך בהרבה.

הדוגמאות הקלות נוגעות לנושאים שברומו של עולם שזכו לכיסוי תקשורתי נרחב. אבל בכל שבוע מתקבלות בכנסת עשרות החלטות, רובן בוועדות הכנסת, אשר לחלקן משמעות ניכרת על התקציב ועל חיינו, ואין לנו מושג כיצד הצביעו חברי הכנסת. גם לא חברי הכנסת שאנחנו כן מכירים את שמם.

אפשר וצריך לתקן את השיטה

כדי לנסות ולשפר את המצב קמו מספר ארגונים נפלאים, ביניהם: הסדנא לידע ציבורי, שבאמצעות מתנדבים מקימה אתרים כמו "כנסת פתוחה" לשיקוף של הנעשה בבית הנבחרים; "המשמר החברתי", שמציב מתנדבים בתוככי הכנסת על מנת שידווחו לציבור על המתרחש שם; ותנועת "מתפקדים" שמעודדת את הציבור הרחב להתפקד למפלגות הדמוקרטיות כדי להשפיע על רשימות המתמודדים לכנסת. השבוע נתבשרנו על הקדמת הבחירות ואפשר לקוות שעבודתם תביא לשקיפות רבה יותר בכנסת הבאה שתיבחר. אולי הפעם, נכיר טוב יותר את שמות חברי הנכסת, וחשוב מכך – גם את פועלם, כדי שנבחרי הציבור ידעו שעיננו פקוחה.

מי מכם שעוקב אחרי בלוג "הישראלים" כבר יודע, שבימים אלה אני פעיל בקבוצה ששוקדת על הקמת תנועת "עורו" – תנועה חברתית לייצוג הרוב האזרחי. אחת ממטרות התנועה היא לאפשר לציבור הרחב ולארגונים כמו אלה לקיים דיון רב משתתפים, להגיע להסכמות ולקדם סדר יום אזרחי לטובת שיפור המצב בישראל. אם גם אתם מרגישים שמשהו מקולקל בשיטה הפוליטית בישראל, אתם מוזמנים להצטרף ולקחת חלק.

————–

מקור תמונה: וויקיפדיה

ראיון רדיו בנושא הקמת תנועת עורו

ראיון רדיו ברשת ב', "הכל דיבורים" עם עודד שחר

תומר טרבס בנושא הקמת תנועת עורו

עם הכתב לענייני מפלגות יואב קרקובסקי

30.4.2012 10:50

להשמעה: לחצו על המשולש –

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


התמליל המלא מופיע למטה.

ראיון רדיו עם תומר טרבס בנושא הקמת תנועת עורו

ראיון רדיו בנושא הקמת תנועת עורו

עודד שחר:        נעבור לעוד תנועה שנקראת "עורו", כי תומר טרבס על הקו.

יואב קרקובסקי: הוא עומד בראש התנועה הזאת והתנועה הזאת הוקמה בין היתר על ידי שניים, איל מלמד ויואב בן דרור, השניים האלה הוזכרו על ידי האיש הזה ביוני לפני שנתיים (הקלטה של יאיר לפיד). הם ארגנו ליאיר לפיד את אותו ערב, שהתחיל את קמפיין הבחירות של יאיר לפיד שמסתיים בתנועה "יש עתיד".

עודד שחר:        שלום תומר טרבס.

תומר טרבס:      בוקר טוב עודד, בוקר טוב יואב.

עודד שחר:        תגיד לי, אין לנו הרבה זמן, לצערי, באמת זה לא תוכנן כך, אבל אני אוהב את זה שעדיין יש אנשים שמאמינים שאפשר לשנות כאן דברים, זה יפה.

תומר טרבס:      זה פשוט מאוד, אם לא נשנה דברים, אז למה להישאר בישראל. אנחנו מאמינים שאם נשארים בישראל, חייבים לתקן כאן. ועורו עומדת לעשות את זה.

עודד שחר:        אז אם כך, למה אתה לא רץ לכנסת?

תומר טרבס:      מסיבה פשוטה, אנחנו ראינו מה המפלגות יכולות לעשות. המפלגות היום כלואות בשיקולים קואליציוניים, יש עליהן לחצים של קבוצות קטנות, והקול שלנו – של הרוב – לא נשמע שמה. והגיע הזמן לשנות את זה.

עודד שחר:        אבל הקול שלך לא יישמע אם אתה לא חבר כנסת, הרי אף אחד לא סופר אותך. הרי במחאה כל הזמן הייתה ביקורת על זה שאמרו מי שמחליט בסוף זה הכנסת. אני כבר לא זוכר מי זה היה, נדמה לי שאפילו סטנלי פישר, אמר להם: רוצו לכנסת, אם אתם רוצים לשנות.

יואב קרקובסקי: פרס אומר את זה.

תומר טרבס:      בדיוק. עורו היא תנועה חברתית שתייצג את הרוב האזרחי, וכמו שלהתנחלויות של את מועצת יש"ע או להבדיל את "שלום עכשיו", עורו תיתן קול ועוצמה פוליטית לנו, לקבוצה שנושאים בכמעט כל נטל אפשרי, אבל היום, עודד, לא סופרים אותנו.

יואב קרקבוסקי: ומה הקשר ביניכם לבין יאיר לפיד? הרי אותם שניים, יואב בן דרור ואיל מלמד, ארגנו ליאיר לפיד את מה שהתחיל לו את קמפיין הבחירות לפני כשנתיים.

תומר טרבס:      תנועת עורו לא קשורה ליאיר לפיד או לכל מפלגה. אני אגב מברך על כל אדם טוב שרץ, מאחל בהצלחה, אבל ברגע שהם בכנסת, קבוצות קטנות, לוביסטים, מפעילים עליהם לחץ והם לא יכולים לעשות שינוי אמיתי.

עודד שחר:        אז רגע, אז אתם תהיו…

תומר טרבס:      למה שרק לאלפיון העליון יהיו לוביסטים? אנחנו רוצים לבנות כוח לרוב האזרחי והשניים שהזכרת הם מייסדים חשובים, אבל הם חלק מקבוצה של שלושים אנשים מכל חלקי המדינה, כמו מריוס נכט ויואב בן דרור, שהזכרת, וחגית בכר, אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, איל מלמד, עורך דין חנינא ברנדס, רואה חשבון יורם טיץ, אוהד נהרין, מיכה שטרית, רוני (דואק), אפילו הרב יצחק גרוסמן.

עודד שחר:        תומר, אין ויכוח שאתם אנשים איכותיים ואין ויכוח שהרצון שלכם הוא טוב, אבל אני עדיין לא מצליח להבין איך משפיעים מבחוץ.

תומר טרבס:      יפה, אז אנחנו ראינו מודלים דומים, בארצות הברית תנועת MoveOn, באוסטרליה תנועת GetUp. אנחנו לוקחים את ההמון, את אותה קבוצה מרכזית בישראל, נותנים לה פלטפורמה טכנולוגית לדיון שממצה את חכמת ההמונים, מוסיפים על הפלטפורמה הטכנולוגית ארגון חזק, מקצועי, ממומן היטב לשנים ארוכות, שיכול להוציא את ההסכמות של הציבור הרחב אל הפועל, וגורמים למעקב ארוך ומתמשך ולחץ, דרך תקשורת, ופוליטיקה, ושטח, שיתופי פעולה עם ארגונים כמו "יש סיכוי" שהזכרתם, וכל מה שצריך בשביל לוודא שנבחרי הציבור באמת פועלים עבור הציבור ומייצגים את הרוב.

עודד שחר:        תומר, אחרי שהם ייבחרו ואתה תתקשר לחבר הכנסת, אז יגידו לך, תומר, תזכיר לי מאיפה אתה? מה שם המשפחה שלך, תזכיר לי בדיוק. סלח לי על הציניות, כן.

תומר טרבס:      תשמע, המחסום המרכזי שעומד בפנינו זה ציניות ויאוש.

עודד שחר:        אני דברתי מעמדת היאוש, תומר, לא הציניות.

תומר טרבס:      אבל ברגע שמסירים את מחסום היאוש, אפשר לראות שיש לנו כאן כלי אמיתי, שכמו שיש היום לאלפיון העליון ולכל חברה בישראל גוף חזק שמייצג אותם, גם לנו יהיה. ברשותך, במשפט אחד, אנחנו היום אומרים, שבעים אחוז מהאנשים מסכימים על שבעים אחוז מהנושאים – חינוך, שוויון, בטחון אישי – אבל זה לא קורה. למה? עושים לנו הפרד ומשול סביב הנושא המדיני, לא סופרים אותנו, ואנחנו נשים לזה סוף. אנחנו מתעוררים, לוקחים אחריות, ואנחנו נהיה שם, אגב, לא בשביל הבחירות, אנחנו כאן לשנים ארוכות, נעמוד מנגד, מול הנבחרים, נזכיר להם מה אנחנו רוצים, ונוודא שביום שאחרי, הם לא יהיו נתונים רק ללחצים של אותן קבוצות קטנות.

יואב קרקובסקי:  במילה אחת, מאיפה אתם חיים, מה מממן אתכם?

תומר טרבס:      אנחנו גייסנו כסף מקרב המייסדים, עם תקציב רב שנתי שיאפשר לנו פעילות. בנוסף, אנחנו בונים על תרומות קטנות של חברי התנועה. גם הקמפיין של אובמה בארצות הברית עשה דברים דומים וגייס המון כסף מהמון אנשים, כדי שלא נהיה תלויים באף אחד. יש לנו היום מספיק בשביל להפעיל ארגון חזק, בשביל לאפשר פלטפורמה טכנולוגית לרוב להביע את דעתו ואת קולו. ואנחנו מאמינים שגם בבחירות הקרובות וגם באלה שאחריהן, הקול של הרוב, של הקבוצה המרכזית בישראל, סוף סוף יישמע ויהיה לו נציגות דרך תנועת עורו, שמאגדת הרבה אנשים וארגונים שרוצים לפעול יחד על המוסכם ולא על המפריד.

יואב קרקובסקי:  והערב הכינוס המייסד שלכם?

תומר טרבס:      אנחנו מגייסים הרבה מאוד אנשים שמגיעים לבית עורו לדבר, לדון, להגיע להסכמות ולהקים יחד תנועה אמיתית שתשנה את המפה הפוליטית.

עודד שחר:        יפה. על זה אומרים ארץ ישראל היפה.

תומר טרבס:      תודה רבה. בהצלחה לכולנו. עורו היא בעצם של כולנו.

עודד שחר:        תודה רבה. תודה יואב.

 ——————–

מקור תמונה: וויקיפדיה.

כאן כדי להישאר – סימה קדמון כותבת בידיעות אחרונות על התארגנות תנועת עורו

מעבר לפינה מתארגנת בימים אלה תנועה חדשה, שרוצה לשנות את פני החברה הישראלית

סימה קדמון, המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 27.4.2012 (עמוד 2)

סימה קדמון, ידיעות אחרונות - הקמת תנועת עורו 27.4.2012

סימה קדמון, ידיעות אחרונות - הקמת תנועת עורו 27.4.2012

במהלך חודש מאי, כשהכנסת תהיה בעיצומו של מושב הקיץ שבו ייקבע, כלל הנראה, תאריך לבחירות, תושק בתל-אביב תנועה חברתית חדשה, שונה מכל תנועה שידענו עד כה, שמטרתה לשנות את פניה של המפה הפוליטית ואת אופייה של החברה הישראלית. הרחק מעין המצלמות מקימה בימים אלה קבוצת יזמים חברתיים בולטים את "עורו", תנועה לייצוג הרוב האזרחי.

נשמע מופרך? נאיבי? יומרני? עוד תנועה שקמה בסמיכות לבחירות, מכנה עצמה חברתית וקורצת לפוליטיקה? לא קשה להבין את מי שמתייחס בסקפטיות להיווסדה של תנועה חברתית חדשה. הרי ידענו בשנים האחרונות לא מעט תנועות שקמו בתרועה גדולה וקרסו בקול ענות חלושה. ואלמלא היה מדובר באנשים רציניים ומצליחים, שאינם מזוהים עם פוליטיקה אלא עם פעילות מקצועית וחברתית, אולי הייתה סיבה לפקפק גם בתנועה החדשה.

אבל קשה להישאר אדישים, כשבפורום המייסדים של התנועה נמצאים יזמי היי-טק מצליחים כמו מריוס נכט, ממקימי צ'ק פוינט; רוני דואק, שתרומתו למגזר השלישי באמצעות "שיתופים"ו"ציונות 2000" יוצאת דופן; איש העסקים והפיננסים ד"ר יואב בן דרור; עו"ד חגית בכר, שותפה בהתנדבות בניהול עמותות חינוכיות וחברתיות; איל מלמד, בכיר לשעבר במערכת הביטחון ושותף בהתנדבות בניהול עמותות חברתיות; אלי אלאלוף, מנכ"ל קרן רש"י, ורבים אחרים, שידועים בפעילותם החברתית, לצד אנשי מקצוע מהשורה הראשונה – עורכי דין, רואי חשבון וצעירים מארגוני הסטודנטים ותנועת המחאה.

מנכ"ל התנועה, תומר טרבס, מביא גם הוא ניסיון ביצועי מעולם ההיי-טק, לצד מעורבות חברתית ופוליטית. לפני כמה שנים פירסם ספר בשם "ללקק את המרפק", שבו כתב על המחאה החברתית שבדרך. טרבס, כמו המייסדים האחרים בתנועה, מאמין כי בישראל יש הסכמה על לא מעט נושאים אזרחיים מרכזיים, כמו חינוך, צמצום פערים, ביטחון אישי, שינוי שיטת המשטר ושוויון בנטל, וזה בניגוד לפיצול שקיים בחברה בנושא המדיני. לכן יש הסכמה בין מייסדי "עורו", שבשלב זה הנושא המדיני יישאר מחוץ לדיון בתנועה.

מה שמאפיין את האנשים האלה זה שהם אינם מחפשים פלטפורמה ליצירת מפלגה פוליטית. הם אינם חותרים לכסף או לתהליה. מזה יש להם למכביר. מה שדוחף אותם זה רצון אמיתי לשנות את פני החברה. הם חשים שהדמוקרטיה הפסיקה לייצג את דעת הרוב, שיש צורך להפעיל את אותו רוב לא מיוצג ולמנף אותו ליצירת שינוי פוליטי ולתיקון משמעותי בסדר היום האזרחי.

בשבוע הבא, בבניין תעשייתי בתל-אביב, יתכנסו מאות אנשים למפגש היכרות והכרה של התנועה. בשונה מתנועות אחרות, לא תתקיים מסיבת עיתונאים. לא עוד הפורמט השחוק של במה, שולחן ארוך, בקבוקי מיץ ופנים מוכרות לעייפה. התנועה הזאת מתכוונת לפעול בדרכים שונות מכפי שהורגלנו אליהן ומציבה לעצמה יעדים אגרסיביים ומדידים לגיוס המוני של חברים.

בלב הפעילות ניצבת מערכת דיונים מתוחכמת, שתפעל דרך רשתות חברתיות וטלפונים חכמים. מי שעומד בראש המערכת הזאת הוא דור קונפורטי, דוקטורנט לחקר המוח, שבלט במחאה בשדרות רוטשילד כשניסה לארגן דיון אינטרנטי. עכשיו הוא מוביל ב"עורו" פיתוח של "כיכר ציבורית" וירטואלית, שתאפשר לכל מי שמעוניין להשתתף בדיון בצורה פעילה ולהשפיע על פעילות התנועה ועל סדר היום הישראלי. את היכולת שלהם הם כבר הראו בפרויקטים שצמחו ממחאת הקיץ, כמו פרויקט המתפקדים, כשתנועת "עורו", שהייתה עדיין בחיתוליה, תמכה בהם בתקציב ובאירוח, מתוך מטרה לאמץ פעילים חברתיים צעירים לתוך התנועה.

מייסדי התנועה מנוסים מכדי להאמין שתנועה כזאת יכולה לפעול בשיטת זבנג וגמרנו. הם כאן להרבה זמן. מצד שני, הם נרתעים מחשיפת יתר וחוששים מכל מה שעלול להריח כמו מפלגתיות.

מפלגתיות – לא, כוח פוליטי, כן וכן.